האבסורד של ההייטק: הטאלנטים מחו"ל לא יכולים לשלם בתחנת דלק

ד"ר סטפן מונייה, כימאי יליד צרפת, חי חיים שלווים בז’נבה, שוויץ, שם כיהן בתפקיד בכיר בחברת אסתטיקה. אבל אז הוא פגש בוועידה את ד"ר שמעון אקהויז, יזם האסתטיקה הרפואית הישראלי הפורה, שאתגר אותו להקים סטארט-אפ משלו. מונייה היה צריך להסכים רק לתנאי קטן כדי לקבל מימון: לעבור לגור בישראל, כאן נמצאת החממה של אקהויז. אחרי שקיבל את הסכמת אשתו למעבר משפחתי למזרח התיכון, מונייה הגיע לכאן וכיום הוא מכהן כמנכ"ל של הסטארט-אפ "הלורה" מיקנעם, שמפתח את הדור הבא של הזרקות אסתטיות.

דיוויד ברוקס מגרמניה השלים דוקטורט בביולוגיה חישובית במכון הגרמני לחקר הסרטן, ובסיומו הגיע לארץ ללימודי פוסט-דוקטורט במכון ויצמן. הפוסט-דוקטורט אמור היה להיות שלב נוסף בדרך של ברוקס לקריירה אקדמית, אך במהלך סגרי הקורונה בישראל הוא עשה חשבון נפש והחליט לשנות כיוון לעבודה בתעשייה. ברוקס הצטרף ליוניקורן הישראלי אימיונאיי, שמפתח טכנולוגיה להאצת פיתוח תרופות, בו הוא עובד כיום כביולוג חישובי בכיר.

אחרי סיום תואר שני בהנדסת אלקטרוניקה בארצו, הודו, גיריש אג’מרה הצטרף לאפלייד מטיריאלס בבנגלור, דרום הודו. במסגרת עבודתו הוא נסע ללקוחות רבים של אפלייד בגרמניה, דרום קוריאה וטאיוואן וקנה הבנה עמוקה של הצרכים שלהם. על בסיס היכרות זו עם צרכי הלקוח, אג’מרה קיבל הצעה לריילוקיישן למרכז הפיתוח של אפלייד בישראל. אג’מרה הגיע לארץ עם אשתו, בעצמה עובדת אפלייד, וכאן נולד בנם הראשון קאנישק, בן השנה וחצי. "שכבר מדבר עברית יותר טוב מאתנו", מודה אג’מרה.

מומחה זר יעלה פי 7 רק כי הוא נמצא בארץ

ההייטק הישראלי סובל ממחסור כרוני באלפי עובדים במקצועות טכנולוגיים, ולכן רשות החדשנות פתחה ב-2018 מסלול מהיר להבאת מומחים זרים ספציפית לחברות הייטק ישראליות ולמרכזי פיתוח זרים בישראל. למרות שמסלול המומחים הזרים להייטק אינו מוגבל בכמות העובדים שניתן להביא בו, השימוש בהליך נותר נמוך. חברות מביאות לארץ בפינצטה עובדים עם ניסיון ייחודי ונדיר ולא מפתחים ומהנדסים למילוי השורות. לפי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה, 2019 הייתה שנת שיא בביקוש למומחים זרים בהייטק כאשר במהלכה הוגשו 423 בקשות להביא מומחים כאלה ארצה על ידי חברות הייטק, בהשוואה ל-174 בקשות ב-2018. אולם בשנים הבאות, בהשפעת הקורונה, המספרים שבו וירדו עם 113 בקשות ב-2020 למומחים זרים בהייטק ו-122 בקשות בלבד ב-2021. הסיבות לכך נעות מהעלויות הגבוהות הכרוכות בהבאת המומחים לארץ, ועד למגבלות שמטילה המדינה על הבאתם והקושי בהתנהלות בישראל ללא תעודת זהות. כך, המומחים לא יכולים לבצע פעולות פשוטות כמו להעביר בעלות על רכב או לתדלק בשירות עצמי (ועל כך נפרט בהמשך).

  

עו"ד רועי חיון ממשרד הרצוג פוקס נאמן, שמייצג כבר שנים חברות הייטק המבקשות להביא מומחים זרים, מייחס את המספר הנמוך של הבקשות לעלויות יקרות מדי. "חברת הייטק שרוצה להביא מומחה זר צריכה לשלם 11,400 שקל לשנה רק על אגרות. בנוסף היא חייבת לתת למומחה שכר של לפחות 21 אלף שקל לחודש, לממן לו ביטוח רפואי בעלות של 10 שקלים ביום וגם לספק מגורים, רכב, תן ביס, פנסיה וקרן השתלמות. בסך הכל זה מסתכם לעלות חודשית של 40-50 אלף שקל לעובד. לעומת זאת, החברה יכולה להעסיק את אותו העובד במזרח אירופה, לשלם לו 1,500-2,000 דולר לחודש, ולקבל ממנו את אותה התפוקה מרחוק. זה לא כלכלי להביא לארץ מפתח פשוט", אומר חיון.

ההגבלות שמבריחות את הטאלנטים

על אף ההקלות באשרת העבודה למומחים זרים בהייטק לאורך השנים, האשרה כוללת הגבלה אחת משמעותית מאוד. בעוד מדינות אחרות מבטיחות לאורך זמן אזרחות או לפחות תושבות לטאלנטים טכנולוגיים, מומחה זר המגיע להייטק ישראלי מוגבל לשהות של עד לחמש שנים. בעבר הייתה זו הגבלה קשיחה שאסור היה לחרוג ממנה, אך כיום ניתן להגיש בקשות מיוחדות להארכות של שנה-שנתיים מעבר לזמן הקצוב. ועדיין זה יוצר בעיה משמעותית למומחים כמו מונייה, שחידש לאחרונה את אשרת העבודה לשנה החמישית.

 סטפן מונייה / צילום: תמונה פרטית

"כיזם אתה בונה משהו מאפס. היום אנחנו כבר 12 עובדים בחברה ואחרי שנקבל את האישורים הרגולטורים נבנה מפעל ייצור ביוקנעם ונהיה כבר 40 עובדים. זה קצת פרדוקסלי שמבקשים ממני לעזוב את ישראל, כאשר במקביל אנחנו מקבלים מענקים מרשות החדשנות כדי שהחברה תישאר ותגדל בארץ", אומר מונייה.

"הגבלת חמש השנים נולדה אחרי שהיו מומחים זרים שחיו פה שנים רבות ובסוף ביקשו אזרחות, אבל עדיין צריך לגלות גמישות. אם יש לך טאלנט שהקים פה חברה, אז הוא תורם תרומה משמעותית למשק וצריך לספק לו ודאות ויציבות לאורך זמן", אומר חיון.

"בישראל מסובך לחיות בלי תעודת זהות"

המעבר לישראל, כמו כל רילוקיישן למדינה זרה, דורש התאמות תרבותיות. אג’מרה אומר שהופתע בהתחלה מחוסר הפורמליות הישראלי בעבודה. "בהודו יש יותר היררכיה ואתה בדרך כלל לא פשוט תקום ותלך לדבר עם המנהל שלך ישירות. כאן בישראל יותר קל לעשות את זה", הוא אומר. "בישראל גם כולם קוראים אחד לשני בשם הפרטי ובהודו זה לא תמיד המצב".

לעומת זאת, ברוקס מספר כי בתחילת דרכו בארץ למד לאמץ יותר מהאסרטיביות הישראלית. "בגרמניה אנחנו רגילים ללכת בדיוק לפי החוק והתקנות, אבל בישראל זה לא תמיד ככה. אני זוכר שהגעתי לפתוח חשבון בבנק ברחובות ואף אחד מהפקידים לא רצה לטפל בי כי זה היה תהליך מסובך. ראיתי אנשים שעוקפים אותי בתור והמשכתי לחכות. יותר מאוחר הבנתי שאני צריך להיות יותר ישראלי ולעמוד על מה שאני רוצה", הוא אומר.

 דיוויד ברוקס / צילום: ליאור שגב

אך בעוד להבדלים התרבותיים קל להתרגל, קשה להסתגל למגבלות בירוקרטיות. המומחים הזרים אמנם גרים בישראל שנים, אך העובדה שהם לא תושבים עם מספר תעודת זהות ישראלי מקשה עליהם לבצע פעולות בסיסיות למדי. "מספר תעודת זהות זה הסיוט שלי", צוחק ברוקס. "בלי מספר תעודת זהות אתה לא יכול לשלם חשבונות חשמל למשל באינטרנט ולכן אני מבקש מבעל הדירה שישלם אותם. אתה גם לא יכול תמיד לתדלק בתחנות דלק. מכיוון שהדרכון הגרמני מכיל גם מספרים וגם אותיות, זה בכלל מסבך את העניינים עוד יותר כי הרבה מערכות לא תומכות באותיות".

"אני עדיין צריך ללכת פיזית לסניף הבנק כדי לשלם את רוב החשבונות. למזלי יש שם מכונה אוטומטית לתשלומים ואני לא נדרש להמתין בתור", אומר מונייה. "בנוסף, במהלך הקורונה היו הקלות ספציפיות שניתנו לישראלים, כמו שהם לא חויבו לעבור בדיקת PCR ביציאה מהארץ. אבל אני כבעל אשרת עבודה נדרשתי להמשיך לבצע את הבדיקה ביציאה".

"אנשי הייטק ישראלים רבים נוסעים לעבוד בחו"ל ואני חושב שישראל בשל האקוסיסטם היזמי שלה יכולה למשוך מומחים זרים רבים שיקימו כאן חברות", מוסיף מונייה. "אבל צריך לגלות יותר גמישות. הבעיה היא שאשרת העבודה כאן מוגבלת בזמן ומסובך לחיות בישראל בלי תעודת זהות".

לקראת סוף שיחתנו, מספר לי ברוקס כי הוא מתכוון לעבור בחודשים הבאים לניו יורק, שם נמצא המטה של אימיונאיי. "אחרי 4.5 שנים של לימודים ועבודה בישראל, הרגשתי שהגיע הזמן לעבור הלאה. שיתפתי את החברה ולמזלי הם תמכו בי והציעו לי לעבור לניו יורק, שם נמצא המטה של אימיונאיי", מסביר ברוקס. "ברמה המקצועית זה ייתן לי אפשרות להיות קרוב למעבדות והניסויים שנעשים בניו יורק, וברמה אישית בניו יורק כולם זרים, אז יותר קל להסתדר, וכמובן גם נוח יותר מבחינת השפה".

המסלול החדש בעקבות המלחמה באוקראינה

אף כי השימוש עד היום באשרות המומחה הזר להייטק היה מוגבל, להערכת גורמים בשוק המלחמה בין רוסיה לאוקראינה דוחפת חברות ישראליות ומרכזי פיתוח זרים בארץ להליך זה, כדי להביא עובדים לארץ משתי המדינות, וההערכה היא כי שנת 2022 תקבע שיא חדש בבקשות למומחים זרים. לעיתים גם יהודים מאוקראינה ורוסיה מעדיפים להגיע ארצה באשרת מומחה זר להייטק, במקום לעבור את התהליך הארוך יותר של הכרה לפי חוק השבות.

 גיריש אגמרה / צילום: יח''צ

בעקבות המלחמה השיקו רשות החדשנות ורשות האוכלוסין וההגירה מסלול מיוחד לקבלת אשרה למומחים זרים להייטק מאוקראינה. הייחוד הוא שהחברות שיביאו לארץ עובדים אוקראינים, לא יהיו חייבות להבטיח להם תשלום של פי שניים מהשכר הממוצע במשק. עם זאת, כרגע מסלול זה מספק אשרות ל-90 יום בלבד ולא לשנה. מנהל רשות החדשנות, דרור בין, מדגיש כי אין כוונה לבטל באופן גורף את דרישת השכר הכפול ממומחים זרים. "אנחנו לא רוצים להציף את השוק במתכנתים זולים, אלא להביא לישראל אנשים עם ערך מוסף גדול", הוא אומר.

ואולי זאת בעיה של שיווק?

להערכת בין, השימוש המועט בכלי של מומחה זר נובע מחוסר מודעות של חברות ההייטק אליו. "זה מסלול שמעולם לא שווק לתעשייה ואין אליו מודעות. כשאני שואל אנשים בתעשייה, כולם אומרים שלא ידעו על קיומו של מסלול מומחים זרים. אנחנו מתכננים פעולות שיווק למסלול הזה ולמסלולים נוספים שיביאו לכאן זכאי חוק השבות ואני מאמין שהמספרים יעלו", אומר בין.

  

אולם בסופו של דבר בין מודה כי מומחים זרים לא יהיו הפתרון למחסור בעובדי הייטק. "זה נושא רגיש כי מחד ההייטק הישראלי מתחרה בשוק הגלובלי ולכן אנחנו צריכים לתמוך בהכנסת יותר טאלנטים לארץ. מאידך אנחנו מדינה יהודית. לכן את עיקר המאמצים שלנו, אנחנו מכוונים להבאת עובדי הייטק מקרב זכאי חוק השבות".

רקע: החוק שמאפשר לשכן מנכ"ל בדירה עם 4 שותפים

לפי רשות החדשנות, בענף ההייטק היו 13 אלף משרות פנויות במקצועות טכנולוגיים נכון לסוף 2020. על פי נתוני חברת ההשמה אתוסיה, המחסור בענף החמיר מאז ונכון לשנת 2021 היו חסרים בהייטק הישראלי 18,710 עובדים.

המסגרת החוקית שמאפשרת ייבוא עובדים זרים לחברות הייטק ישראליות או למרכזי פיתוח זרים בארץ, כמו מונייה, ברוקס ואג’מרה, קיימת כבר שנים רבות. החוק להבאת עובדים זרים לארץ התקבל כבר ב-1991 ועשור לאחר מכן, ב-2001, הוגדרה לראשונה הקטגוריה של מומחה זר, שאפשרה להביא ארצה עובד בעל מומחיות גבוהה, כזו שאין בארץ. מומחה זר הוגדר בתחילה בתור מי שמשתכר יותר מכפול מהשכר הממוצע במשק ומייצר בעצמו לפחות עשרה מקומות עבודה חדשים בישראל. התנאי המחייב השתכרות של פי שניים מהממוצע למומחה זר תקף עד היום, אך הדרישה ליצירת מקומות תעסוקה כבר בוטלה.

המסלול המהיר עובד?

ב-2018 פרסמה רשות האוכלוסין וההגירה מסלול מיוחד להבאת מומחים זרים ספציפית לחברות הייטק ישראליות ולמרכזי פיתוח זרים בישראל. במסגרת המסלול, נהנות חברות הייטק מטיפול מהיר בבקשות להבאת מומחים, שאותן ניתן להגיש אונליין. באופן תקדימי, במסגרת המסלול המיוחד הוגדר גם כי בני הזוג של המומחים הזרים המתלווים אליהם לארץ יוכלו לעבוד כאן.

מכיוון שמעולם לא חוקק חוק ספציפי הנוגע להבאת מומחים זרים, הגעתו לארץ של מהנדס בכיר ואפילו מנכ"ל סטארט-אפ מעוגנת באותו חוק כמו הבאת עובד בניין או סיעוד. זה יוצר לעיתים עיוותים משעשעים. כך למשל החוק מחייב את המעסיק לספק לעובד זר, כולל למומחה זר, מגורים בדירה עם עד ארבעה שותפים, משהו שכנראה אף עובד הייטק לא יסכים לו.