לבנק ישראל אין ברירה אלא להעלות את הריבית. השאלה היא בכמה

הודעת הריבית של בנק ישראל היום (ב') צפויה להיות הפעם חגיגית במיוחד. לפי כל ההערכות הנגיד אמיר ירון צפוי להעלות את הריבית, לראשונה מאז נובמבר 2018, מרמתה האפסית העומדת על 0.1%.

תפקידו העיקרי של בנק ישראל הוא לשמור על יציבות מחירים. עד לאחרונה ראו בבנק את האינפלציה כעניין זמני וככזו שנובעת מעליות המחירים בעולם, אלא  שכעת התמונה מעט אחרת. האינפלציה חורגת מעבר לתחום היעד של בנק ישראל (1%-3%) והסתכמה בפברואר ב-3.5% ויש לפעול על מנת לרסן אותה. לא מדובר בהחלטה פשוטה שכן לראשונה זה שנים הבנק המרכזי נאלץ להיאבק באינפלציה בזמן שהריבית ברמה אפסית.

הריבית היא למעשה מחיר הכסף והעלאה שלה תייקר אותו. מצד אחד הצעד צפוי לגרום לצרכנים לצרוך פחות, לקחת פחות הלוואות, להיקף החזרי המשכנתה לעלות ולאבטלה לטפס - בגדול כל זה אמור לסייע לרסן את עליות המחירים דרך פגיעה מלאכותית בצמיחה של המשק. מצד שני, ההנחה היא שהמשק נמצא במצב מספיק טוב כדי להתמודד עם ההשלכות הללו. הצמיחה הגיעה ב-2021 לשיעור של 8.2% ושיעור האבטלה ירד ל-3.2% במחצית הראשונה של חודש מרץ, לצד החזרה של המשק לתעסוקה מלאה.

צמיחה חזקה ולחצי שכר מבצבצים 

לא נראה שעדיין יש סיבות להשאיר את הריבית נמוכה, במיוחד נוכח הנתונים החזקים של המשק. הבנק כבר הבהיר שיצמצם את המדיניות המרחיבה שהונהגה בתקופת הקורונה וכל התנאים להעלאת ריבית בשלו, בזמן שההסתברות לפגיעה משמעותית בכלכלה כתוצאה מאיומי הקורונה ירדה משמעותית. לאי העלאה של הריבית יש גם מחיר בדמות שחיקה של כוח הקנייה, כתוצאה מהאינפלציה, ולזה יש השפעה רוחבית על המשק. אם בנק ישראל כלל לא יעלה ריבית הדבר יהיה מפתיע במיוחד, מכמה סיבות. 

הגורם העיקרי שעומד בפני בנק ישראל בעת קבלת ההחלטה לגבי המדיניות המוניטרית, הוא מצב המשק, וזה מצויין. כך שאפשר יהיה לספוג העלאה של הריבית, לפחות בטווח הקצר. בסוף השבוע האחרון חברת דירוג האשראי מודי'ס העלתה את אופק הדירוג של ישראל, וזאת למרות חוסר הוודאות הפוליטית נוכח אובדן הרוב לקואליציה בכנסת. בין הגורמים לשיפור התחזית נמנים קידום רפורמות על ידי הממשלה הנוכחית, ההתאוששות המהירה של המשק והביצועים הפיסקליים - הגירעון ירד במרץ ל-1.4% מהתוצר, הרמה הנמוכה מאז 2008.

סיבה נוספת שתומכת בהעלאת ריבית קשורה ללחצי השכר. שיקול מרכזי העומד בפני בנק ישראל בבואו להחליט על הריבית הוא שוק העבודה. בניגוד להערכות ה-OECD, התעסוקה בישראל חזרה מהר מהצפוי לימי טרום משבר הקורונה, ולחצי השכר מתחילים לבצבץ. לפי מחקר שפרסם משרד האוצר לפני כשבוע, השכר הריאלי בישראל עלה בשנתיים האחרונות בקצב שנתי של 3.2%, לעומת עלייה ריאלית של כ-2% בשנים 2019-2011. גם אם מנטרלים את השינוי בתמהיל המשרות שכלל ירידה במספר העובדים בשכר נמוך, השכר עדיין הצביע על עלייה. הדבר תומך בעליית מחירים שתתורגם לעוד אינפלציה ומזה בנק ישראל כבר לא יכול להתעלם.

מלכוד מחירי הדיור והחזר המשכנתה

בנוגע לשאלה של העלאת ריבית וההשפעה על שוק הדיור בנק ישראל נמצא במלכוד, אם כי שוק הדיור הוא לא שיקול עיקרי בהחלטה. העלאה של הריבית תייקר את החזר המשכנתה החודשי אך מצד שני אי העלאה של הריבית תמשיך לתדלק את הביקושים בשוק הדיור.

רק לפני כשנה הבנק הגדיל את רכיב הפריים במשכנתה כדי להקל על הזוגות הצעירים, אך כעת התמונה בכלכלה העולמית השתנתה. העלאה של הריבית תייקר את החזרי המשכנתה של הלווים, וסדרה של העלאות הריבית תכביד על נוטלי המשכנתאות כך שההחזר החודשי יעלה במאות שקלים בכל חודש. אבל מצד שני, כאמור גם לעמידה מנגד ללא מעש יש מחיר. אי העלאה של הריבית, והמשך היצע של כסף זול, תמשיך לתדלק את הביקושים אחרי עליות מחירים של 13% בשנה, והזוגות הצעירים יתרחקו מדירה בזמן שהונם נשחק.

הסחורות מתייקרות, האספקה עדיין משובשת 

הבנקים המרכזיים בעולם כבר החלו להעלות ריבית כדי לרסן את האינפלציה. עד כה בנק ישראל נותר מאחור באמתלה כי האינפלציה בישראל נמוכה בהשוואה לעולם. זה אומנם עדיין נכון אלא שהאינפלציה חורגת מעבר לרף העליון של היעד כבר חודש שני ברציפות. נוסף להעלאה שנראית כעבודה מוגמרת, בשוק מעריכים כי בישראל תהיה העלאת ריבית בכל אחת מההודעות הבאות השנה, בדומה לארה"ב.

סביבת האינפלציה בישראל אומנם עלתה בשנה האחרונה באופן משמעותי ביחס לעשור האחרון, אם כי במידה פחותה מאשר ברוב העולם המפותח. בארה"ב הבנק המרכזי כבר העלה ריבית וצפוי להגביר את הקצב בהמשך השנה, כדי לרסן את האינפלציה שנושקת ל-8%. גם בגוש האירו שיעורה דומה (7.7%). האינפלציה בעולם הרימה ראש כתוצאה מהשלכות משבר הקורונה, והמלחמה בין רוסיה לאוקראינה תרמה את שלה, ואלו הביאו לעליית מחירי הסחורות, להתייקרות עלויות השילוח ולשיבושים נוספים בשרשראות האספקה העולמיות. בשבוע החולף בסין עולים דיווחים על התפשטות נוספת של הקורונה - מה שעשוי לייצר לחצים נוספים על שרשרת האספקה העולמית.

עיקר השאלה: איזו עלייה וכמה העלאות

לאור כל זאת, עיקר השאלה היא בכמה יעלה בנק ישראל את הריבית. סביר להניח כי בנק ישראל יסתפק בהעלאה אחת ל-0.25%, אחרת אמינותו תיפגע, שכן רק לאחרונה בבנק צפו כי הריבית תיוותר נמוכה למשך זמן ממושך. וגם למרות העלייה באינפלציה בישראל היא עדיין נמוכה בהשוואה לעולם ובמיוחד לעומת ארה"ב.

אך למעשה, שוק ההון מתמחר העלאה אגרסיבית יותר של הריבית ל-0.5%, שכן להעלאה של הריבית מ-0.1% ל-0.25% אין משמעות מהותית בזמן שהאינפלציה לא ממהרת לחזור לתחום היעד, והמשבר באוקריאינה מקפיץ את מחירי הסחורות וצפוי לתדלק את האינפלציה בעולם. הכלכלנים בשוק נוטים להעריך כי האינפלציה לא צפויה לרדת דרמטית מהגבול העליון של יעד האינפלציה של בנק ישראל (כאמור, 3%), עד שההשפעות הגלובליות יתפוגגו.

בכירי בנק ישראל כבר רמזו כי ההעלאה הקרובה לא תהיה היחידה השנה. זאת מכיוון שהאינפלציה אומנם מיוחסת ברובה לגורמים מיובאים, אך היא מתחילה לחלחל באופן רוחבי לכלכלה ולא צפויה להתמתן בקרוב, בשל המשבר במזרח אירופה שצפויה להיות לו השפעה משמעותית על הכלכלה העולמית.

העלייה של האינפלציה גם מפריעה לבנק ישראל להמשיך לרכוש מט"ח בשוק על מנת למתן את התחזקות השקל. אם כמות השקלים במשק גדלה הדבר עשוי לתרום לאינפלציה, אם כי בבנק ישראל מחזיקים בעמדה כי הם ניטרלו את ההשפעה על ידי משיכת השקלים הללו מהבנקים המסחריים בעת שרכשו מט"ח. הדבר משול להפחתת ריבית, כך שבנק ישראל יתקשה להמשיך לרכוש מט"ח בשוק על מנת למתן את התחזקות השקל. מה גם, שהבנק הודיע על צמצום המדיניות המרחיבה בישראל, כולל הפעילות בשוק המט"ח. עיקר החשש של הכלכלנים ושל בנק ישראל, בדומה לכלכלה בארה"ב, הוא שהעלאה של הריבית תגרום להאטה תוך כדי עליות מחירים - סטגפלציה, ונראה שכדי למנוע מצב כזה יש לטפל קודם כל באינפלציה. השאלה באיזה מחיר או עד כמה זה יאט את הפעילות הכלכלית.