אחד החיוויים השחוקים ביותר של משבר אוקראינה, עוד הרבה לפני הפלישה הרוסית, היה האזהרה מפני "הסלמה", ש"תדחק את פוטין אל הפינה".
הצורך להימנע מ"הסלמה" הכתיב שורה של מהלכים, ושורה של לא־מהלכים. למשל, ערב המלחמה ארה"ב הזהירה את רוסיה מפני סנקציות כלכליות ופיננסיות חסרות תקדים - אבל נמנעה בהקפדה מלפרט.
חודש אחד לאחר הפלישה, שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב אמר, שהיקף הסנקציות היכה את רוסיה בהלם. "אף אחת מן התחזיות על הסנקציות המערביות לא יכלה להביא את זה בחשבון", הוא אמר.
אפשר לפרש את המלים האלה בכל מיני אופנים. אחד הפירושים הבלתי נמנעים הוא שאילו היה לפוטין מושג מה דמות תהיה לסנקציות, אולי היה חוזר ושוקל; ואולי יועציו הזהירים, המפורסמים בחוסר להיטותם לסתור אותו, היו מעיזים לסתור, או לפחות להזהיר.
אגב, לפני הפלישה הנשיא זלנסקי הפציר במערב להקדים ולהטיל את הסנקציות, מפני שאיזה טעם יהיה בהן לאחר שאוקראינה תותקף, ואולי תיכבש. ארה"ב ובעלות בריתה, הואיל וגמרו אומר ש"לא להסלים", דחו את הגיונו של זלנסקי.
לוח מודעות בוורשה, פולין / צילום: Associated Press
סיוע צבאי פציפיסטי?
הצורך ש"לא להסלים" התבטא גם בסיוע צבאי. סיוע מסיבי אמנם זרם לאוקראינה, בייחוד מצד ארה"ב ובריטניה. צילומים מן השבועות שקדמו לפלישה הראו מטוסי תובלה ענקיים נוחתים בבוריספיל, נמל התעופה הבינלאומי של קייב, ופורקים טילי־כתף נגד טנקים ונגד מטוסים. הטילים אמנם עשו שמות בחיל הפלישה הרוסי. אבל הסכמה משונה למדי התגבשה על הצורך להימנע מלשלוח "נשק התקפי", כמו מטוסים, טנקים, תותחים כבדים וסוללות טילי נ"מ.
גרמניה עשתה חיל מיוחד בהשתמטותה מנשק התקפי. בשעה שארה"ב חזרה והודיעה בביטחון גמור שפלישה ממשמשת ובאה, גרמניה הואילה להציע 5,000 קסדות־מגן לצבא אוקראינה. את הזהירות הגרמנית אפשר להבין, ואפילו להחמיא לה. טונים פציפיסטיים בארץ שהציתה שתי מלחמות עולם הם בהחלט נאותים. אבל הארץ הזו היא גם חברה מרכזית בברית צבאית. התגוננות אינה יכולה להיות פסיבית לחלוטין.
הצורך להיזהר מפני "הסלמה" הוסיף לפעם בדמוקרטיות המערביות גם לאחר שרוסיה פלשה, והתחילה להחריב ערים אוקראיניות. הנשיא ביידן התמהמה בהטלת כמה מן הסנקציות המחמירות, כמו איסור יבוא של מוצרי נפט וגז מרוסיה, או הקפאת נכסי פוטין ומשפחתו.
בחוכמה שלאחר מעשה קצת קשה להאמין, שביום הפלישה, 24 בפברואר, "בכירי ביטחון" בארה"ב העריכו, כי "קייב תיפול בתוך 96 שעות", וממשלת אוקראינה "תתמוטט בתוך שבוע". בהתחשב בפסימיות ההיא, מה טעם היה להמתין בהחלת סנקציות? בסוף פברואר דיווחה התקשורת האמריקאית על "ויכוחים פנימיים" בממשל ביידן אם לעזור למחתרת האוקראינית לאחר שיושלם הכיבוש הרוסי. הובעו חששות שבעיני מוסקבה, עזרה כזאת תהפוך את ארה"ב ל"לוחמת משותפת", על כל מה שמשתמע מזה (מה משתמע מזה?).
"חימושים משוטטים"
העזרה האמריקאית, גם פיננסית וגם צבאית, היא עצומת ממדים; אמנם לא עצומה כמו מיליארד הדולר (או קצת פחות), הזורמים מדי יום ביומו מאירופה לקופת פוטין תמורת גז טבעי, אבל עצומה בכל קנה־מידה של סיוע צבאי לארץ זרה.
הנשיא ביידן וכמה מן המנהיגים האירופיים חזרו והטעימו שהם יעשו, או לא יעשו, כל מה שנחוץ, כדי למנוע התנגשות ישירה עם הצבא הרוסי, מה שביידן קרא בחיספוסו האופייני "מלחמת עולם שלישית". הוא דחה על הסף את הרעיון של מטרייה אווירית מעל אוקראינה, מפני שזו תהיה "מלח"ע 3". הוא החיל את ההיגיון הזה אפילו על ההצעה הפולנית להעביר טייסת של מטוסי מיג 29 ישנים לידי אוקראינה, דרך בסיס האוויר האמריקאי בראמשטיין, גרמניה.
אף כי הוא מוסיף לעמוד על זהירותו, ביידן הודיע בשבוע שעבר על חבילת סיוע של 800 מיליון דולר לצבא אוקראינה. כלולים בה מסוקים (שיועדו מלכתחילה לאפגניסטן לפני נפילתה), תותחי 155 מ"מ עם 40 אלף פגזים, ו־300 דאוני־כיס, או כטב"מים מתאבדים (בתרגום ישיר מאנגלית, "חימושים משוטטים"). אלה האחרונים ממררים את חייהם של הרוסים מאז יום הפלישה הראשון. המרכיב המעניין ביותר בחבילה החדשה הוא כנראה מערכות המכ"ם, לא רק נגד מטוסים וטילים, אלא גם לגילוי ארטילריה.
שאלה בלתי נמנעת היא מדוע החבילה הזו יוצאת לדרך רק לקראת החודש השלישי של המלחמה. התשובה האפשרית היא שאיש לא הניח בוושינגטון כי בחודש השלישי אוקראינה עדיין תעמוד על רגליה, אם גם פצועה וחבולה ושותתת דם.
"תוצאות לא־חזויות"
בשעה שהאמריקאים משילים עכבות, הגרמנים מוסיפים להתלבט בקול רם. עד יום חמישי שעבר הצטייר הרושם שהם מוכנים סוף סוף להודות, כי טנק אינו "נשק התקפי" אם הוא משמש ארץ מותקפת, כדי להתגונן מפני פולש. אבל אז סגן הקנצלר הירוק בממשלת הצבעים הצטרף אל הקנצלר הוורוד באי־הסכמה פומבית עם שרת החוץ הירוקה ועם שרת ההגנה הוורודה ועם היושבת ראש הכחולה של ועדת ההגנה של הפרלמנט. הטנקים אינם יוצאים לדרך כדי ש"לא להסלים".
קצת קשה להתפלא שהאוקראינים מורטים את שערות ראשם. הם בוודאו עשו שגיאה של יחסי ציבור, כאשר סירבו לקבל את פני נשיא גרמניה בקייב בשבוע שעבר, אבל הם נתנו בזה ביטוי למרירות מובנת.
הגרמנים מדברים על סכנת "ההסלמה", אלא מה. הם חוששים שה"הסלמה" תביא את פוטין לתקוף את ארצות נאט"ו. פוטין שמח לאשר את חששותיהם בשורה ארוכה של רמזים עבים ודקים. הוא התחיל להפריח אותם עוד לפני הפלישה, והוא חוזר ומפריח אותם מאז. מכתב מממשלת רוסיה לממשל ביידן הזהיר בסוף השבוע שעבר מפני "תוצאות לא חזויות" של אספקת הנשק האמריקאי לאוקראינה.
עמימות מכוונת
העמימות הרוסית היא כמובן מכוונת. פוטין מנסה לנצל את הדימוי שלו במערב כדיקטטור קפריזי ומעוט עכבות. הוא הספיק לרמוז על שימוש בנשק גרעיני טקטי (עם טווח מוגבל, בשדה הקרב), על שימוש בנשק כימי (אפשר שהוא כבר השתמש בו, במאריופול, בהיקף מוגבל), ועל שימוש בטילי שיוט היפר־סוניים (פי חמישה ויותר ממהירות הקול). הוא אינו מתאמץ במיוחד לשכך חששות שהוא שוקל שימוש בנשק גרעיני אסטרטגי.
הוודאות של מערכה גדולת ממדים בחבל דונבאס מעיבה עכשיו על אירופה. הנשיא זלנסקי מזהיר מפני קרב "מן הממדים של מלחמת העולם השנייה". דובר הפנטגון משווה את הטופוגרפיה של דונבאס עם זו של מדינות הדגנים במערב התיכון של ארה"ב: ערבות מישוריות, פתוחות לרווחה, ללא מכשולים טבעיים; אתר קלאסי ללוחמת שריון, שבה יש לרוסים יתרון חד משמעי.
ההתלבטות המערבית היא במידה רבה תוצאה של הצלחה יחסית. השאלות על "הסלמה" לא היו נשאלות אילו אוקראינה מיהרה להתמוטט. האגף היוני באירופה מעורר את הרושם שהוא קצת נבהל מההצלחה; והוא נבהל עוד יותר מרעיונות הכפירה הבוקעים מהאגף הניצי. שם מדברים לא על בלימת רוסיה, כי אם על הבסת רוסיה. אירופה תוהה מה לעשות ברוסיה חזקה ומאיימת, אבל מה היא תעשה ברוסיה מושפלת ושוחרת נקם?
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny
כתבות
ני"ע
