פוטין משתמש ב"לגיון הזרים" מתוצרת בית כדי למוטט את אוקראינה

"הם לא היו רוסים" הוא אחד התירוצים המסתמנים להתנהגותן של יחידות מצבא פוטין בשורה של ערים קטנות ושל כפרים בצפון אוקראינה.

המאמץ לחשוף את זהותם של רוצחי ההמונים בעיר בוצ'ה הניב, בין השאר, תוצאות אתניות. בזמן כיבושה הוצב בה גדוד מהמזרח הרחוק של רוסיה, ליד גבול סין. לא קשה להבחין בצילומים, שלוחמי הגדוד אינם סלאבים. עיניהם מלוכסנות ועורם שחום. הם יאקוטים, השייכים לקבוצה אתנית קטנה מן המשפחה הטורקית-סיבירית.

והיו שם גם יחידות צ'צ'ניות, שהגיעו מצפון-הקווקז. הצ'צ'נים אינם צריכים הצגה. הם כיכבו בהיסטוריה הרוסית של 30 השנה האחרונות, תחילה כמתנגדים נועזים של המדינה הרוסית, ואחר כך כמשרתיה הלהוטים.

פרשן אוקראיני, וולודימיר ירמולנקו, כותב, "עדויות של אוקראינים על פגישות עם 'חיילים רוסיים' במהלך הכיבוש מתארות אותם לעתים קרובות כבוריאטים (עם מונגולי קטן בסיביר), בשקירים (עם טאטארי קטן סמוך להרי אוראל), צ'צ'נים וכו'". ולדימיר פוטין הורה גם על גיוס שכירי חרב מסוריה, ותיקי הטבח בחלב.

ירמולנקו רואה בהרכב האתני של צבא פוטין ראיה לזה ש"הרוסים אינם אומה, אלא הם אימפריה, הכוללת שורה של קבוצות אתניות".

שכירי חרב אימפריאליים

זו הפרזה ניכרת. הרוסים הם כמובן אומה, אבל אפשר להגיד עליהם, כי אינם אומה נורמלית, אלא אימפריאלית. המדינה הרוסית התפשטה במהירות מסחררת מאז המאה ה-16, ובלעה שורה של ארצות ושל עמים. בניגוד לאימפריות אחרות, היא לא פלטה אותם עד 1991, מפני שמעולם לא חדלה להיות אימפריה.

רוסיה מעולם לא היתה מדינת לאום. היא היתה, תמיד, מדינת לאומים. בשלהי התקופה הסובייטית היו אפילו תחזיות שהסלאבים עומדים להפוך למיעוט. פיזור בריה"מ, לפני 30 שנה, בלם את הנטייה הזו, אבל גם רוסיה הפוסט-סובייטית מוסיפה להיות רבת לאומים. כמו האימפריות הגדולות לפניה ובזמנה, רוסיה עשתה שימוש ניכר בכוח האדם, שהתפשטותה הטריטוריאלית הנחילה לה. אצל הרומאים, שכירי חרב גרמניים היו חוד החנית של הקיסרות. הביזנטים גייסו שבטים ממרכז אסיה. העות'מנים השתמשו בלוחמים מצפון הקווקז (כך הגיעו אלינו הצ'רקסים). הצרפתים גייסו אפריקאים, וכמובן יצרו את לגיון הזרים. לספרדים היה "צבא מרוקאי", וגנרל פרנקו השתמש בו במלחמת האזרחים. הבריטים גייסו המוני חיילים בהודו: 1.3 מיליון במלחמת העולם הראשונה, 2.5 מיליון במלחמת העולם השנייה.

ב-1776, הבריטים גמרו אומר לדכא את מושבותיהם המורדות בצפון אמריקה. הם עשו כן ללא רחם, אף כי האמריקאים, ברוב הגדול של המקרים, היו בעצמם בריטים, לא פעם חברים לנשק מהמלחמה הקודמת. בערך רבע מצבא המלך היו שכירי חרב גרמניים, ידועים לתהילה על כשרונותיהם הצבאיים וידועים לשימצה על אכזריותם ועל חמדנותם. התנהגותם במהלך המלחמה, במיוחד מעשי הביזה שלהם, העבירו נתינים בריטיים רבים אל צד המורדים.

לא פעם, מלחמות עוזרות לארצות להיוולד, להתגבש, למצוא מכנים משותפים ויעדים. קשה להעלות על הדעת את ארה"ב בלי החוויה המכוננת של מלחמת העצמאות. היא מוסיפה להעניק השראה עד עצם היום הזה. מאבק העצמאות של ארה"ב היה תוצאה של תחושת עוול, קיפוח ואי צדק. השימוש המסיבי בשכירי חרב זרים העניק טעם מיוחד לתחושת העוול, והיא נכללה אפילו במגילת העצמאות של ארה"ב.

הייתכן שעינינו חוזות בהולדתה של מדינה אוקראינית מודרנית ומגובשת מתוך הטרגדיה של מלחמה ברברית, שהוכרזה בשם הרגלים אימפריאליים, ונוהלה באמצעים אימפריאליים? הרבה יותר מדי מוקדם להגיד. אבל נראה שלא יישכח על נקלה השימוש בכוחות לא-סלאביים כדי להרוג את האחים הסלאביים.

המדוכאים שהפכו למדכאים

הצ'צ'נים ממלאים תפקיד נפסד במיוחד. במשך 200 שנה הם היו הקורבנות המובהקים ביותר של דיכוי רוסי. הם חזרו והתקוממו נגד רוסיה משלהי המאה ה-18, ועוררו את הערצתם של גדולי היצירה הרוסית, מטולסטוי ולרמונטוב עד סולז'ניצין.

בפברואר 1944 סטאלין גירש אותם למרכז אסיה, על נשיהם, זקניהם וטפם. הוא האשים אותם בשיתוף פעולה עם הנאצים. למרבה האירוניה, 78 שנה אחר כך, צאצאי המגורשים (שהורשו לחזור לבתיהם לאחר מות סטאלין), נשלחים להרוס את אוקראינה בשם הצורך ב"דה-נאציפיקציה".

כל אחד מן העמים הקטנים האחרים שחייליהם משרתים בצבא הפלישה, סבל דיכוי רצחני. זמן קצר, בסוף שנות ה-80 ובתחילת שנות ה-90 של המאה שעברה היה נדמה שהעמים האלה ישתחררו מצילה של האימפריה. 21 רפובליקות אוטונומיות שבשטח רוסיה תבעו ריבונות. פוטין שם קץ לכל זה, ורוקן את האוטונומיה שלהן כמעט מכל תוכנה. הן מנוהלות כיום מן הקרמלין.

פוטין מייעד לעמים הקטנים האלה אותו מקום שהועידו להם הצארים ומזכ"לי המפלגה הקומוניסטית: להיות לוויינים במערכת השמש הרוסית. זה המקום שפוטין מייעד גם לאוקראינה, ארץ של 40 מיליון ויותר. הוא יצא למלחמה משוכנע שהאוקראינים להוטים לחזור אל מעמד הלוויין. התנגדותם הלא-צפויה מאיימת על הגיונה האימפריאלי של המדינה הרוסית.

משונה שבמלחמה הלא-מאוזנת הזו שני הצדדים לוחמים על חייהם, לפי שיטתם: אוקראינה לוחמת על זכותה להתקיים כמדינה עצמאית; רוסיה לוחמת על זכותה להתקיים כאימפריה. האפשרות המפחידה ביותר היא שהן משחקות משחק סכום-אפס; שלאוקראינה לא תהיה עצמאות כל זמן שרוסיה לא תחדל להיות אימפריה; ורוסיה לא תוכל להיות אימפריה כל זמן שאוקראינה לא תחדל להיות עצמאית. אפשר שביישוב הסתירה הזו תלוי שלום אירופה, אולי שלום העולם.