תיירות הספורט שבה לאצטדיונים באירופה, והאוהדים הישראלים מסתערים בעקבותיה

בשנתיים האחרונות מועדוני הספורט איבדו עשרות ומאות מיליוני אירו בעקבות הקורונה, שמנעה מהאוהדים רבים להגיע • אלא שכעת הקהל שב לאצטדיונים, מה שעשוי לצמצם את החובות הגבוהים שנצברו • אתם בדרך למשחק באירופה? כדאי שתכינו את הארנק, כנראה שתוציאו יותר מתייר "רגיל"

אוהדים באצטדיון טוטנהאם / צילום: Reuters, Alessia Pierdomenico
אוהדים באצטדיון טוטנהאם / צילום: Reuters, Alessia Pierdomenico

בשבועות האחרונים אפשר להתחיל להרגיש סוג של חזרה לנורמליות בעולם הספורט הישראלי, כשאוהדים רבים טסים לחו"ל כדי לראות משחקי כדורגל. אתרי המכירות הישראליים שוב מציעים מגוון של משחקי כדורגל באירופה, והרעב של האוהדים לכדורגל, לאחר הפסקה ארוכה מאוד, מאפשר למכור כמעט בכל מחיר.

"השבוע נסעו למדריד בין אלף לאלפיים אוהדים ישראלים לראות כדורגל בליגת האלופות", סיפר ספי דונר, הבעלים של טיקטינגו, העוסקת במכירת כרטיסים וחבילות לאירועי ספורט ומופעים.

גם אני יצאתי לממש הבטחה ישנה לבר-מצווה (הילד אומנם כבר בן 15). על הטיסה למנצ’סטר למשחק העונה בפרמיירליג בין מנצ’סטר סיטי לליברפול היו עשרות אוהדים, והעברית נשמעה במרכז העיר בשעות שלפני המשחק. המספרים לפני הקורונה היו עדיין גבוהים יותר מהיום, אך המגמה ברורה: האוהד הישראלי חזר, והוא מהווה גורם חשוב בתיירות הספורט שתסייע למועדונים לצמצם קצת את החובות המבהילים שצברו בשנתיים האחרונות.

תיירות כדורגל כמנוף כלכלי

תיירות ספורט וכדורגל הפכו לעניין מרכזי עבור מועדונים רבים במרוץ אחרי הכסף. ברצלונה הקימה בשנת 1984 את המוזיאון שלה באצטדיון הביתי, קאמפ נואו, כחלק מהניסיון לקרב את הקהל לקבוצה. אולם, היא לא דמיינה שבעקבות מגפה עולמית, הוא יאבד יותר מ-50 מיליון אירו מההכנסות שלו.

בינתיים, היחס בין אוהדים למספר המבקרים במוזיאון הלך והצטמצם, וכיום על כל שני אוהדי כדורגל שרוכשים כרטיס למשחק של ברצלונה, רק אחד רוכש כרטיס כניסה למוזיאון ולסיור באצטדיון. בלא מעט מקרים הסכום שמשלם אוהד שמבקר במוזיאון (שכולל כרטיס כניסה לסיור ורכישת מרצ’נדייז), עולה על זה שהשאיר אוהד שרכש כרטיס למשחק.

בעונת הקורונה אפשר היה לראות עד כמה המועדונים סובלים ממחסור בקהל. בדוח "ליגת הכסף" השנתי שסוקר את הכנסות המועדונים שפרסמה חברת הייעוץ דלויט, ניכר שאת המכה העיקרית ספגו הקבוצות מחוסר יכולת לממש את פוטנציאל האוהדים שלהן במגרש ובסיורים שהן מפעילות באצטדיונים.

ההכנסות של מנצ’סטר יונייטד מקהל בעונה שעברה, לפי דלויט, הגיעו ל-8 מיליון אירו בלבד, לעומת 120 מיליון אירו בעונה שלפני הקורונה, וההכנסות של המועדון התכווצו ב-22%. גם ברצלונה הכניסה רק 15.9 מיליון אירו מאוהדים בעונה שעברה, לעומת 160 מיליון אירו לפני הקורונה, והכנסות המועדון התכווצו בשליש.

בעקבות החיפושים אחרי מקורות הכנסה חדשים, המועדונים גילו את הכוח הטמון בתיירות שלא קשורה למשחק עצמו, בעיקר באמצעות הקמת מוזיאון שכולל סיור באצטדיון. ובהתאם, כולם הרוויחו מזה - המועדונים, אבל בעיקר הערים שהחלו נשענות על תיירות כדורגל. הסיור בקאמפ נואו של ברצלונה ובמוזיאון של הקבוצה מושך בשנה רגילה 1.5 מיליון איש, יותר מכמות האנשים שמגיעים בשנה למוזיאון דאלי או למוזיאון פיקאסו בעיר, וביחד עם הגעה למשחקים של הקבוצה, הוא נחשב לאחד מהסיבות המרכזיות להגעת אנשים לעיר.

 
  

ערים שהיו בשולי התיירות של המדינה, הצליחו לשפר את מצבן הכלכלי ואת כמות האנשים שמגיעים אליהן. דוגמאות טובות לכך הן ליברפול ומנצ’סטר בצפון מערב אנגליה, שתמיד היו בשוליים של לונדון מבחינת תיירות, אך בזכות מועדוני כדורגל, הן מצליחות בשני העשורים האחרונים לשפר משמעותית את מצבן הכלכלי.

ליברפול מזוהה עם הביטלס ועם קבוצת הכדורגל, אך בשנים האחרונות שינתה את סדרי העדיפויות שלה. בשנת 2019, העונה המלאה האחרונה לפני פרוץ הקורונה, ביקרו במוזיאון ובסיור באצטדיון אנפילד כ-340 אלף איש. בזמן הזה ערכו את הסיור ב"The Beatles Story" פחות מ-250 אלף איש. כמות האנשים הזו משולה לעוד כמעט שבעה משחקי בית ברכישת כרטיסים.

הודות לתיירות חוץ, ליברפול הפכה ממועדון קטן שהכניס בתחילת המילניום כ-130 מיליון אירו, למועדון שחצה לפני שנתיים את רף ה-600 מיליון אירו.

יותר הכנסות, יותר עובדים

כאמור, ההשפעה של מועדון הכדורגל על העיר ניכרת. קבוצת הכדורגל מייצרת עבור העיר ליברפול תוספת הכנסה שנתית של 497 מיליון ליש"ט, לפי דלויט. לשם השוואה, התיירות שקשורה לביטלס הכניסה לעיר 82 מיליון ליש"ט. בשנת 2015, סביב הפעילויות של מועדון הכדורגל ליברפול הועסקו 4,500 איש בשנה במשרה מלאה, ובסך-הכול 2.3% מכלל העובדים בעיר היו קשורים לפעילות של מועדון הכדורגל האדום.

במנצ’סטר המצב אינו שונה בהרבה. יותר מ-300 אלף איש מגיעים בשנה לסיור באולד טראפורד, ובעשור האחרון גם הביקורים ב"צד האפל של העיר" - אצטדיון איתיחאד של מנצ’סטר סיטי, מתחיל להיות משמעותי יותר.

מטרת הנסיעה: "צפייה באירוע ספורט"

בישראל עיריות תומכות וממנות קבוצות כדורגל ומשקיעות בבניית אצטדיונים, כשחלק מזה קשור לפעילות הכלכלית שמתרחשת בזמן שיש משחק מקומי. בחו"ל לסיפור הזה גם נלווית תיירות שמשאירה הרבה מאוד כסף, יותר ממה שנשאר בידיים של בעלי המועדון. למשל, לפי סקר של משרד התיירות הבריטי שפורסם בשנה שעברה, אוהד כדורגל מוציא 31% יותר מאשר תייר "רגיל".

מעבר לכך, תיירים רבים שטסים לחו"ל, נחשפים למשחקי כדורגל במתכונת מסוימת, בין היתר הודות לאצטדיונים הגדולים שמכילים כמות גדולה מאוד של תיירים. למשל, 1.5 מיליון תיירים שנכנסו לאנגליה ב-2019 צפו במשחק כדורגל - נתון המשקף 4% מכלל התיירים שמגיעים למדינה. בסך-הכול אחוז אחד מכלל הנכנסים לאנגליה באותה שנה ציינו שמטרת ההגעה שלהם למדינה הייתה "צפייה באירוע ספורט".

ליברפול ומנצ’סטר אומנם רחוקות מלונדון והרבה פחות זוכות לביקורי תיירים, אך האהדה לקבוצות בערים הללו מביאה אליהן שיעור משמעותי יותר של תיירות כדורגל מאשר לונדון. מכלל התיירים שהגיעו ללונדון ב-2019, 3% ראו בעיר משחק כדורגל במהלך הביקור שלהם. בצפון מערב המדינה, שם נמצאות ליברפול ומנצ’סטר, הגיעו לראות כדורגל 376 אלף איש, המהווים 18% מכלל התיירים שהגיעו באותה שנה לאזור.

במילים אחרות, אם אתם מוצאים את עצמכם בדרך לליברפול או מנצ’סטר, סיכוי סביר מאוד שאתם גברים, בני 25-34, ובדרך לצפות במשחק כדורגל. וזה לא הכל, אתם צפויים להוציא הרבה יותר כסף מתייר "רגיל" שיגיע אתכם לעיר.