נדרשת מדיניות אקטיבית יותר לשליטה על שיעור האינפלציה

הכותב הוא חבר סגל בבית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית והממונה על התקציבים לשעבר

היום כבר יש הסכמה רחבה שהבנק המרכזי האמריקאי טעה ואיחר בהעלאת הריבית ובכך תרם את חלקו לעליית האינפלציה בארה"ב שהגיעה לקצב של כ-8% לשנה ולשיא של 40 שנה. המשך הלחצים מכיוון שוק העבודה, המלחמה באוקראינה והשלכות ההתפרצויות החדשות של הקורונה בסין על העיכובים בשרשרות האספקה, ימשיכו להוות סיכון להמשך עליית המחירים. אמנם קצב האינפלציה בארה"ב צפוי לרדת אך השאלה היא האם הקצב ירד לרמה סבירה.

בארץ, קצב האינפלציה נמוך משמעותית, אך מרבית התסמינים דומים. בנק ישראל, הציפיות בשוק ההון ומרבית החזאים שגו לאורך השנה האחרונה, בהערכת קצב עליית המחירים, ושיעור האינפלציה חרג משמעותית מהיעדים שנקבעו. בנק ישראל אמנם החליט השבוע על העלאת הריבית, אבל כמו במקרה האמריקאי מעט מדי וימים יגידו אם לא מאוחר מדי.

לחצי השכר במשק נראים כגבוהים באופן חריג, בענפי העסקה רבים, שוק העבודה בעודף ביקוש לעובדים והקושי במציאת עובדים ימשיך כנראה ויתבטא בעליות שכר בענפים רבים. עליית שכר זו צפויה להיות מתורגמת לעליית מחירים. עליות המחירים בחו"ל, לצד המשך הלחצים בתחומי האספקה עשויים גם הם להיות מתורגמים לעליות מחירים. השורה התחתונה ברורה, אנחנו בעיצומו של תהליך אינפלציוני.

נזקי האינפלציה ברורים, אי הוודאות עלולה לפגוע בהשקעות, ההשלכות החלוקתיות של האינפלציה עלולות להיות קשות, והסכנה בסחרור אינפלציוני שרירה וקיימת. נכון, כנראה שלא מדובר על שיעורי אינפלציה דו ספרתיים, אך גם סביבת אינפלציה של 5% אינה בריאה למשק. הזיכרון הכלכלי הוא קצר. העשור האחרון התאפיין בשיעורי אינפלציה מאוד נמוכים, וכנראה נוצרה אשליית ביטחון ביכולת השליטה בה. טיבעה של האינפלציה בשיעורים גבוהים שהיא מזינה את עצמה ואז קשה לעצור את הדינמיקה.

לא לצעדים מיותרים

העדר היציבות של הממשלה והקואליציה, עלול בתקופה של עליית מחירים לגרום לתשלום מחיר, גם מצד האחריות הפיסקאלית, כמו למשל הצעד המיותר של הפחתת הבלו על הדלק שעליו הוכרז לפני כשבוע. תוכניות סיוע נוספות כגון זו שנשקלת לגבי שוק הדיור, זיגזוג במע"מ או חבילת תמריצים לעצמאיים עלולים גם הם להביא להגברת הלחצים עוד יותר.

למרות העלאת הריבית האחרונה, הריבית הריאלית עדיין שלילית, וגם האיתותים קדימה על מתווה העלאה, אינם מספיק ברורים וחזקים. לאורך החודשים האחרונים ניתן לומר שהמסרים המוניטריים היו מעורבים והעלאת הריבית האחרונה, מציגה מסר קצת יותר ברור אך גם הוא אינו בעוצמה מספיקה. תיקון תחזית בנק ישראל לאינפלציה לשנת 2022 ב-2% (מ 1.6% ל 3.6%) מראה אולי שהגישה השתנתה, כך גם המסר הגלום בהעלאת הריבית שמראה שינוי מסוים, אם כי נראה כי התחזית לשנת 2023 שעומדת על כ-2%, מראה כי הגישה היסודית לא השתנתה (מזכיר אולי את הנאיביות של הבנק המרכזי בארה"ב לפני כשנה).

השורה התחתונה היא שאנו צועדים בבטחה לעליית מחירים מעל ליעדי האינפלציה, עם השלכות שליליות על המשק. אינפלציה גבוהה, בשילוב עם שוק עבודה הדוק עלולים לגרום בעתיד לירידה בצמיחה של המשק. אסור לחכות להתממשות אינפלציה גבוהה, על נזקיה, שגם הפחתה שלה תהיה כרוכה בפגיעה בשיעורי הצמיחה של המשק ואולי אף למיתון.

על מנת לנסות ולכוון להפחתה הדרגתית של האינפלציה תוך פגיעה מינימלית במשק, על המדיניות הפיסקאלית להימנע משגיאות דוגמת צעדים רוחביים לפיצוי על עליית מחירים, שעלולים להחריף עוד יותר את המצב . על משרד האוצר לא להסתנוור מרמת ההכנסות הגבוהות בתקציב המדינה, ולהבין שהאינפלציה הופכת (אולי לראשונה בעשור האחרון), לשיקול משמעותי יותר גם בגיבוש המדיניות הפיסקאלית.

מדיניות אמיצה

במקביל, על המדיניות המוניטרית להיות אמיצה, להבין את האילוצים הפוליטיים שכנראה ינחו את המדיניות הפיסקאלית, לא לחזור על השגיאה של הבנק המרכזי בארה"ב, ולקבל החלטות משמעותיות יותר שיאפשרו את החזר השליטה על מסלול האינפלציה . התרגום לריבית הוא ברור - העלאת ריבית מהירה יותר. כנראה שגם אין טעם בדחייה של חלק מהעלאות הריבית שצפויות ממילא בהמשך השנה, התועלת מהדחייה לא ברורה אך מנגד המחיר הוא ברור ומיידי. אמנם הלחצים על שער החליפין מהווים אילוץ, אך בכפוף לאילוץ זה יש להתקדם במתווה ברור והחלטי, כשגם ייסוף מסוים אינו צריך להרתיע בנקודת הזמן הנוכחית . יש לשקול החזרה של דיוני הריבית אחת לחודש, כאיתות חשוב נוסף.

לצד כל זאת, צריך לחשוב שני צעדים קדימה, ההיסטוריה מלמדת כי שילוב של תעסוקה מלאה ולחצים אינפלציוניים עלול להוביל לפגיעה בצמיחה בשנים הבאות. ייתכן ובמקרה של האטה בצמיחה יהיה צורך בטווח הבינוני, להשתמש בכלי הריבית גם בכיוון השני. מלאי התחמושת המוניטרית של בנק ישראל בתחום הריבית, נמצא כיום בנקודת שפל. העלאת ריבית בקצב מהיר בשנת 2022, בונה למעשה גם את היכולת המוניטרית ככל שתידרש בעוד שנתיים או שלוש.