גם השבוע, חוק האקלים לא בסדר העדיפויות של הממשלה

למרות ההצהרות, ועדת השרים לענייני חקיקה לא דנה אתמול (א') בחוק האקלים. משרדי הממשלה התקשו להגיע להסכמות סביב נוסח חוק הדגל האקלימי של השרים. לאורך השבועות האחרונים, רוככו סעיפים שונים בחוק לאור דרישות משרדי האוצר, האנרגיה והחקלאות, וייתכן שעד שיובא בסוף החודש לדיון בוועדת השרים לענייני חקיקה, יעבור שינויים נוספים.

בשבועות האחרונים, טענו חלק מארגוני הסביבה שמשרדי הממשלה רוקנו את החוק מתוכן, ואף קראו לבלום את קידומו. בימים האחרונים, הם מודרו הארגונים מטיוטות החוק, וגרסתו האחרונה לא פורסמה לעיון הציבור בטרם ישיבת הממשלה, למרות שגורמים במגזר העסקי עיינו בטיוטת החוק בימים האחרונים.

במהלך ישיבת ועדת השרים, המשרד להגנת הסביבה הודיע כי החוק לא יובא היום לדיון "בשל קוצר הזמן". השרה להגנת הסביבה, תמר זנדברג, אמרה: "אנחנו מתחייבים להעביר את החוק בכנסת עד סוף מושב הקיץ. חוק האקלים מייצר 'מיינסטרימינג' של שיקולים אקלימיים בתהליכי העבודה הממשלתיים". ועדת השרים לענייני חקיקה צפויה לדון בחוק ב-24 באפריל, ואישרו בכנסת תלוי בהתפתחויות הפוליטיות, כאשר בשלב זה לממשלה אין רוב בכנסת.

יעדים גמישים להפחתת פליטות לשנים 2030 ו-2050

למרות שלא פורסם לעיון הציבור, טיוטת החוק הגיעה לידי גלובס. בגרסתו הנוכחית קבועים יעדי הפחתת פליטות לשנים 2030 ו-2050, אך באופן גמיש. באשר לשנת 2030, מפנה החוק להחלטת הממשלה בנושא כלכלה דלת פחמן (הפחתה של 30% בפליטות ביחס לשנת 2015), ובשנת 2050 קובע כי פליטת גזי החממה תעמוד על אפס נטו. אך לכך מתווסף סעיף, לפיו "הממשלה רשאית לשנות את היעדים בהתאם". כלומר, לשדרגם או לשנמכם אילו תכשל בהשגתם, כפי שקרה עד היום.

עוד בחוק, תוקם ועדה מייעצת לשינויי אקלים, ובה 32 חברים, בהם 7 אנשי סביבה ובריאות הציבור. יתר הנציגים מייצגים את הגישות של המגזר התעשייתי והעסקי, ובין היתר יכהנו במועצה נציג התעשיינים ומנהל רשות הגז הטבעי. למשרד להגנת הסביבה יהיה נציג אחד במועצה, ואילו למשרד האוצר הלעומתי לנושאי סביבה, שניים. במועצה יוקמו תתי ועדות בהן אין חובה לשילוב נציג סביבה, אך החלטותיהן יחייבו את המועצה כולה. דה פקטו, המועצה תהפוך גם בעלי אינטרס ליועצים רשמיים של הממשלה בנוגע לתוכניות אקלים.

החוק ממסד התייחסות רב מערכתית לנושאי אקלים. בין היתר, תוקם ועדת שרים לענייני אקלים, כדי לתאם בין כלל הגורמים העוסקים בנושא ולטייב את פעולותיה של הממשלה. הוועדה תאשר תוכניות לאומיות שיוגשו על ידי המשרד להגנת הסביבה, תעקוב אחר ישומן ותגשר על פערים בין המשרדים. עוד תוקם ועדת מומחים עצמאית שתגיש את חוות דעתה בנוגע לתוכניות הלאומיות וחבריה יבחרו מתוך רשימה שתגיש האקדמיה הלאומית למדעים.

תוכניות עתידיות של הרשויות המקומיות ייבחנו בראי אקלימי

חלק חשוב בחוק, נוגע להליך הערכת סיכון אקלימית: הרשויות ייבחנו בראי אקלימי תוכניות להן השפעה ניכרת על פליטות גזי חממה או היערכות לשינויי אקלים. כך יוכלו מקבלי ההחלטות להסתמך על מידע מבוסס, לאורו יחליטו האם לאשר תוכנית, לשנותה או לבטלה. אך הוראות לגבי המתכונת, האופן, ההיקף והתחולה - שתהיה הדרגתית, יקבעו רק בתוך שנה מאישור החוק. בהמשך, תגדיר הממשלה מי הם הגופים הפטורים מחובת עריכת הערכת הסיכון, ורשות ציבורית רשאית באישור הגורם לו היא אמורה להגיש את התוכנית - לקבל פטור מעריכתו תחת מספר תנאים.

למרות שלא מדובר בחוק לו קיוו ארגוני הסביבה, עו"ד עמית ברכה, מנכ"ל "אדם, טבע ודין", סבור שקידומו חשוב. לדבריו, "חוק שמעגן איפוס פליטות גזי חממה עד 2050 מהווה מהלך היסטורי. זהו שלב ראשון לשם להיערכות ישראל כמדינת חום מדברית לנזקי האקלים וחיוב ממשלת ישראל להכין תכניות לאומיות בנושא. לאחר שנים של כישלון מוחלט בעמידה בהחלטות ממשלה מגומגמות בנושא אקלים, אין מנוס מלבד חוק אקלים. יש לאשרו בדחיפות".

יוני ספיר, יו"ר עמותת "שומרי הבית", טוען אחרת: "כל עוד היעדים, תכנית המיטיגציה והערכת הסיכון האקלימית אינם מחייבים באופן דטרמיניסטי, החוק הוא גבב מילים מיותר, שלא יוכל לשנות את נתיבה של ישראל ואת התכניות הגרנדיוזיות שעל הפרק: פתיחת הים לקידוחי גז ונפט נוספים, צינור גז לאילת, תחנות כוח גזיות מיותרות בהיקף ניכר, בינוי פוסילי במפרץ חיפה ועוד. אסור שיעבור חוק גרוע לישראל, שישמש כעלה תאנה לפעולות גרינווש של הממשלה, וימנע מממשלות עתידיות לחוקק חוק בעל ערך".

בצל הוויכוחים, חן הרצוג, כלכלן ושותף בפירמת היעוץ BDO, מזכיר כי אין די בחוק בכדי לשנות את המציאות העגומה בישראל, בה כ-90% מהחשמל מופק באמצעות דלקים מזהמים. "כדי לעמוד באתגרי האקלים, הממשלה צריכה לעבור מהצהרות למדיניות. חקיקה היא לא תחליף למדיניות, תוכניות ותקציבים. במקום לקבוע שוב יעדים שלא מקוימים ויישארו על הנייר, צריך להביא לאישור הממשלה והכנסת תוכנית אופרטיבית ומחייבת להפחתת פליטות הכוללת צעדי מדיניות קונקרטיים ותקציבים רב שנתיים".

שחקן חיזוק להתנגדות ליברמן: משרד החקלאות

לפני טיסתו לוועידת האקלים העולמית בסקוטלנד, התחייב בנט ליישר קו עם המדינות המפותחות. החוק אכן מקבע יעדי אפס פליטות באמצע המאה, אך היעדים לתום העשור נותרו נמוכים, רחוקים מהסף המדעי הנחשב להכרחי לשם הפחתת ההסתברות להתגברות אירועי האקלים הקיצוניים. אילו תעמוד בהתחייבותה - דבר שלא התרחש עד היום, ישראל תפחית 30% מהפליטות עד 2030, ולא 45-50% כפי שהתחייבו מדינות רבות. זאת, למרות שישראל פולטת גזי חממה כמדינה בגודל בינוני, ולמרות יכולתה של הממשלה המכהנת להשפיע על העשור הנוכחי.

למרות ההצהרות הירוקות של השרים, משרדו של שר האוצר, אביגדור ליברמן, הערים קשיים על קידום חוק האקלים והתנגד בתוקף לעיגון יעדים מחייבים בחקיקה. לשאלת גלובס האם ינסה המשרד לעשות שינויים גם בנוסח החוק המרוכך כעת, העדיפו במשרד האוצר לא להשיב, ומסרו כי "משרדי הממשלה פועלים ללבן מחלוקת אלו בטרם מוגשות הצעות החוק לאישור ועדת השרים".

להתנגדות משרדו של ליברמן הצטרף בסוף השבוע, לאחר תום הסיכומים מול מרבית המשרדים ולאחר עבודת מטה משותפת, שחקן חיזוק ממפלגתו: שר החקלאות, עודד פורר. משרדו שלח מכתב נוזף למשרד להגנת הסביבה בו טען כי החוק מובא לממשלה "באופן חד צדדי וללא תיאום", וכי הוא דורש לדחות את הדיון בחודש לכל הפחות. במשרד החקלאות הביעו התנגדות לעיגון יעדי הפחתת פליטות גזי חממה בחקיקה, והציעו את הפרקטיקה שנכשלה לאורך השנים האחרונות: עיגונם באופן לא מחייב בהחלטות ממשלה.

במשרד החקלאות, המטפל באחד הסקטורים המזהמים בעולם שהטיפול בהפחתת פליטות גזי כרוך בשינויים משמעותיים בו, דרשו לוודא כי החוק לא יטיל נטל רגולטורי וכלכלי על ענפי החקלאות, ואף לקבוע כי הערכת הסיכון האקלימית "לא תסכל את מדיניות הממשלה בתחומי הכלכלה והחברה". כלומר, תותיר את המציאות כפי שהיא, למרות הסיכונים הכבדים שגורר איתו משבר האקלים לענפי המשק השונים.

תגובת משרד החקלאות: "בניגוד למצב בעולם, החקלאות בישראל תורמת קצת פחות מ-3% מכלל פליטות גזי חממה. המיקוד העיקר של הענף הוא בהסתגלות לשינויי האקלים. יש לוודא כי תכנית בנושא הפעילות החקלאית לא תטיל נטל רגולטורי וכלכלי נוסף על ענף החקלאות, הנאנק ממילא תחת עלויות הייצור הגבוהות ולא תפגע ביצרנות הענף ובביטחון המזון הלאומי. בנוסף, אין לאפשר למשרד להגנת הסביבה להגיש לממשלה תכנית הנוגעת לתחומי אחריותו וסמכותו של משרד ממשלתי אחר, ללא הסכמתו".