הציבור מאותת שהגיע הזמן להיפטר מהפטנטים של כחלון

מה שלא היה נכון לתקופתו של כחלון, לא נכון שבעתיים לימינו אלה. ביום שישי מצאה הממשלה אפיקומן שכולו מרור, בצורת מדד מחירי הדירות הפותח של השנה הנוכחית.  אם המדד שסגר את השנה שעברה היה המדד החודשי הגבוה ביותר בעשור האחרון, המדד האחרון, שהגיע ל-1.8%, מדורג מספר 2. מדדים דומים להם הולידו את המחאה החברתית לפני 11 שנה.

וכאן המקום לחזור לכחלון, כי בהדרגה אוזלים דברי הסנגוריה על קברניטי הדיור של הממשלה הנוכחית, שאימצו את עיקרי האסטרטגיה שלו. כמחצית מעליית המחירים השנתית הגיעה אחרי חגי תשרי, כשלציבור נודע מהתקשורת אודות מאפייני תוכנית הדיור הממשלתית, שעיקרה - חזרה על העקרונות של משה כחלון מ-2015: הדרת משקיעים באמצעות מיסוי, הגדלת קצב הבנייה והתכנון, והשבת ההגרלות על דירות מוזלות.

התגובה הציבורית היתה נוראה: בין אוקטובר 2021 לפברואר 2022 גדל קצב רכישת הדירות ב-25% לעומת התקופה המקבילה אשתקד, וקצב עליית המחירים הוכפל. אם להסתמך על ארבעת המדדים האחרונים, קצב עליית המחירים השנתי מגיע ל-24%. זה כל כך גרוע, שאפילו טיעון בנוסח "אם לא היו עושים שום דבר, המצב היה רע יותר" - לא יכול להתקבל על הדעת. כנראה שהציבור אינו מקבל טוב את החזרת הצעדים של כחלון לשולחן.

קשה לבוא בטענות כלפי מי שרואה שהדירה החדשה שהוא מתכנן לרכוש מתרחקת ממנו בקצב של 20 אלף שקל בחודש

השוק נמצא עכשיו במצב כמעט כאוטי. מי שיסתכל בלוח yad2 יתקשה להאמין עד כמה בעלי הדירות מעלים את מחירי הדירות שהם מוכרים, וממשיכים להעלות גם במהלך המגעים עם רוכשי הדירות. סביר להניח שהם עצמם לא מאמינים למשמע אוזניהם, כשהם מתקשרים לבעלי הדירות אותן הם מעוניינים לרכוש, או למשרדי המכירות של הקבלנים. מדד מחירי הדירות החדשות בניכוי מחיר למשתכן עלה בשנה האחרונה ב-20.2%. קשה לבוא בטענות כלפי מי שרואה שהדירה החדשה שהוא מתכנן לרכוש מתרחקת ממנו בקצב של 20 אלף שקל בחודש, ומחליט להאיץ את הליכי רכישתה, גם במחיר שגבוה בהרבה ממה שתכנן מראש.

דברי הסנגוריה היחידים שניתן לספק לממשלה הם שהחודשים האחרונים התאפיינו בהכנת רוכשי הדירות להעלאות ריבית מצד בנק ישראל. התקשורת הכלכלית, כולל גלובס, העריכה זה חודשים רבים, שהמציאות של ריבית גבוהה יותר צפויה להגיע אלינו במהרה, ושיא המשכנתאות שנשבר בחודש שעבר מיוחס במידה רבה לרוכשי דירות שרצו להקדים את העלאת הריבית, ועניין זה אינו מצוי באחריות הממשלה.

אולם זה אינו מוריד מאחריותה לעליות. המדיניות שהיא נקטה - העתקת חלקים גדולים מתוכניתו של כחלון - הוכיחה את עצמה כבר בעבר ככושלת. "מחיר למשתכן" הורידה באופן מלאכותי ביקושים, באמצעות הגרלות, שהוציאו חלק מהזוגות הצעירים מהשוק לתקופה של מספר שנים. ואולם התברר, שבמקביל לאותה הורדת ביקושים נוספו ביקושים מצד מי שלא זכו בהגרלות, בעוד שחלק מהזוכים ממתין עד היום לדירות המוזלות שבהן זכה לפני שנים. בעיני המדינה הם "בשר תותחים" לגיטימי במלחמה בעליית מחירי הדירות.

ואולם מהנסיון מימי כחלון למדנו שהשיטה הזו היא תרופה זמנית שעובדת רק כשלמדינה יש מלאי גדול של דירות בהגרלה. כשהמלאי עומד להסתיים - המחירים שבים לעלות. נכון לעכשיו מלאי הדירות מוגבל (כ-30 אלף), ובמצב הדברים הפוליטי לא ברור עד כמה תוכל לממש אותו.

גם צעדים כמו הגדלת היצע התכנון באמצעות הותמ"ל והוועדות המחוזיות אינם יעילים להתמודדות עם עליות המחירים הנוכחיות, משום שהם עשויים לתת מענה (אם בכלל) רק בעוד שנים.

ואולם את עיקר הביקורת רואים מהציבור: עליות מחירים כה חריפות, מראות שהציבור לא מאמין עוד בדרכים הללו. לכן אולי מוטב לוותר על הפטנטים של כחלון, ולבסס את מדיניותה על תוכניות אחרות, קצת יותר מקוריות.