כך הפכה לונדון למקלט המס המועדף על אוליגרכים, וזה המחיר שהיא משלמת

"האוליגרכים מאוד טובים בדברים שהם טובים בהם", אומר אוליבר בולו. "הם טובים בלגנוב דברים, בלאיים על אנשים, בלהרוג אנשים. אלה כישורים מאוד מסוימים שמאוד חשובים בסביבה מסוימת. למשל, אם אתה רוצה לגנוב חברת נפט. אבל הם לא מאוד מועילים אם אתה רוצה להשתלב בכלכלה גלובלית, או סתם להסתובב בעולם עם הסופר-יאכטה שלך ולחיות כמו קרדשיאן. הם צריכים אנשים שיעשו את זה עבורם".
את האנשים שיעזרו להם להיכנס לאליטה הגלובלית וגם לשמור על הכסף שלהם, מספר בולו בשיחה מבריטניה, האוליגרכים מצאו - יותר מבכל מקום אחר - דווקא בלונדון.

"לונדון סיפקה את מה שאני מכנה לפעמים 'שירותי שחיתות'. האוליגרכים זקוקים לשירותים כאלה כדי להיות מושחתים כרצונם. אז אנחנו מספקים להם שווקים פיננסים שבהם הם יכולים לרשום את החברות שלהם או להנפיק אג"ח. אנחנו מספקים להם בתי משפט שבהם הם יכולים ליישב את הסכסוכים המשפטיים שלהם, כי בתי המשפט ברוסיה מושחתים מדי מכדי לתפקד כערכאות הוגנות. אנחנו מספקים להם עורכי דין שיאיימו על עיתונאים שמנסים לכתוב עליהם".

 ראש ממשלת בריטניה בוריס ג'ונסון. ''אני לא חושב שהוא ממש מכיר בבעיה'' / צילום: Associated Press

והרשימה נמשכת. "אנחנו יכולים לחנך את הילדים שלהם, להציע ניתוחים פלסטיים לפילגשים שלהם, למכור להם אמנות, למכור להם סופר יאכטות וגם להיות הקפטנים שלהן. אנחנו יכולים להיות באטלרים אמיתיים, בשר ודם. הכל למכירה".

"כל זה אומר שאנחנו הופכים בריונים ורוצחים לפילנתרופים ויזמים, לאריסטוקרטים. זה מה שבריטניה עושה. וזה עסק מאוד משתלם לשני הצדדים. האוליגרכים עשו הרבה כסף, וגם הבאטלרים עשו הרבה כסף. הבעיה היא מה שזה עושה לכל השאר. כל האנשים ברוסיה שנותרו מאחור, וחיים בתנאים די אומללים. וגם האנשים בבריטניה לא מרוויחים מזה יותר מדי". 

הנוכחות של האוליגרכים הרוסים בלונדון כל כך בולטת, עד שעיר הבירה הבריטית זכתה לכינוי 'לונדונגראד'. כינוי אחר, שמתמקד בזרימת הכספים לעיר, מדבר על ה'לונדון לונדרומאט' - מכבסת הכספים של לונדון. כולם מדברים היום על האוליגרכים, אבל בולו, תחקירן וסופר עטור שבחים, מתעד את המציאות הזאת כבר שנים, העיד עליה בפרלמנט הבריטי, וכתב עליה שני ספרים. "הבאטלר של העולם", ספרו האחרון, שיצא לאור בחודש שעבר בעיתוי קולע, מתאר "איך בריטניה הפכה למשרתת של טייקונים, מעלימי מס, קלפטוקרטים ופושעים". וחוץ מכתיבה, בולו גם שותף לארגון 'סיורי הקלפטוקרטיה בלונדון', סיבוב מודרך באוטובוס בין אחוזות האוליגרכים בעיר.

עכשיו, בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה, המציאות שעליה מתריע בולו כבר שנים עלתה לכותרות. ראש הממשלה בוריס ג'ונסון כבר הכריז ש"אין מקום לכסף מלוכלך בבריטניה", וש"לאוליגרכים בלונדון לא יהיה איפה להתחבא". בולו מברך על הסנקציות, כמובן, אבל נותר מסויג.

"בגלל מה שקורה באוקראינה, ובגלל האופן בו משטר פוטין חשף את פניו האמיתיות, יש סוף סוף הכרה בכך שהיה די טיפשי מצידנו להציע לאנשים האלה שירותי שחיתות. אבל קצת מאוחר מדי לעשות משהו לגבי זה. זה קצת כמו לנסות להפריד את הביצה מעוגה שכבר נאפתה. היא כבר שם בפנים".

 הנשיא פוטין / צילום: Mikhail Klimentyev

מאימפריה למקלט מס

"בריטניה איבדה אימפריה, אבל עדיין לא מצאה תפקיד", הכריז בשנת 1962 שר החוץ האמריקאי לשעבר, דין אצ'יסון. את ההבחנה הקולעת הזאת הוא שילב בהרצאה על דעיכת מעמד בריטניה אחרי ניסיון ההשתלטות הכושל שלה על תעלת סואץ ב-1956. אבל למעשה, בולו כותב, באותן שנים בריטניה כבר מצאה מצאה תפקיד חדש: "משרתת נטולת מוסר של העושר, בכל מקום שבו הוא נמצא, תוך שימוש בכישורים שפיתחה במהלך מאות שנים של בניית אימפריה, על מנת לעזור לבעלי העושר לחמוק מדין וחשבון".

"בימי האימפריה, בריטניה היתה האוליגרך", בולו מרחיב עכשיו. "אנחנו היינו אלה שאם כללי הסחר של מדינה מסוימת לא מצאו חן בעינינו, היינו מפציצים אותה עד שהיא היתה משנה את הכללים. בריטניה לא היתה צריכה להיות הבאטלר של אף אחד: היא היתה המקום שמעסיק באטלרים".

"אבל אחרי מלחמת העולם השנייה, בריטניה היתה די מרוששת. המושבות שלה הפכו לעצמאיות והיא הפכה למדינה שלא יכולה להתעמר במקומות אחרים. היא לא היתה גדולה וחזקה מספיק. היא היתה צריכה מודל עסקי אחר".

על המודל העסקי הזה בולו מציע כאמור לחשוב באמצעות דמותו הבריטית להפליא של הבאטלר, משרתם הדיסקרטי של אחרים, ואילו את הממלכה המאוחדת הוא מדמה למשפחת אצולה שירדה מנכסיה. "תחשוב על זה, אתה אריסטורקט. היתה לך אחוזה גדולה ונאלצת למכור אותה כי פשטת את הרגל. היית מוכרח למכור את הדירה שלך בעיר, וגם את היאכטה שלך. כבר אין לך את כל הדברים האלה. אבל מצד שני, אתה עדיין יודע איך להתנהג בציבור. אתה יודע איך צריך להיראות השולחן בארוחת ערב מהודרת. עדיין יש לך את כל הכישורים, אבל פשוט אין לך את הכסף. אז מה אתה עושה אם אין לך כסף, אבל אתה יודע עדיין להתנהג כמו מישהו עם כסף?". התשובה ברורה: אתה הופך לבאטלר של אלה שיש להם.

זה לא רק עניין של נימוסים והליכות. לבריטניה היה עוד משאב יקר להציע למי שיכול לשלם: היכולת להעביר כסף מסביב לעולם, שארית מהימים בהם שלטה על חלק ניכר מהגלובוס.
"לבריטניה עדיין היו את כל הרשתות, כל הקישורים של האימפריה הבריטית", מפרט בולו. "תיאורטית, אם היה לך כסף, עדיין יכולת לשלוח אותו מלונדון לסינגפור או לארגנטינה. רק שבמקום לעשות את זה עבור עצמה, בריטניה התחילה להשאיל את הרשת הזאת לאנשים אחרים. כך שכסף של אנשים אחרים התחיל לזרום דרך החיבורים של האימפריה הישנה. והסתבר שזה עסק די רווחי. לא רווחי כמו להיות האימפריה הבריטית, כמובן, אבל עדיין דרך טובה להתפרנס".

מה שנדרש מבאטלר

באופן מפתיע, גם חבלי הלידה של המודל העסקי הזה, ב-1955, קשורים לרוסיה. בולו מאתר אותם בעסקה בין בנק מידלנד הבריטי למוסקבה נרודני, בנק בבעלות סובייטית שישב בלונדון וניהל את הפקדונות הדולריים של ברית המועצות. בנק מידלנד, שהיה זקוק לדולרים, הציע לבנק הרוסי להפקיד אצלו את הדולרים תמורת ריבית גבוהה יותר מהריבית בארה"ב, שהיתה נתונה תחת רגולציה מחמירה. הרוסים חמקו מסנקציות אפשריות, הבנק הבריטי חמק ממגבלות של הבנק המרכזי הבריטי (ששלט רק על פקדונות בליש״ט), והשאר היסטוריה.

להתפתחות הזאת היו השלכות מכריעות על הכלכלה העולמית - כך נולד שוק היורו-דולר, שחמק מפיקוח אמריקאי ואירופי כאחד, ותוך שנים גלגל מיליארדים. ועבור הסיטי של לונדון נפתחו כרים חדשים ופורים של פעילות עסקית. "זה התחיל בקטן, כדרך לעזור לבנק המרכזי הסובייטי לחמוק מהמגבלות של ארה"ב. אבל משם זה התפתח לעזרה למי שזה לא יהיה: אוליגרכים, מעלימי מס, מי שתגיד. אם יש לך כסף, אנחנו נעזור לך".

והאנשים שאתה מדבר עליהם, הבנקאים ועורכי הדין שעובדים בתעשייה הזאת - הם שייכים לאליטה הבריטית.
"בהחלט. אתה צריך להיות מחונך היטב כדי לעשות את העבודה הזאת. אתה צריך להתנהל בצורה מסוימת. כולם יודעים מה נדרש מבאטלר: הוא צריך להיות לבוש היטב, להתנהג היטב, להתבטא כהלכה, להיות מאוד מיומן. לא כל אחד יכול לעשות את זה".

ואותו דבר נכון גם עבור מי שהציע את שירותיה של בריטניה לעשירי העולם. "אלה אותם האנשים שפעם הלכו למשול על המושבות הבריטיות באפריקה או בהודו. אותם בתי הספר הפרטיים שהיו מחנכים פעם את הילדים ללכת ולנהל את האימפריה, מלמדים אותם היום לצאת לעבוד כבנקאים בסיטי של לונדון או כעורכי דין או רואי חשבון".

"הכסף חבוי היטב"

אוליבר בולו (45) כותב בימינו על סופר יאכטות, מקלטי מס ואחוזות פאר, אבל הוא בכלל גדל בחוות כבשים בוויילס. אחרי תואר ראשון באוקספורד הוא הגיע לרוסיה, בדיוק בתקופה בה פוטין עלה לשלטון. "שנות התשעים היו זמנים מאוד מרגשים ואופטימיים. זה היה נראה כאילו הדמוקרטיה מתפשטת בעולם", הוא מסביר מה היו הנסיבות שהביאו אותו להתגלגל למזרח אירופה, עם רצון לחוות את ההיסטוריה ממקור ראשון. "כך שעברתי לרוסיה ב-1999, והפכתי לעיתונאי במקרה. לא היתה לי תוכנית, אבל הייתי צריך עבודה".

אחרי מסע דילוגים בין שורת כלי תקשורת קטנים, בולו מצא עבודה בלשכת סוכנות הידיעות רויטרס במוסקבה. אלא שבמקום לסקר את פריחת הדמוקרטיה, הוא מצא את עצמו מדווח על המלחמה של רוסיה בצ'צ'ניה. זה 15 שנה בולו הוא עיתונאי חוקר עצמאי, ובשנים האחרונות הוא מתמקד בפשיעה פיננסית, באוליגרכים ובעולם מקלטי המס. תחום הסיקור הזה שלח אותו למקומות אקזוטיים כמו סנט קיטס ונוויס או איי הבתולה, אבל גם לאוקראינה, "מקום שנפגע מאוד לרעה מהקלפטוקרטיה" - שלטון הגנבים.

 אוליבר בולו. ''צריך למנוע מעוד כסף כזה להגיע ללונדון'' / צילום: Sam Peat

איך מגיעים מסיקור המלחמה בצ'צ'ניה לכתיבה על אוליגרכים ופשיעה פיננסית?
"הכל חוזר לכך שנסעתי למזרח אירופה בגלל שקיוויתי - באופן נאיבי - לראות איך הדמוקרטיה והחירות מתפתחות. חשבתי שזו תהיה תקופה מלאת תקווה. והיא לא היתה כזאת. צ'צ'ניה היתה נוראית. הבחירות, שהיו לא משהו מלכתחילה, הפכו לפחות ופחות חופשיות. הכלכלה נשלטה יותר ויותר על ידי חבריו של פוטין. התקשורת הפכה ליותר מוגבלת. כך שמצאתי את עצמי כותב כל הזמן על מה השתבש. ובסופו של דבר נעשה לי ברור שמה שהשתבש הוא השחיתות".

"לא צריך לכתוב על שחיתות יותר מדי לפני שמבינים שזו לא רק בעייה רוסית או אוקראינית או אזרית. זו בעיה שנגרמה כתוצאה מכך שהכסף זורם למרכזים פיננסיים במערב. אוליגרכים יכולים לגנוב את הכסף ברוסיה או באוקראינה ואז להוציא אותו בחדווה בלונדון, בניו יורק, בפריז או בתל אביב. כך שהמעבר בין הנושאים היה טבעי לחלוטין עבורי. צ'צ'ניה היתה דוגמה נוראה להתנהגות רעה של רוסיה. בהמשך כתבתי על הבעיות הדמוגרפיות של רוסיה וקריסת האוכלוסייה, שנובעת מאותה בעיה: הכישלון של הממשלה לדאוג לעם שלה, והרצון של הפוליטיקאים לדאוג לעצמם. במובן מסוים, הכל חלק מאותו סיפור".

יש לנו יכולת להעריך כמה כסף זרם לבריטניה ולטריטוריות שלה? או שכל הרעיון הוא שאי אפשר להתחקות אחרי הכסף?
"הכסף חבוי היטב, והוא זורם כבר תקופה ארוכה. קח למשל כסף שעזב את רוסיה בשנות התשעים המוקדמות, הושקע בנדל"ן בלונדון, ונמצא כאן מאז. האם זה עדיין כסף רוסי? או למשל כסף שעבר לקפריסין, הסתובב שם קצת, ואז הגיע ללונדון. האם זה כסף רוסי או קפריסאי? זו שאלה שבלתי אפשרי לענות עליה".

"אבל אנחנו יודעים שקרוב לוודאי שטריליון דולר הולבנו אל מחוץ לרוסיה בעשרים ומשהו השנים האחרונות. אולי זה מאה מיליארד יותר או מאה מיליארד פחות, אבל בגדול הסכום הוא טריליון דולר. והוא היה צריך ללכת לאנשהו. בבירור, לא כולו הגיע ללונדון, והרבה ממנו בוזבז על דברים אחרים. אבל הייתי אומר שהנתח הגדול ביותר הגיע ללונדון".

 היאכטה איי של האוליגרך אנדריי מלניצ'נקו. הוחרמה באיטליה במרץ / צילום: Reuters, Stefano Rellandini

אנחנו מדברים פה על סכומים רציניים.
"בטח כשאתה משווה אותם לגודל הכולל של הכלכלה הרוסית. זו כמות כסף ענקית. חלק ענקי מהעושר הלאומי הרוסי נמצא מחוץ לרוסיה. קרוב לוודאי שחצי, ואולי יותר, מההון שבבעלות רוסים נמצא מחוץ לרוסיה. זה מאוד לא שגרתי עבור מדינה גדולה. אין מדינה שאפילו מתקרבת לזה. זה רק מראה איך האוליגרכים שדדו את המקום, ושמו את הכסף שלהם במקום אחר".

מייסדת עולם האוף־שור

אתה מתמקד בבריטניה ובתפקיד שלה, ונכון שלבריטניה יש תרבות ועבר ייחודיים, וגם תשתית פיננסית. אבל בכל זאת יש כאן טיעון מתבקש, שאתה בעצמך מזכיר. אם זו לא היתה בריטניה, מישהו אחר היה מציע את השירותים האלה.
"זה נשמע טיעון הגיוני, נכון? אם משהו הולך לקרות ממילא, אז למה לא להיות זה שמרוויח ממנו. אבל במציאות, אם זו לא היתה בריטניה שמעבירה כסף עבור אוליגרכים שעזרו לפוטין לשמר את השלטון שלו, מי יכול היה לעשות את זה? למעשה, אין הרבה מדינות עם היכולת הזאת".

"המוניטין של בריטניה, הצד שלה שמזכיר את 'דאונטון אבי', הוא אכן משהו ייחודי, שאין למדינות אחרות", הוא ממשיך. "וכן, גם לארצות הברית יש מרכז פיננסי. אבל לארצות הברית יש גם את האף.בי.איי. אין אף מדינה אחרת שיכולה להציע את מה שבריטניה יכולה להציע, שזה מערכת פיננסית יעילה להפליא, בלי שום אכיפה של הכללים סביב פשיעה פיננסית. כן, יש מדינות אחרות שיש להם בתי ספר פרטיים, כמו שוויץ וארה"ב.

 הסיטי של לונדון. ''הכסף הרוסי היה צריך ללכת לאנשהו'' / צילום: Shutterstock

אבל אין אף מדינה אחרת שיכולה להציע את השילוב שבריטניה מציעה.
"כך שהרעיון הזה נכון באופן תיאורטי, אבל בפועל אין אף אחד אחר שיכול היה לעשות את זה. אם בריטניה לא היתה מתחילה, אני לא בטוח שעולם ה'אוף שור' היה בכלל קיים".
כלומר, לא מספיק לדבר על גלובליזציה בתור איזה דבר מופשט. צריך מדינה ממשית שתעשה את כל זה בפועל.

"בדיוק. אתה צריך רשת של מרכזים פיננסיים שישרתו את כל אזורי הזמן השונים ואת המדינות השונות. וזה מה שעושים המקומות שנותרו מהאימפריה הבריטית. בין אם מדובר במושבות ממש כמו איי קיימן, איי הבתולה הבריטיים או גיברלטר, או שמדובר במושבות לשעבר כמו קפריסין, מלטה, סינגפור או הונג קונג. מקומות שכבר לא נשלטים על ידי לונדון, אבל עדיין שומרים על הקשר אליה. זה כמעט כמו רוח הרפאים של האימפריה".
"הכסף עדיין מגיע מאותם מקומות", מוסיף בולו. "הוא מגיע מסין, מניגריה או ממלזיה, והוא הולך לאותו מקום: הוא מגיע ללונדון. לכסף לא אכפת אם זו אימפריה אמיתית או לא. הוא פשוט הולך לאותם מקומות, ונע באותה צורה".

למה לא בניו יורק

בוא נתעכב על משהו שאמרת קודם. שבריטניה לא אוכפת את הכללים הפיננסיים כמו ארה"ב, למשל.
"שני המרכזים הפיננסיים הבינלאומיים הגדולים בעולם הם בבירור לונדון וניו יורק. ובמובן מסוים, מנקודת מבט פיננסית, זה אותו מקום. הבנקים פועלים בשני המקומות באופן מתואם לחלוטין. זה כמעט כמו מרכז פיננסי טרנס-אטלנטי אחד.

"אבל ההבדל הקריטי בין ארה"ב לבריטניה הוא שבאמריקה יש רשויות אכיפת חוק שיחקרו מה מקור הכסף ויגישו כתבי אישום נגד אנשים שמבצעים פשעים. ראינו את HSBC, בי.אן.פי פריבה, סטנדרד צ'רטרד, בנקים בינלאומיים גדולים שנתבעו על על הפרת סנקציות, הלבנת כספים או מה שלא יהיה. וזה לא קורה בבריטניה. אני לא אומר שלא היו כתבי אישום פה ושם, אבל הקנסות הם זעירים, והם מאוד חריגים. והמשמעות היא שבריטניה היא בעצם גרסה של ארה"ב עם פחות רגולציה. אם העסקים שלך מפוקפקים מדי עבור ניו יורק, הם יתבצעו בלונדון".

"אגב, זה ככה לא רק עם כסף של אוליגרכים. ראינו את זה גם ב-2007-8, במשבר הפיננסי. כמעט כל עסקאות הנגזרים המפוקפקות נסחרו דרך לונדון. חוזי הביטוח המפוקפקים ביותר קרו בלונדון. החלק הכי מפוקפק של העסק תמיד מתרחש בלונדון. וזו אחת הסיבות שבגללן הממשלה הבריטית כל כך לא להוטה לעשות משהו לגבי זה. אני לא חושב שהממשלה הבריטית נשבתה על ידי אוליגרכים רוסים. הם לא עד כדי כך עשירים".

אז מה ההסבר?
"העניין הוא שהם חושבים שאם יתחילו לפקח כמו שצריך על תנועת הכסף דרך הסיטי של לונדון, כל הכסף הזה יעלם ולא יחזור. אני אישית לא חושב שזה נכון. הרבה עסקים יגיעו לכאן בכל מקרה. אבל לדעתי זה החשש".

ברור מה המוטיבציה של הבנקאים, עורכי הדין ורואי החשבון. אבל תוכל להרחיב על הפוליטיקאים ולמה הם נותנים לזה לקרות?
"הם חושבים על ציבור הבוחרים שלהם. אולי הם חושבים גם על אנשים במדינות אחרות, ויש להם נקיפות מצפון, אבל בסופו של דבר, הם נבחרים כדי לעבוד, והעבודה שלהם היא לדאוג לבריטים. ואם העסק הזה מביא כסף לבריטניה ועוזר להעסיק אנשים בריטים, אז זה מה שהם רוצים לעשות. זה מה שבלב העניין, ולא צריך לחפש איזו תיאוריית קונספירציה יותר מורכבת. זה מודל עסקי שעזר לבריטניה להרוויח כסף במשך הרבה שנים, והם היו רוצים לשמר את זה".

התחלה של שינוי

"ההשפעה של רוסיה בבריטניה היא 'הנורמלי החדש'", קבע דו"ח נפיץ של ועדת המודיעין והביטחון של הפרלמנט הבריטי לפני שנתיים. "יש הרבה רוסים עם קשרים קרובים לפוטין שמשולבים היטב בסצינה העסקית והחברתית של בריטניה, ומתקבלים בזכות העושר שלהם". המציאות שאותה מתאר בולו, במילים אחרות, מוכרת זה זמן גם על ידי הממסד.

ובכל זאת, למתבונן מהצד נראה כאילו בחודשים האחרונים אפשר לזהות שינוי. בריטניה הטילה סנקציות על שורה ארוכה של אוליגרכים, הקפיאה כבר נכסים במיליארדים, כשראש הממשלה בוריס ג'ונסון (שמפלגתו זכתה בעבר לביקורת בהקשר הזה), נוקט טון תקיף ביותר לגבי האוליגרכים הרוסים.

האם משהו אכן משתנה או שכמו שאמרת קודם, עכשיו כבר מאוחר מדי. למה בעצם שיהיה מאוחר מדי?
"משהו אכן השתנה. משהו השתנה בחברה, ולא רק כאן, אלא בהרבה מקומות. המראות שמגיעים מאוקראינה כל כך מחרידים, שאי אפשר להתעלם מזה יותר. זה נכון שבמובן מסוים, פוטין עושה באוקראינה את מה שהוא עשה בצ'צ'ניה או בחאלב. אבל העובדה שאפשר גם לראות את זה, ואם להיות בוטים, העובדה שזה מתרחש ממש ליד האיחוד האירופי, שינתה את דעתם של אנשים".

"כך שמשהו השתנה. אבל אתה יודע, מה אנחנו יכולים לעשות לגבי זה? הכסף שנגנב לפני עשרים שנה נמצא עכשיו במערב. הוא כבר משולב במערב. זה לא כמו כנופיית סמים שקיבלה מיליון דולר אתמול, הלבינה אותם היום, ואפשר להחרים אותם מחר. אנחנו מדברים על סכומי עתק שהולבנו לפני עשרים שנה, והכסף הזה כבר הלך. אין שום דרך להחרים את הכסף הזה חוץ מלהשעות את שלטון החוק.

"החישוב שהאוליגרכים ביססו את השיטה שלהם עליו הוא שזה לא משנה מה יקרה לרוסיה, הם יוכלו להעביר את הכסף מעבר לים ולשמור אותו. לא יקרה כלום ליאכטות שלהם, לא יקרה שום דבר לפיקאסו ולמונה שלהם, לאחוזות שלהם ולמועדוני הכדורגל שלהם.

"ואתה יודע מה? אני חושב שהנכסים שלהם באמת יהיו בטוחים. יכול להיות שהם יוקפאו לתקופה מסוימת. אבל בטווח הארוך, אני לא רואה אותם מאבדים את הנכסים שלהם בהליכים משפטיים, אלא אם יקרה משהו יוצא דופן כמו מלחמה ממשית בין רוסיה למערב. כך שמסתבר שהחישוב שלהם היה נכון. הם באמת יכלו לעשות מה שהם רוצים לרוסיה, ולשמור על הנכסים שלהם. וזה אומר שאנחנו איפשרנו לקבוצת הגנבים הגרוטסקית הזאת להלבין את ההון שלהם, ולשמור אותו. וברגע שהם הצליחו לשמור אותו - הם ישמרו אותו לנצח. הילדים שלהם ישמרו אותו. וזה עלינו".

ומה עכשיו?
"מה שאנחנו צריכים לעשות עכשיו, וזה משהו שראש הממשלה ג'ונסון כנראה לא מכיר בו, הוא למנוע מעוד כסף כזה להגיע לכאן. לסיים את המודל העסקי הזה אחת ולתמיד. זה נכון, אולי אנחנו יכולים לחקור את הכסף שכאן, ולנסות להחרים את חלקו. אבל בוא נודה באמת, סיכויי ההצלחה מאוד נמוכים. מה שצריך לעשות עכשיו זה למנוע את היווצרותם של עוד אוליגרכים, ועוד משטרים כמו המשטר הרוסי.

"אני לא רואה שום סימן לכך שהממשלה מכירה בזה, או בכך שגם אוליגרכים אחרים הם גרועים. אנחנו מדברים רק על אוליגרכים רוסים, אבל אין הבדל ממשי בין אוליגרכים רוסים לאוליגרכים אוקראינים, אוליגרכים אזרים, או אוליגרכים סינים. כולם גונבים את הכסף שלהם ומחביאים אותו 'אוף שור' מאותן סיבות.

"כך שהממשלה הבריטית היתה מאוד טובה ברטוריקה, והיא גם היתה מאוד נדיבה במשלוחי הנשק לעזרת האוקראינים. אבל בכל מה שקשור בממש לעשות סדר במערכת הפיננסית - הם עדיין לא עשו את זה".

"ישראל היא מקרה שונה"

לסיום אנחנו עוברים מבריטניה לישראל, ולהשלכה אפשרית אחת של המלחמה באוקראינה והסנקציות על רוסיה. מה אם האוליגרכים הרוסים פשוט יעברו לישראל? ישנם אוליגרכים שמחזיקים בדרכון ישראלי, או בנכסים בארץ. כשאני שואל את בולו אם לישראל יש מה ללמוד מהניסיון של בריטניה, הוא מבהיר שמדובר במקרים שונים, ומדגיש שהוא דווקא פחות ביקורתי לגבי ישראל בהקשר הזה.

"אני חושב שהשאלה מי מחזיק באזרחות ישראלית היא עניינה של ישראל. זה לא שישראל שינתה את את החוקים שלה, כמו מלטה למשל, או שהיא מוכרת אזרחות. די ברור איך הופכים לאזרח ישראלי. אם יש לך סבא או סבתא יהודים, אתה יכול להפוך לאזרח. זה החוק כבר זמן רב.

"מעבר לזה, אם נלך קצת אחורה יותר, לא כל כך מזמן ישראל סיפקה מפלט לקורבנות ברית המועצות, ואז לאנשים שנרדפו על ידי פוטין. תסתכל למשל על מישהו כמו ליאוניד נבזלין, שהגיע לישראל ויכול היה להשתמש בה כבסיס לתביעת מיליארדים נגד הקרמלין".
"אז כן, זה לא נראה טוב כרגע, אבל אנחנו לא מדברים על שחור או לבן. נכון ששיעור לא מבוטל מהאוליגרכים הרוסים המוקדמים היו ממוצא יהודי, אבל זו תוצאה של האנטישמיות הסובייטית. יש כאן היסטוריה ארוכה, ואני לא חושב שהוגן להשוות את תפקידה של ישראל לזה של בריטניה. בריטניה בחרה בנתיב הזה בגלל שהוא רווחי. ישראל על הנתיב הזה בגלל שחלק מהאנשים האלה הם יהודים. זה דבר שונה לגמרי.

"כך שאני מבין מדוע ישראל נתקלה בביקורת של האמריקאים, וזה ימשיך אם היא לא תפסיק לספק מפלט לכסף הזה. אבל בכנות, אני חושב שזה קצת לא הוגן. אי אפשר להשוות את ישראל למקלט מס רגיל. היא לא מתנהגת כמו קפריסין, או מלטה, או בריטניה".

תביעות השתקה לעיתונאים בחסות החוק הבריטי

השירותים הדיסקרטיים שהציעה בריטניה לעשירי העולם (לפחות עד לאחרונה), כוללים בין היתר את היכולת לחמוק מתשומת לב מיותרת - למי שמוכן לתבוע. חוקי הדיבה החלשים בבריטניה מאפשרים לאוליגרכים - ולא רק להם - להשתמש בבתי המשפט בממלכה המאוחדת לתביעות השתקה. "קשה לכתוב עליהם בלי שיתבעו אותך", אומר בולו, "ואני לא רוצה לאבד את הבית שלי".

"אנחנו מנסים למצוא דרכים עוקפות, אבל חלק מהבעיה הם חוקי הדיבה הבריטיים. הם מלמדים עיתונאים שהצנזורה לא מתרחשת רק ברמת בית המשפט. יש הרבה שלבים לפני זה. אתה כותב כתבה, ולפני שהיא מתפרסמת עורכי דין יעברו עליה ויגידו ש'צריך להוציא את החלק הזה'. ועוד לפני כן העורך יגיד 'צריך להוציא את זה'. ועוד לפני כן אני עצמי אגיד שאין טעם להתחיל בכלל.

"בחודש האחרון חמישה עורכים ביקשו ממני לכתוב על רומן אברמוביץ', ונאלצתי להגיד שאני לא יודע עליו יותר מדי. מעולם לא עלה בדעתי שאוכל לפרסם מאמר עליו. כך שכן: חלק משירותי הבאטלר של בריטניה הם הצנזורה הקיצונית על התקשורת כשהיא מנסה לכתוב על אנשים עשירים. זה אחד הדברים שהממשלה אומרת שתפעל לגביהם עכשיו. ובשאיפה הם יעשו את זה".