עדות פילבר: הפרקליטות חצתה קווים אדומים

הכותב הוא מומחה למשפט מינהלי ועבירות צווארון לבן. לשעבר ראש לשכת עורכי הדין בתל אביב ויו״ר ועדת האתיקה

משפטו של ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו ממשיך במסלולו, וכעת נמשכת חקירתו של עד המדינה, מנכ"ל משרד התקשורת לשעבר שלמה פילבר.

במהלך העדות, הפרקליטות מתרעמת על קיומם של פערים בין עדותו של פילבר בבית המשפט לבין הודעותיו במשטרה, פרי בחירתו של העד שלא לצמצם את תוכן עדותו רק לתוכן שמסר בהודעותיו. על רקע זה, לאחר שההגנה הסכימה כי הודעותיו של פילבר תוגשנה כראיות במשפט, הפרקליטות דרשה מבית המשפט להכריז על פילבר כעד עוין.

ניתן לראות את ניסיונה של הפרקליטות להכריז על עד מדינה כעד עוין, בעקבות השלמת פרטים על עדותו במשטרה, כאיום ברור שבעקבות עדותו עלולה המדינה לחזור בה מהסכם עד המדינה שנחתם עימו, וכך לחשוף אותו לסיכון שיוגש נגדו כתב אישום.

אומנם בית המשפט לא נעתר לבקשה להכריז על פילבר כעד עוין, אבל התיר לתביעה לשנות את דפוס חקירתו על-ידה: במקום להמשיך ולחקור אותו במתכונת חקירה ראשית, היא קיבלה רשות לחקור אותו במתכונת חקירה נגדית, כאילו היה עד עוין. בכך היה פתרון מעשי, ולו חלקי, לתלונותיה.

בחקירה נגדית (אך לא בחקירה ראשית) רשאי עורך הדין לשאול את העד שאלות מדריכות, המנוסחות בקפידה, שבכוחן לצמצם מאוד את ברירת התוכן של התשובה הנמסרת להן, עד כדי העמדת האפשרות למתן תשובה בינארית של "כן" או "לא" בלבד. עם זאת, בחקירה נגדית עורך הדין אף רשאי להפנות לעד שאלות המכוונות לקעקע את מהימנותו.

התפתחות לא שגרתית

ההתפתחויות הדיוניות שאירעו בעניינו של פילבר אינן שגרתיות, והן מצויות מעבר לקווים המקובלים של דיון פלילי. עד, לרבות עד מדינה, חייב למסור את עדותו בבית המשפט בפירוט ובדיוק, באופן חופשי וללא רמיזות לגבי עיצומים שיישא בהם אם לא "יישר קו" עם הודעותיו. בעניין פילבר חצתה הפרקליטות קווים אלה באופן בלתי מוצדק ומסוכן.

התחקות אחר מהלכי הפרקליטות מלמדת כי עתירתה להכריז על פילבר כעד עוין מבליעה את ההנחה לפיה הודעותיו במשטרה הן העיקר, ואילו עדותו בבית המשפט היא סרח עודף, משום שהודעותיו תורמות לגילוי האמת, בעוד עדותו ממסכת אותה. במקרים חריגים, למשל, כאשר לעד מופנים איומים בדבר פגיעה פיזית במשפחתו אם יחזור על תוכן הודעתו בעדותו, להנחה מסוג זה יש על מה לסמוך (ובלבד שיתקיימו מספר תנאים נוספים). אולם במקרים אחרים, מדובר בהנחה מפוקפקת למדי.

כדי להבין מדוע, די להכיר בכך שזכרונו של אדם הוא עניין מתעתע. זימון לחקירה במשטרה, בפרט של אדם שאינו מורגל בכך, הוא סיטואציה משברית. פעמים רבות אדם הנקרא לעדות נזכר, לאחר שלבי מסירתה, בדברים נוספים רבים וכן בצורך לדייק ולהשלים פרטים רבים, בעניין עליו הוא מעיד. פעמים רבות העד נמנע מלומר אותם בהזדמנות הראשונה שניתנה לו, בשל סערת רגשות, חוסר ריכוז או תפישה חלקית של ההבחנה בין טפל לבין עיקר. סיבה נוספת היא שלרוב העדים נשאלים שאלות ממוקדות בשלב גביית ההודעה במשטרה - ודווקא בחקירה הראשית, המתקיימת לעיני השופטים, הם נשאלים שאלות פתוחות המאפשרות להם לפרוש את מלוא גרסתם.

עדות חופשית

גישת הפרקליטות בעניין פילבר אינה עולה בקנה אחד עם יסודות ההליך השיפוטי. בבית המשפט נקבעים אמת ושקר על-ידי השופטים, ועל הפרקליטות מוטלת החובה להימנע מלנקוט אמצעים העלולים לסכל מראש את רצונו של עד למסור באופן חופשי, שלם ומלא את עדותו הנוגעת לעניין בפני בית המשפט.

עדותו של עד במשפט פלילי צריכה להינתן באופן חופשי, אפילו אם תוכנה אינו נופל בדל"ת אמות תוכן הודעותיו במשטרה, והכרח ליתן לו להשמיעה בשלמותה, בדיוק כדי שבית המשפט - הוא ולא התביעה - יקבע אילו חלקים, מאיזו גרסה שהובאה בפניו, יש לקבל כאמת, ואילו חלקים, מאיזו גרסה שהובאה בפניו, יש לדחות.

ועוד יש לזכור: אין סימטריה בין צוות הפרקליטות לבין צוות ההגנה. תפקיד צוות ההגנה הוא לעשות הכול, במגבלות הדין וכללי האתיקה, לזיכוי הנאשם. תפקיד התביעה אינו להרשיע, אלא להוציא את האמת ואת הצדק לאור. נראה כי מושכלות יסוד אלה נעלמו מעיני התביעה במקרה הנדון. 

 *** חזקת חפות: בנימין נתניהו, שאול ואיריס אלוביץ' לא הורשעו, ועומדת להם חזקת החפות.