נשים ערביות בתחתית טבלת התעסוקה זו לא גזירת גורל

הכותבת היא ד"ר למינהל עסקים, מנכ"לית ספק האינטרנט 066, אשת עסקים ומייסדת עמותת "אישה חזקה" ומכללת "סבע" לחיזוק נשים ערביות בתחום התעסוקה

לאחרונה פורסמו נתוני ההעסקה במשק, לפיהם יש ירידה באבטלה מאז תקופת הקורונה, אך בתוך השמחה הזו מסתתר נתון דרמטי: רק 38% מכלל הנשים בחברה הערבית מועסקות, ביחס לחברה הכללית ולהעסקת הנשים בישראל.

בעיניי זו קריאת השכמה לממשלה ולממשלות ישראל לדורותיהן. איכשהו התרגלנו שבתחתית עולם התעסוקה נמצאות הנשים הערביות, התרגלנו שהן לא מועסקות או מועסקות במשרות זוטרות, במשכורות מינימום והתרגלנו שהנתונים הללו נמצאים בשולי הדוחות.

כמי שמעסיקה 98% נשים בחברות שאותן אני מובילה, אני יודעת מגוף ראשון שישנם חסמים אדירים בתעסוקת נשים מהחברה הערבית והגיע הזמן לצמצם אותם.

הגיע הזמן שניקח תעסוקת נשים מהחברה הערבית כפרויקט לאומי, שבמסגרתו נשקיע תקציבים, מצד אחד, וננגיש השכלה, מצד שני. העובדה שמרבית הנשים הערביות נמצאות בפריפריה, נטולות ידע טכנולוגי, חסרות אוריינות והשכלה מתקדמת - היא תעודת עניות למדינת ההייטק.

השכר ממילא נמוך

כשאנו מנתחות את הנתונים עולה שמרבית ממי שכן מועסקות - מועסקות בחלקיות משרה, במקצועות בהם השכר ממילא נמוך הקרויים מקצועות "ורודים": סיעוד, פקידות, רווחה, חינוך - היא תעודת עניות.

חלק מפרויקט צמצום הפערים, צריך לקחת בחשבון כי ממילא יש אתגרי תעסוקה בין מרכז לפריפריה. במקום שיוקמו ערי מחוז גדולות שבהן יהיו מרכזי ענק לתעסוקה, רוב התעסוקה מתרכזת באזור המרכז ואם מישהי לא ניידת או שההגעה מחוץ ליישוב בו היא מתגוררת יחד עם אתגרי התחבורה הקיימים - אלה מרחיקים שבעתיים את יכולתה למצוא עבודה טובה.

למעשה, סיכוייה של אישה ערבייה להשתלב ולמצוא עבודה נמוכים משמעותית ביחס לכל מגזר אחר בישראל. יש נשים ערביות משכילות רבות שלא מוצאות עבודה ההולמת את כישוריהן, בין היתר בשל דעות קדומות של מעסיקים. אם אנחנו, הנשים, צריכות לשבור תקרת זכוכית, הרי שלנשים ערביות יש תקרת בטון מעל הראש. כל הסיסמאות על גיוון תעסוקתי של חברות וארגונים, קורסות ברגע האמת כאשר מועמדת ערבייה מנסה להתקבל לתפקיד ניהולי ונתקלת בסטיגמות וגופים שלא מבינים את צרכיה.

נדמה היה שתקופת הקורונה שהביאה איתה את בשורת העבודה ההיברידית, תביא גם לפריחה בתעסוקה בפריפריה בכלל ובהעסקת נשים בפרט, אולם ההיברדיות נעלמה והתקצרה - יעידו על כך פקקי הענק בכבישים ובעיקר נדמה שהיא שמורה לעובדים חזקים בשוק התעסוקה שדורשים היברדיות כחלק מתנאי השכר שלהם.

אז מה צריך לעשות? לאפשר לנשים מהחברה הערבית נגישות להשכלה אקדמאית בכלל ולהשכלה טכנולוגית בפרט. לצד זה, לאפשר עבודה היברידית מכל מקום בארץ, תוך הבנה שאחד הצרכים הוא גם התאמת תשתית אינטרנטית תומכת.

חומות החשדנות

ניצור מסלולי קידום בתוך המגזר הציבורי ונבנה תוכניות מנטורינג ייעודית, נרתום את המגזר העסקי לגיוון תעסוקתי אמיתי ונפיג את חומות החשדנות והדעות הקדומות, ניצור אוריינות טכנולוגית ודיגיטלית ונביא סטנדרט המחייב להתחשב במסורת של נשים רבות ובצרכים הייחודים להן, כולל סביבת עבודה מותאמת.

כמי שמעסיקה נשים וכמי שיזמה מכללה להכשרת נשים, עם הישגים בהעסקת נשים ובצמצום פערים, אני יודעת שהכל אפשרי עם חזון מתאים ונכונות אמיתית לצמצום הפערים האלה. אפשר להביא נשים רבות מהחברה הערבית להייטק, לתפקידים ניהוליים, ליזמות עסקית, לפיתוח חברות וגופים. זה רק עניין של כוונה, רצון, יצירת הזדמנויות והתאמה. אם נשכיל לצמצם את הפער האדיר הזה, נרוויח פעמיים: גם נקבל כוח-אדם איכותי ומסור לתפקידים רבים, וגם נוכל להביא את בשורת ההייטק והטכנולוגיה לעוד בתים בישראל.