"אף אב לא רוצה למכור את הכליה של בנו כדי לשרוד": האפגנים מגיעים לקצה הייאוש

כשלוחמי הטליבאן הקיפו את הראט באוגוסט, גול מוחמד היה מוקף באנשים שהלוו לו כסף לאוכל ותרופות ודרשו שישלם לפני שהעיר נופלת לידיהם. הוא ואשתו החליטו שיש להם רק אפשרות אחת.

הם לא אמרו לבנם בן ה־15 חליל אחמד למה הביאו אותו משכונת הפחונים שלו לבית חולים קרוב. "אם היינו אומרים לו, אולי לא היה מסכים", אמר מוחמד.

בבית החולים, רופאים הרדימו את הילד. אחר־כך הסירו את הכליה שלו. הוריו מכרו אותה תמורת 4,500 דולר, מספיק בדיוק כדי לכסות את מה שהיו חייבים.

משבר הומניטרי חסר תקדים

אפגנים פונים לצעדים נואשים יותר ויותר כדי לשרוד משבר הומניטרי חסר תקדים, שהאיץ מאז שהטליבאן סילקו את הממשלה בגיבוי ארה"ב, ובנפילה הכלכלית שלאחר מכן.

יותר מחצי מ־39 מיליון האנשים במדינה נמצאים על סף רעב חריף, על־פי האו"ם, ו־95% לא מקבלים מספיק מזון. מחירי מוצרי מזון בסיסיים כמו קמח ושמן הוכפלו מאז שהטליבאן השתלט על המדינה. הרבה מהכלכלה נעצרה, בזמן שהקהילייה הבינלאומית הקפיאה את הנכסים הזרים של אפגניסטן, הטילה סנקציות ועצרה את רוב הסיוע.

למי שמוכנים, עסק לא חוקי אבל כמעט לא מוסתר בעיר המערבית הראט מציע הקלה מהמצב הירוד. שני בתי חולים בעיר מבצעים השתלות כליה המושכות אפגנים ברחבי המדינה. בתי החולים עושים בין 15 ל־20 ניתוחים בחודש. הרשויות מעלימות עין. מכירת וקניית איברים אינה חוקית, כמו ברוב המדינות האחרות. אבל עשרות אפגנים באים הנה לבצע את המסחר.

"מספר הבקשות להשתלות כליה עלה באופן דרמטי בשישה החודשים האחרונים", אמר המנהל של בית חולים אחד המציע את הניתוח בהראט. שנים עשר מתוך 13 המטופלים בבית החולים היום הגיעו ממחוזות אחרים, וכולם קיבלו תשלום תמורת האיברים שלהם. הוא אמר שלסגל שלו אסור לשחק שום תפקיד בהעברת הכסף. בית החולים עצמו גובה כ־4,600 דולר על הניתוח ועוד 1,500 דולר על תרופות. 

מציאת מוכר לכליה אינה קשה. פתקים המפרסמים מכירות איברים פרטיות מודבקים על הקירות ועמודי המנורות בהראט וערים אחרות. סוחרי כליות מפיצים כרטיסי ביקור המציעים לחבר בין קונים למוכרים. 

4,500 דולר על כליה

מוחמד, שמצא קונה לכליה של הבן שלו דרך קרוב משפחה, עבד במשך שנים כפועל בניין. אבל כשהעבודה נגמרה, קנה מזון באשראי מבעלי חנויות והלווה כסף מזומן מהשכנים על־מנת להאכיל את אשתו ו־12 ילדיו.

כשהטליבאן התכונן להתקיף את הראט, הנושים החלו להגיע אליו כל יום. פעם אחת, קבוצת גברים פיתתה את בנו בן השנתיים עם סוכריה והכניסו אותו למכונית לפני שנתנו לו ללכת. הם אמרו למוחמד שבפעם הבאה, אם לא ישלם, ייקחו את הילד שלו לתמיד.

מוחמד ואשתו החליטו שאם לא ימכרו ילד, יצטרכו לכל הפחות למכור איבר. שניהם לא התאימו, כי למוחמד יש אבנים בכליות, ואשתו סוכרתית. הבן הבכור שלהם הרוויח שלושה דולר ביום באיסוף פלסטיק למיחזור, אז עליו דילגו. הבחירה נפלה על חליל אחמד, הילד השני.

"בלילה בו קיבלתי את ההחלטה, בכיתי כל־כך, זו הייתה האפשרות האחרונה", אמר מוחמד. "אף אבא בעולם לא רוצה למכור את הכליה של הבן שלו".

הקנה הציע לשלם כ־4,500 דולר על הכליה של חליל. למוחמד לא היה לב לקחת את בנו לבית החולים בעצמו, אז הוא שלח את דוד שלו במקומו. מאז הניתוח, אומר חליל, הוא סובל מכאבים, ומותש מכדי שיוכל לשחק עם חבריו.

"לאחר הניתוח נעשיתי חלש", סיפר חליל, כשישב על הרצפה בבית הבוץ של הוריו, בזמן שאחיו ואחיותיו שיחקו בחוץ ברעש. "אני לא יכול ללכת או לרוץ". 

מעמד הביניים נעלם

דובר הטליבאו זביולה מוג'היד האשים "מבריחים בינלאומיים" בכך שהם עומדים מאחורי המסחר בכליות בהראט, והוסיף כי הממשלה עושה מאמצים להפסיק זאת. הוא הכיר בכך שאנשים מוכרים את איבריהם מרוב ייאוש.

"יש לעם שלנו כמות עצומה של בעיות. הממשלה לבדה לא יכולה לטפל בכולן", אמר מוג'היד. "הקהילייה הבינלאומית צריכה לתת לנו יד".

אפגנים רבים חיו את כל חייהם בעוני נורא, והמצב תחת שלטון הטליבאן רק החמיר. אחרים חיו בעושר יחסי עד לאחרונה, אבל סבלו מהידרדרות מהירה לעוני.

"מעמד הביניים נעלם מיום ליום. אנשים נופלים לעוני, זקוקים לסיוע כפי שמעולם לא היה לפני כן", אמרה שרלוט סלנטה, מזכ"לית מועצת הפליטים הדנית, ארגון סיוע מדנמרק. סלנטה אמרה את הדברים מקאבול.

אפגנים רבים שמוכרים כליות מצאו עצמם נאבקים בחובות עצומים שהם לא מוצאים דרך לצאת מהם. כליות נמכרות באלפי דולרים, ורוב האנשים יכולים לחיות עם כליה אחת בלבד.

עבדול סלאם היה בעלים של עסק בגודל בינוני במשך עשור, וייבא דלק ומזון מאיראן. היו לו חוזים עם הממשלה. כשהממשלה נפלה באוגוסט, סלאם נותר עם כמות עצומה של תשלומים שלא קיבל ועסק קורס, והיה חייב לספקים שלו כמעט 6 מיליון דולר. לאחר שמכר את כל המכוניות והנכסים שלו, היו חסרים לו עדיין 70 אלף דולר בתוך אפגניסטן, והוא היה חייב 300 אלף דולר לסוחרים איראניים, כך אמר.

"הטליבאן אמר לי, 'אתה עשיר, אתה צריך למצוא כסף לאנשים שאתה חייב להם'", אמר סלאם. הוא היה רגיל להוציא 50 אלף אפגנים, כ־575 דולר, בערב אחד, "אבל כעת אין לי אפילו 50 אלף אפגנים בבית שלי".

סלאם אמר שתחת הטליבאן לא יכול היה למצוא עבודה. פעם הם חטפו אותו באמצע הכביש, צרבו את צווארו וגופו במוטות פלדה לוהטים כעונש על כך שחתם על חוזים עם הממשלה המערבית הקודמת. הוא הראה את הצלקות שלו, אם כי הממשלה הודיעה מאז שסלחה למי ששיתפו פעולה עם הממשלה הקודמת.

לאחרונה, ניגש סלאם לשני קוני כליות פוטנציאליים, במטרה לגייס מספיק כסף כדי לעזוב את אפגניסטן עם אשתו.

אחר־כך היו לו מחשבות שניות, אבל מאז החליט שאין לו ברירה. "לא מצאתי את האומץ", אמר. "אבל עכשיו אני מוכן". 

"מכירת הכליה הייתה חטא"

למשפחות האפגניות העניות ביותר, אפילו זעזוע כלכלי בינוני יכול להיות אסון. נזאנין, אם לחמישה בסוף שנות ה־20 שלה, מרוויחה פחות מדולר ליום כשהיא עושה כביסה למשפחות מקומיות. בעלה מוחמד הוא מכור לאופיום, ולא יכול לעבוד. הילד בן 12 שלהם, שיש לו קשיים בדיבור, מרוויח כ־50 סנט ליום באיסוף זבל. כמו אפגנים אחרים, הזוג הזדהה רק בשם פרטי.

הם כבר היו חייבים 1,000 דולר לבעלי חנויות מקומיים כשכל משק הבית, כולל אביו המזדקן של מוחמד, חלו בקורונה בשנה שעברה. ההוצאות הרפואיות עלו, ואז אביו מת והותיר לזוג גם את עלויות הלוויה.

"מכירת הכליה של אשתי הייתה חטא, אבל נדחפנו לעשות זאת", אמר מוחמד, בקול רועד, עיניו שקועות בפנים רזים וחרושי קמטים. הכליה שלו, ההרוסה מאופיום, לא שווה לתרומה. הרווחים מתרומת כליית אשתו כיסו את החובות של הזוג, עלויות הלוויה של האב והעלויות הרפואיות של ההתמודדות עם הקורונה, אבל הניתוח גמר את כוחותיה של נזאנין, המפרנסת, שכבר סבלה מתת תזונה לפני כן.

"הראש שלי מסתובב כל הזמן, יש לי בחילה", אמרה נזאנין, יושבת על הרצפה החשופה, בזמן שילדיה מביאים מים מהבאר.

מנהל בית החולים בהראט אמר שהמרפאה שלו מבצעת יותר ניתוחי כליות מטיפולים לחולי סרטן.

גולאם חוסיין הגיע להראט ממחוז ננגרהאר המזרחי לאחר שרופא אמר לו שהכליות שלו קורסות. לקח לו רק 25 ימים למצוא מוכר.

"אין לי מילים איך להודות לאיש הזה", אמר חוסיין על התורם, שהיה צריך כסף לאחר שנאלץ למכור את המכולת הקטנה שלו, ובא לבקר את חוסיין לאחר הניתוח.

"אני יודע שהוא היה עני, אבל עדיין צריך המון אומץ וקורבן כדי למכור את הכליה שלך", אמר חוסיין. "אני יותר חושש כעת לבריאות שלו מאשר לשלי".