אסור שלחצים פוליטיים יגררו את הממשלה לצעדים שיתדלקו את הטרור

הכותב הוא עמית מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה. לשעבר ראש מחלקת הדין הבינלאומי והתובע הצבאי הראשי בצה"ל

לנוכח פיגועי הטרור האחרונים הציפיה הטבעית בציבור היא כי הממשלה "תעשה משהו". ראש האופוזיציה, ח"כ נתניהו, אמר כי "רק יד קשה ותקיפה תחזיר את הביטחון לאזרחי ישראל". אבל מה ניתן וצריך לעשות?

הטרור הוא תופעה מורכבת, בסיבותיו, בדרכי פעולתו ובתוצאותיו. בצד מאפיינים קבועים ומשותפים לפעילות טרור במקומות שונים בעולם ולאורך ההיסטוריה, הטרור משתנה על מנת להתאים את עצמו לשינויים בסביבה הפוליטית, החברתית, הכלכלית והטכנולוגית. כשמדובר במחלות מורכבות, הציפייה לתרופה אחת פשוטה אינה ריאלית. דומה הדבר למחלת סרטן, שיש לה רכיב תורשתי, אבל היא מושפעת גם מהסביבה. אמצעים שונים יכולים להקטין את הסיכוי להתפתחות מחלה, אבל אף אחד מהם אינו יכול להבטיח שלא תתפתח בכל זאת.

באופן דומה, השלמת גדר הביטחון בין ישראל ליו"ש ושיפור הבקרה על הכניסה לישראל מהשטחים, תקטין אולי את הסיכוי לפיגוע במתווה של הפיגוע בבני ברק, אבל לצערנו לא בהכרח תמנע ביצוע פיגועים על ידי מחבלים מהחברה הערבית בישראל, כמו הפיגועים בבאר שבע ובחדרה.

הגברת המאמצים לתפיסת נשק בלתי חוקי, עשויה להקטין את הסיכוי לפיגוע במתווה של הפיגועים בבני ברק ובחדרה, אבל לא בהכרח תשפיע על הסיכויים לפיגוע סכינאות, כמו בבאר שבע, או לפיגועי דריסה. הרחבת המקרים בהם חיילים יוצאים לחופשה עם נשקם האישי, עשויה להגדיל את הסיכוי שפיגוע בעיר יסוכל בעקבות התערבות חייל חמוש בחופשה, אבל מהצד האחר, הנחייה כזו עלולה להגדיל את מספר גניבות הנשק מבתי החיילים ובכך לפגוע במאמץ להפחתת כמויות הנשק הבלתי חוקי.

חלק מהאמצעים שנשקלים כיום ממוקדים במחבלים הפוטנציאליים, כמו למשל שימוש בכלים טכנולוגים, לרבות ניטור רשתות חברתיות, לשם איתור מוקדם של כוונה לבצע פיגוע. אמצעי זה סייע בהתמודדות עם גל פיגועי הטרור בשנת 2015. חזקה על השב"כ שהוא מתחקר מדוע לא נדלקו הנורות האדומות לפני הפיגועים האחרונים. אמצעי נוסף מסוג זה הוא מעצרים מנהליים. מעצר מנהלי הוא אמצעי קשה שפוגע בחירותו של אדם על יסוד הערכה בדבר מה שיעשה בעתיד ולרוב על פי חומר חסוי, שהעצור אינו יכול לסתור את אמינותו. בשונה מהליך פלילי, שעניינו בענישה על פשע שבוצע, מעצר מנהלי נועד למנוע פגיעה בביטחון המדינה על ידי העצור, בנסיבות שיש מידע מודיעיני משכנע בדבר סיכון כזה, אבל לא ניתן לתרגמו לראיות קבילות לשם העמדה לדין. על אף פגיעתו הקשה של אמצעי זה בזכויות אדם, בנסיבות החירום של המאבק בטרור בישראל, מדובר בכורח בל יגונה.

בנוסף לכך, יש קריאה להחמרת הענישה בגין עבירות ביטחוניות, על רקע העובדה שבשלושת הפיגועים (באר שבע, חדרה ובני ברק) השתתפו גם מי שריצו עונשי מאסר בשל עבירות ביטחוניות ושוחררו. המחקר בקרימינולוגיה אינו מצביע על אפקט מרתיע של החמרת הענישה, להבדיל מהרתעה באמצעות הגברת הסיכוי להיתפס. ברור שאסיר ביטחוני מנוע מלבצע פיגוע בזמן מאסרו אולם ייתכן שבהקשר זה, אמצעי יעיל וממוקד יותר יהיה גיבוש מנגנון לפיקוח הדוק יותר על אסירים ביטחוניים משוחררים לתקופה ארוכה לאחר שחרורם. המנגנון של צווי פיקוח על עברייני מין, עשוי להיות, בשינויים מחויבים, מודל לחקיקה כזו. מודל זה כולל הערכת מסוכנות והטלת הגבלות במקרה של מסוכנות שאינה נמוכה לתקופה של עד חמש שנים מתום המאסר, שניתן להאריכה.

אמצעים בעייתיים יותר, שהפעלתם נשקלת, הם בעלי השפעה רחבה יותר. הקבינט המדיני ביטחוני החליט על "חיזוק ההרתעה וחידוד מחירי ההפסד בקרב המעגלים הקרובים של מבצעי הפיגועים" באמצעות שלילת היתרי עבודה וקידום מהיר של הריסות בתים. מדובר באמצעים שאינם חדשים. התפיסה ביסודם היא הרתעה - לפיה המחבלים עצמם, אף אם הם מוכנים להקריב את חייהם, יהססו מלבצע פיגוע אם כתוצאה מכך יאבדו בני משפחתם את ביתם; ובני המשפחה יפעילו על המחבל לחץ שלא יבצע את המעשה, או ידווחו עליו לרשויות, על מנת שלא יוותרו ללא קורת גג.

מאות בתי משפחות מחבלים נהרסו משך עשרות שנים מבלי שהוכרע הוויכוח האם האמצעי מרתיע או להפך - מעודד טרור. ואולם פגיעה ישירה בזכויותיהם של מי שלא חטאו רק בשל קשר משפחתי למחבל מבלי שהוכח שסייעו באופן כלשהו לביצוע הפיגועים, היא ענישה קולקטיבית פסולה וכתם מוסרי. אשר לשלילת היתרי עבודה מבני משפחותיהם של מחבלים, הרי שאין המדובר בפגיעה בזכויות מוקנות, שכן אין לזרים זכות להיכנס לישראל, לצורכי עבודה או לכל תכלית אחרת. גם בהיעדר פסול חוקי, נותרת אי הנוחות מהפגיעה הקולקטיבית ובצדה השאלה, האם אכן מדובר באמצעי יעיל להרתעה מביצוע פיגועים.

במעגלים הרחבים יותר, הממשלה נמנעת לפי השעה מצעדים שיפגעו באוכלוסייה הפלסטינית כולה, כגון הטלת סגר על השטחים כולם או על ישובים מסוימים. יש להניח שהדבר נובע מהתובנה שנרכשה בדרך הקשה, לפיה ענישת האוכלוסייה הפלסטינית כולה רק מתדלקת את בערת הטרור, בעוד שהבחנה בין הטרוריסטים לבין האוכלוסייה הבלתי מעורבת מסייעת להרגעה. יש לקוות שלחצים פוליטיים פנימיים לא יגררו את הממשלה לצעדים מזיקים מסוג זה. המאבק בטרור מצריך לא רק נחרצות, אלא גם קור רוח.