בעולם של ימינו יש מנהיגים פוליטיים מסוכנים בהרבה מחואן אורלנדו ארננדס (Hernández), הידוע בראשי התיבות של שמו JOH. הוא לא פלש לארץ שכנה, הוא לא החריב ערים, חייליו לא התעללו ורצחו, והוא לא איים על שאר העולם בטילים גרעיניים (טוב, אולי הוא היה מאיים, אילו היו לו).
נשיא הונדורס לשעבר הוסגר בשבוע שעבר באזיקים לארה"ב. הוא יעמוד למשפט בניו יורק על חשדות שב-20 השנה האחרונות הוא "השתתף בקשר אלים ומושחת לייבא טונות של קוקאין אל ארה"ב".
חיתכו-נא אל 24 ביוני 2021: הנשיא ארננדס בירושלים, בחברת ראש הממשלה נפתלי בנט. הנשיא גוזר את הסרט. קמה ונהייתה שגרירות הונדורס בעיר הבירה של ישראל. ראש הממשלה לוחץ את ידי האורח בחמימות מיוחדת, ומכריז ש"לעם היהודי יש זיכרון ארוך, ואתה תיחרת בדפי ההיסטוריה".
צריך להעיר, שבנט לא היה היוזם. הרומן הישראלי עם הונדורס היה פרי רוחו של קודמו ושוטמו, בנימין נתניהו. JOH צייץ עוד בספטמבר 2020, שהוא וראש ממשלת ישראל דנו ב"חיזוק בריתנו האסטרטגית", והסכימו על פתיחת שגרירויות זו בבירתה של זו. הוא עמד בדיבורו. בנובמבר 2021, בנט ו-JOH חזרו ונפגשו, וחזרו והצטלמו, בוועידת האקלים בגלזגו.
נשיאותו של JOH הסתיימה ב-27 בינואר השנה. ב-15 בפברואר משטרת הונדורס עצרה אותו, בעקבות בקשת הסגרה מארה"ב. ב-28 במארס, בית המשפט העליון של הונדורס דחה את ערעורו על ההסגרה. ב-21 באפריל הוא הוסגר, וב-22 באפריל הוא הופיע בפעם הראשונה בבית משפט בניו יורק.
שר המשפטים של ארה"ב הכריז שהונדורס בהנהגת ארננדס היתה "מדינת סמים" (narco-state).
"נדחוף את הסמים אל תוך אפם"
כמעט מיותר להגיד שהמשפט והצדק אינם מכירים ב"אשמה מחמת הקירבה". מנהיגי ישראל אינם אשמים, אבל הם גם אינם יכולים לרחוץ בנקיון כפיהם. קודם כול, עוד ב-2019, שנה וחצי לפני חנוכת השגרירות ההונדורנית בירושלים, אחיו של JOH, טוני, נידון בבית משפט אמריקאי למאסר עולם על הברחת סמים.
במהלך החקירה השתרבב לא פעם שמו של הנשיא. עד שמיעה אחד הביא מפי JOH את ההתרברבות, "אנחנו נדחוף את הסמים האלה אל תוך אפם של הגרינגוס (כינוי גנאי לצפון-אמריקאים), והם אפילו לא ירגישו". על פי העדות ההיא, הוא גם הבטיח שאם ייבחר לנשיא, הוא יקרע לגזרים את אמנת ההסגרה, ויבטיח בזה את שלומו של כל גנגסטר.
טוני ארננדס, בעצמו היה חבר רב השפעה בקונגרס של הונדורס, נעצר בנובמבר 2018, והורשע 11 חודשים אחר כך. ערב הרשעתו, הממונה לשעבר על המאבק נגד סמים בהונדורס העיד, כי ראה בעיניו את JOH מקבל שוחד של מיליון דולר מידי אחד הגנגסטרים המפורסמים ביותר, המקסיקאי חואקין גוסמאן, הידוע בכינוי "אל צ'אפו".
כל הטענות האלה היו ידועות יפה. הן התפרסמו בהרחבה בתקשורת האמריקאית והלטינו-אמריקאית. ואף כי לישראל לא היה שגריר תושב בהונדורס בימים ההם, מותר להאמין שדי דיפלומטים ישראליים בחצי הכדור המערבי, מניו יורק עד בואנוס איירס, יכלו לשתף את משרד החוץ בעובדות האלה.
להסמיק בחשיכה
לישראל יש היסטוריה ארוכה של עסקאות עם אנשים מפוקפקים, כדי לשרת אינטרס לאומי עליון, או פחות עליון. ב-1947, המדינה שבדרך עשתה עסקאות עם שורה של עריצים לטינו-אמריקאיים כדי שיצביעו בעד הצעת החלוקה בעצרת הכללית של האו"ם.
ביניהם היו אנשים איומים, כמו סומוסה של ניקרגואה, טְרוּחִיוֹ (Trujillo) של הרפובליקה הדומיניקנית ומוריניו (Morínigo) של פרגוואי (שהיה פרו-נאצי). אני מנחש, או מקווה, שמְפַתֵּי הדיקטטורים הסמיקו בחשיכה.
נסיבות 1947 היו דרמטיות. הצבעת העריצים העניקה מדינה ליהודים. אבל היא גם העניקה למדינת היהודים רשיון להפוך פשרות מוסריות לעניין שבשיגרה. 30 שנה ויותר לאחר החלוקה, סוכן של התעשייה הצבאית הישראלית ישב בבונקר של סומוסה (בנו של זה מ-1947) עד ימי נשיאותו האחרונים, כאשר מרד עממי הפיל את שלטונה של השושלת המושחתת והברוטלית.
זה קרה כמובן לא רק באמריקה הלטינית. זה קרה בכל רחבי אפריקה, מאוגנדה של אידי אמין ועד דרום אפריקה של האפרטהייד. זה קרה בכל מיני מקומות באסיה. ברוב המקרים, קיומה של ישראל ורווחתה לא עמדו על הפרק. לעתים קרובות מאוד ישראל הציעה להשתמש בהשפעתה בוושינגטון לטובת העריצים, או לפחות התבקשה והעמידה פנים שתשתמש. ארננדס ציפה לשירותים כאלה (על פי דיווח בערוץ 12 בתחילת השנה).
המעידה הפוליטית והמוסרית של הרומן הישראלי עם ארננדס מצריכה יותר ממשיכת כתפיים, בוודאי יותר מקריצה. שר החוץ נהג באומץ בפרשת סילוקה של רוסיה ממועצת זכויות האדם של האו"ם. ימיו במשרד החוץ אולי ספורים. מעשה ארננדס מעניק לו את ההזדמנות לטפטף שאלות של אתיקה ושל הגינות אל הרגלים דיפלומטיים בני 75 שנה.
התרכובת הרגילה של מעשיות וציניות פוטרת את ישראל מן הצורך לנסח מדריך אתי למדיניות החוץ שלה, קל וחומר לנהוג באתיקה. הגיע הזמן ליצור כהונה של סגן שר החוץ לענייני זכויות האדם, ולהטיל עליו/עליה להגדיר ולהזכיר; אומבודסמן לענייני דיפלומטיה.
אשר ל"זכרונו הארוך של העם היהודי", בשבחי בנט לארננדס, הבה נקווה שלעם ההונדורני אין זיכרון ארוך. בנימין נתניהו ונפתלי בנט וארצם לא ייחרתו בו באותיות של זהב.
כתבות
ני"ע
