הניסיון הכושל של פוטין לשכפל את הצלחת ההייטק הישראלי ברוסיה

בחודש שעבר התפטר מהקרמלין ונמלט מרוסיה אנטולי צ’ובאייס, מי שבשנות התשעים נחשב לאדריכל ההפרטה של הכלכלה הרוסית ואחראי במידה רבה למכירתה בחלקים לאוליגרכים. צ’ובאייס, שהחל את הקריירה שלו ככלכלן מתון ברוסיה הפוסט-סובייטית והאמין בפיתוח, שמר על קשרים הדוקים עם המערב עד לאחרונה ממש.

גם בקהילת ההייטק הישראלי צ’ובאייס היה שם מוכר: בטרם הודח על ידי פוטין שימש מנכ"ל ומייסד קרן רוסננו, קרן ההשקעות הממשלתית הרוסית שלפני קצת יותר מעשור הייתה הדבר הבא המבטיח בהייטק הישראלי.

צ’ובאייס הגיע לישראל פעמים רבות ועמד בראש משלחות שבאו להתרשם מההייטק הישראלי, וביקשו להשקיע בחברות המבטיחות ביותר. רוסננו הייתה אחת משלוש יוזמות שבאמצעותן ניסתה התעשייה הרוסית לשאוב השראה מההייטק הישראלי. מפגשים עם שמעון פרס, פואד בן אליעזר, שי אגסי ואמנון שעשוע נתנו את התחושה שהנה זה קורה - והרוסים הופכים להיות שותפים להצלחה של הסטארט-אפ ניישן. אלא שנכון להיום שום דבר לא יצא מזה.

 נשיא רוסיה ולדימיר פוטין / צילום: Associated Press

יוזמה מספר 1

כשנשיא חברת החשמל הופך למשקיע הייטק

הכלכלה הרוסית מבוססת על מחירי נפט גבוהים. בשנים 2006-2007, כאשר מחיר חבית נפט כבר לא עמד על 100 דולר, פוטין וקברניטי המדינה - שהייתה אז בשיא ימי הפתיחות שלה למערב, חיפשו מקורות הכנסה נוספים לכלכלה הרוסית.

ב-2007 חתם פוטין על צו המורה על הקמת רוסננו, קרן השקעות לחברות טכנולוגיה מתוך כוונה להכניס את המדינה אל עולם הסטארט-אפים, ולהאיץ את צמיחתו של ענף הייטק ברוסיה. כל התנאים היו שם בשביל להצליח: תמריצים ממשלתיים, מורשת הנדסית וטכנולוגית ענפה ואוניברסיטאות מעולות.

לתפקיד מנהל הקרן יועד צ’ובאייס, שעד אז שימש כיו"ר חברת החשמל הרוסית. לצידו פעלו לאוניד מלמד, ששימש במספר הזדמנויות כראש המשלחת של הקרן לישראל, ויאקוב אורינסון, שהיה בעברו שר הכלכלה הרוסי ומי שהצליח להוציא את המדינה מחדלות פירעון. הקרן בחרה את תל אביב ואת עמק הסיליקון בארה"ב כאתרים שבהם תפעל מחוץ לרוסיה וכמקורות להשראה. לתפקיד מנכ"ל רוסננו ישראל מונה ארקדי מילמן, שגריר ישראל ברוסיה בשנות התשעים.

 אנטולי צ’ובאייס, קרן רוסננו / צילום: Reuters, Evgenia Novozhenina

את התקציב שהוערך בכמה מיליארדי דולרים, קיבלה הקרן באמצעות ערבויות ממשלתיות שגייסו איגרות חוב בשוק ההון הרוסי - מנגנון עתיר סיכונים. לאחרונה הורידה סוכנות הדירוג פיץ’ את דירוג האג"ח של רוסננו ל-C, אג"ח "זבל", ובתחילת החודש נסוגה לחלוטין מדירוג החברה בעתיד בעקבות הסנקציות שהושתו עליה.

משלחות רוסיות בבטר פלייס ובמובילאיי

מי שפעל בענף ההייטק לפני כעשור לא ישכח את המשלחות הרבות מטעם רוסננו שנחתו בישראל, את האירועים הנוצצים שהופקו לכבודם, את הנכונות להעמיד סכומי השקעה גדולים ואת ההבטחות שנראו אז אופטימיות יותר מתמיד.

בשנים הראשונות נחתמו הסכמים עם השר דאז פואד בן אליעזר, שהיה הראשון ב-2010 להתלהב מהסיכוי למסחר רעיונות ישראליים ורוסיים. המדען הראשי הישראלי, יחד עם משרד התעשייה הרוסי ניהלו כמה השקעות קטנות משותפות, אך התקשורת בין הצדדים התפרקה לפני שנתיים ללא תוצאות נראות לעין.

"על פניו, העסקאות נעשו באופן נקי ומסודר, עם צבאות של עורכי דין שעברו על כל סעיף, הכל היה מגובה בהסכמים מסורבלים ומפורטים", אומר בכיר שהיה מעורב באחת מהשקעותיה של רוסננו. "צ’ובאייס היה יושב בראש שולחן שהיה ארוך פי שלושה מהשולחן המפורסם במשרדו של פוטין, ומסביבו עשרות פקידים, לכל אחד מסך משלו. זה היה מרשים מאוד".

רוסננו התנתה פעמים רבות השקעה בחברה ישראלית בהקמה של חברת בת ברוסיה ועוררה עניין בעיקר בקרב חברות שהתקשו למצוא מימון והוקסמו מהאמצעים שעמדו לרשותה. כזה היה המקרה של MCL ממגדל העמק, שפיתחה מערכות אריזה לשבבים. היא גייסה ב-2010 סכום של 33 מיליון דולר כדי להקים מפעל למוצריה ברוסיה, אך לאחר חילוקי דעות, הפרידה החברה כוחות עם הסניף הרוסי, שהתגלגל והפך לחברה לייצור מוצרי תאורה. בשנה שעברה מכרה רוסננו את חלקה בה בסכום לא ידוע.

ב-2012 ביקש צ’ובאייס להעלות פרופיל לקרן, לאמץ לה נהלי עבודה מערביים יותר. הוא ניצל את ביקור פוטין בישראל באותה שנה, על מנת לסייר במיטב חברות הסטארט-אפ הצומחות ביותר, ואפילו קיבל הזדמנויות השקעה מכמה מהן. הוא ביקר במובילאיי, שנתיים לפני ההנפקה הראשונה שלה בנאסד"ק; בחברת השבבים טאואר, שרק לאחרונה נמכרה ב- 5.4 מיליארד דולר לאינטל; בבטר פלייס של שי אגסי, שאז עוד נראתה כמו חברה מבטיחה; ובסטורדוט, שבסופו של דבר סגרה השקעה עם רומן אברמוביץ’.

"אגסי עשה לו שואו גדול", אומר אדם שנכח במפגש ביניהם. אלא שאף אחת מההשקעות הללו לא קרמה עור וגידים. "השטן נמצא בפרטים הקטנים", אמר הגורם שהעיד על המנגנון הבירוקרטי שהיקשה על התקדמות הפרויקט. "רוסננו עבדה כמו משרד ממשלתי עם מאות פקידים ועוזרים. והרי לא תמצא קרן הון סיכון שמכבדת את עצמה שמחזיקה כל כך הרבה עובדים".

 שי אגסי, מייסד בטר פלייס / צילום: איל יצהר

שורה תחתונה: התנהלות פוליטית חיסלה את הקרן

ב-2015 שוב שינתה רוסננו ישראל את מודל ההשקעה שלה והחליטה להקים שותפות עם ענקית ההשקעות הסינית צ’ינגחואה הולדינגס. השתיים השקיעו יחד במספר סטארט-אפים ישראליים כמו קולורצ’יפ, קומפאס, אקסג’ט, סקיפיו ואינקג’ט - רובם נמכרו בהפסד או שלא שייצרו תשואה מספיקה - ובסופו של דבר התפרקה הקרן המשותפת על רקע חילוקי דעות.

גם כוונה להשקיע 50 מיליון דולר בקרן קטליסט של אדי קוקרמן, יאיר שמיר ובועז הראל לא יצאה בסופו של דבר לפועל, למרות פרסומים בעיתונות.

לאורך השנים נתקלו הבכירים ברוסננו לא אחת ברשויות החוק הרוסיות - בין אם כתוצאה ממעבר על החוק או מתוך שימוש במערכת המשפטית הרוסית ככלי ניגוח במנהליה. בשנת 2013 האשימה הפרקליטות הרוסית את צ’ובאייס בכך שלא השקיע את כספי המדינה בהתאם לכללי הקרן. ב-2017 נעצר מנהל הראשון של רוסננו, לאוניד מלמד, בטענה שמעל בכספי הקרן, ושוחרר, לפי רויטרס. לאחר כיבוש חצי האי קרים על ידי רוסיה ב-2014 החל המערב לאבד עניין בקרן, וב- 2019 נסגר הסניף הישראלי שלה.

שנה לאחר מכן סר חינו של צ’ובאייס בעיניו של פוטין, שהחליף אותו במקורבו סרגיי קוליקוב שנכנס לאחרונה לרשימת הסנקציות של האיחוד האירופי. בדצמבר האחרון, כאמור, נכנסה רוסננו להליך חדלות פירעון. הכלכלן הרוסי מקסים אברבוך כתב בעיתון נוביה גאזטה שנסגר לאחרונה בשל חוקי העיתונות החדשים כי "ברוסיה קיים מחסור כרוני בעניין בחדשנות, כאשר הכלכלה נסובה סביב ייצוא חומרי גלם וסבסודים מהמדינה".

אדם שהכיר את פעילות רוסננו מקרוב אמר לגלובס כי "בדיעבד ניתן היה לעשות הרבה יותר, כיוון שהיה שם רצון טוב, אבל אפילו צ’ובאייס לא היה מסוגל לשבור את ההתנהלות הפוליטית של המערכת. החלטות התקבלו והשתנו יום למחרת בבת אחת ללא הסבר. בסופו של דבר קשה מאוד לקחת מודל שפותח במערב ולהתאים אותו למציאות הרוסית".

יוזמה מספר 2

יועץ ישראלי והבטחה לגייס מיליארד דולר בתוך שעה

רוסננו לא הייתה היוזמה הרוסית היחידה שביקשה לייבא את ההייטק הישראלי לרוסיה. בשנת 2006 יזם שר הכלכלה הרמן גרף, המנהל כיום את סברבנק המוחרמת, את הקמתה של קרן ענק שתיצור תחתיה שורה של קרנות הון סיכון פרטיות, במטרה להזניק את תעשיית ההייטק המקומית. לנגד עיניו עמדה התוכנית הישראלית "יוזמה" שהשקיעה 100 מיליון דולר ב-10 קרנות הון סיכון ישראליות, בהן פיטנגו, ויולה וגיזה ב-1993 וסייעה להזנקת תעשיית ההייטק.

לשם כך, הזמין גרף את יגאל ארליך, אדריכל תוכנית יוזמה, למשרדו במוסקבה. "גרף קטע את הפגישה עם ארליך כדי להתייעץ עם פוטין", אמר אדם ששהה בחדר באותה הפגישה. "ארליך המתין לו שם שלוש שעות. כשגרף חזר, הייתה בידיו ההבטחה שהקרן תקום. הוא ביקש מארליך לייעץ לקרן והודיע לו שיגייס לו באופן מיידי מיליארד דולר. ארליך היה מוקסם מהמהירות שבה הכל קרה, הוא ניסה להסביר להם שאי אפשר להזרים לקרן בתוך שעה מיליארד דולר -קרן בריאה עובדת בדרך שבה הכסף עובר אליה באופן הדרגתי - אבל זה לא עזר לו".

כך קמה קרן RVC (Russian Venture Company). במועצת המנהלים שלה ישבו שרים כמו גרף, שכבר אז היה פוליטיקאי רב עוצמה בקרמלין, ואלווירה נביולינה, שאז כיהנה כשרת המסחר וכיום משמשת כנגידת הבנק המרכזי.

עם יועץ ישראלי ויוזמה ישראלית, סברו בקרן הרוסית כי המשקיעים יסתערו על ההזדמנות לגייס הון רב ובמהירות, כפי שהציעה להם הקרן. אלא שמרבית ההצעות שהגיעו לרוסיה לא היו רציניות, וקרנות הון סיכון ישראליות שקיבלו התחייבות רוסית דיווחו על אי שיתוף פעולה מהצד השני, סביבה עסקית שרירותית ואי עמידה בתנאים שנקבעו מראש.

שורה תחתונה: "בסוף הם עושים מה שהם רוצים"

הפוליטיזציה של הקרן מעולם לא סייעה לה. בשנת 2014 החליט פוטין להדיח את השרים מדריקטוריון RVC ומינה לו חברי אקדמיה. מקרן הממוקדת בהקמת קרנות הון סיכון אחרות, שינתה RVC את פניה והפכה למה שמכנה מי שמכיר אותה כ"בור תקציבי" למיזמי טכנולוגיה אחרים.

כמו ברוסננו, גם בכירי קרן RVC סבלו מנחת ידם של שירותי הביטחון והמשטרה המקומיים. מייסד הסטארט-אפ הרוסי קיווי סרגיי סולונין אמר אז בשיחה עם "מוסקו טיימס" כי הוא "נדהם מהסביבה העסקית האיומה במדינה", והוסיף כי האירועים האחרונים הם איום קטלני לסביבת ההשקעות מגובת המדינה. "השקעתי בעבר בפרויקטים של RVC, אבל בהתחשב במה שקרה, קשה להאמין שאעשה זאת בעתיד".
"ארליך היה יועץ מרכזי למנהלי הקרן אבל בסוף הם עשו מה שהם רצו", אומר אדם שהכיר את הקרן מקרוב. "ישראלים באים עם תפיסה מסוימת שקשה היה להלביש על תרבות עסקית אחרת לחלוטין".

יוזמה מספר 3

פארק ההייטק הגרנדיוזי והקשר עם אוני' אריאל

מיזם טכנולוגי נוסף אליו ביקשה ממשלת רוסיה לגייס ישראלים הוא פארק ההייטק הענקי סקולקובו, מתחם גרנדיוזי בהשקעה של 4 מיליארד דולר, המשתרע על פני 2.5 קילומטר מרובע בפאתי מוסקבה, מעין הכלאה בין עמק הסיליקון לפארק מת"ם.

לפי החזון של נשיא רוסיה דאז, דימטרי מדבדב, הפארק אמור היה לאכלס מאות חברות הייטק גדולות וקטנות שיעסיקו 50 אלף איש עד 2020.

לכאורה, הכוונות היו טובות. ההייטק הרוסי נכנס לתור של זהב: ספקית שירותי התקשורת Mail.ru הונפקה בלונדון ויאנדקס ביצעה את הגיוס הגדול ביותר בנאסד"ק אחרי גוגל.
משלחות מרוסיה טיילו בישראל ובארה"ב, בנסיונות לפתות יזמים וחברות לפתוח פעילות במקום בתמורה למענקים והקלות במס. שיתוף פעולה הושג בין סקולקובו ל-MIT וסיסקו, תאגיד הענק האמריקאי שאסטרטגיית הפיתוח הגלובלי שלו נוהלה אז בידי הישראלי יואב סאמט, התחייבה להשקיע מיליוני דולרים במקום.

בראש סקולקובו עמד האוליגרך היהודי ויקטור וקסלברג שניצל את ביקוריו בישראל לקידומה של סקולקובו. כשותף הישראלי של פארק הענק נבחרה לבסוף בשנת 2011 אוניברסיטת אריאל וחברת המיסחור שלה - שהייתה אמונה על איתור סטארטאפים ישראליים שיסכימו להקים פעילות במוסקבה. למרות מסע יחסי הציבור שערכו השתיים, לגלובס נודע כי שיתוף הפעולה לא הבשיל מעולם לפעילות עסקית או מחקרית משותפת.

שורה תחתונה: פוטין מאס בפרויקט וקיצץ

שנה לאחר מכן חזר פוטין לתפקיד נשיא רוסיה והקפיא חלק ניכר מהתקציבים לצורך בקרה. הרצון הפוליטי, יחד עם ההון לעידוד חדשנות נעלמו, עם מדבדב עצמו. ב-2013 השתלטו סוכני ממשל על משרדי הנהלת סקולקובו, ומספר בכירים הואשמו במעילה בכספי המוסד בשל הזמנה של חבר פרלמנט להרצאות בתשלום. הפלישה לקרים והסנקציות המערביות נגד רוסיה שהחלו להתגבש כבר אז כמעט וסגרו את סקולקובו למערב ושנה לאחר מכן החברה התבקשה לקצץ ב-40% בעלויות.

בחודש שעבר התפטר מתפקידו כראש סקולקובו ארקדי דבורקוביץ’, לאחר שגינה את הפלישה לאוקראינה.

"ההייטק הרוסי הוציא תחת ידעו כמה חברות ענק, אבל חיבוק הדב הממשלתי הזיק להן ולאחרות. הון סיכון לא יכול לקום היכן שהמעורבות הממשלתית כה גדולה", אומר משקיע הון סיכון בכיר. "תכנית ‘יוזמה’ הישראלית החלה כתנופה ממשלתית להזנקת פעילות שהמשיכה כפרטית, אבל ברוסיה ההשקעות נותרו ממשלתיות. בסופו של דבר קשה מאוד להקים קרן עצמאית במשטר טוטליטרי שבו כל אחד לוקח את ליטרת הבשר שלו".

"בהתחלה היינו אופטימיים - רוסיה היא מדינה גדולה עם שוק ענק וחינוך טכנולוגי. אבל ככל שהזמן עבר, היא התגלתה כמדינה עם תשתיות חלשות, ללא מעמד ביניים אמיתי ועם סביבה עסקית בירוקרטית ולעיתים מושחתת", אומר בכיר שהיה מעורב בהשקעות רוסיות בישראל. "הישראלים בסופו של דבר נרתעו ממנה".