חברת ג'יפ מציגה: מנוע איטלקי, עיצוב אמריקאי ומחיר שאפתני

לאמריקאים ולאיטלקים יש מסורת ארוכת שנים של חילופי תרבויות והערצה הדדית. האמריקאים הפכו את הפיצה והספגטי עם כדורי הבשר לנכס צאן ברזל שלהם, ורבים מהם משוכנעים שאיטליה היא עדיין יעד הטיולים הרומנטי ביותר עלי אדמות. מנגד, התרבות האיטלקית המודרנית מקדשת את הסרטים האמריקאים וכוכבים הוליוודיים זוכים באיטליה להערצה גורפת. אם תהיתם מי רשת המזון בעלת מספר הסניפים הגדול ביותר באיטליה, הרי שזו מקדונלד’ס (כ-650 סניפים ברחבי המדינה), ולא שום רשת איטלקית או אירופאית.

אולם למרבה הצער, או למרבה המזל - תלוי את מי שואלים - לשתי המדינות הללו היה עד לאחרונה מעט מאוד מהמשותף בכל הנוגע לתרבות הרכב. לפני מספר שנים השתנה המצב כשבלב המפעל של קבוצת פיאט בעיר מלפי בדרום איטליה, הוקם פס ייצור של הג’יפ קומפאס. מדובר באחד הנציגים הבולטים של תרבות המערב הפרוע האמריקאית, שעובר "אזרוח" איטלקי. ללא ספק מפגש תרבויות מרתק.

אופנתי, נוח ורחב

הרכב מגיע לישראל ממפעל איטלקי, אך העיצוב החיצוני של הדור החדש של הקומפאס שייך כולו לתרבות האמריקאית. הוא נראה כמו גרסה דחוסה של ג’יפ גראנד צ’ירוקי הקשוח, ומתהדר בגריל בעל "חיוך" עתיר "שיניים", פגוש קדמי עוצמתי, שילוב נאה בין קימורים למשטחים רבועים בפרופיל הצד, קשתות גלגלים מודגשות, ובדגם הספורט גם חישוקי 19 אינץ’ מרשימים. הזנב מדגיש באותיות ענקיות את המותג JEEP, למי שהחמיץ את המסר, ואת החבילה משלימה צביעה בשני גוונים נאים. כשכל האלמנטים האלו משלובים ביחד, הלקוחות מקבלים רכב פנאי שנראה אופנתי מספיק לרחובות העיר הנוצצים, מבלי לוותר על אווירת ההרפתקאות של המותג.

  

תא הנוסעים משאיר מאחור את מורשת הסלעים והמדבריות, ופונה בעיקר לקהל עירוני מתוחכם ושוחר טכנולוגיה. הרכב כולל לוח מחוונים דיגיטלי עדכני עם שלל אפשרויות להתאמה אישית, ולצידו מסך מולטימדיה מאסיבי, שמתרומם מעל הקונסול המרכזי.

התפעול מתבצע באמצעות תפריטי מגע ברורים, כמו שרבים אוהבים כיום באירופה, לצד כמות סבירה של מתגי תפעול פיזיים עבור מערכות החיוניות, כמו שרבים אוהבים בארצות הברית. עם זאת, יש בשוק כלים עם הנדסת אנוש יותר מאורגנת ופחות עמוסה.

ההשקעה באיכות הייצור והגימור של הרכב בולטת. עמדת הפיקוד של הגרסה הבכירה עטויה במשטחי דיפון נאים, רכים ובעיצוב ידידותי לעין, ולמרות משטחי הפלסטיק הנוקשים, הם נסלחים בהינתן המורשת "הקשוחה" של הרכב. חובבי הנוסטלגיה יזהו בין כל האבזור המודרני גם מוט ההילוכים וידיות דלתות בעיצוב המסורתי של המותג ג’יפ. הגרסה הבכירה בה נסענו מגיעה גם עם אבזור תקני נדיב ומקיף, שלא נופל מזה שמקובל ברכבי הפרמיום.

רצפת התא ממוקמת גבוה מהמקובל בפלח הג’יפונים, ומציבה את הנהג והנוסעים די גבוה מעל הכביש. הכניסה והיציאה אל הרכב די נוחות ואינן דורשות יותר מדי תרגילי גמישות, המרחב הפנימי סביר בהחלט, על אף שיש בפלח כלים עם בסיס גלגלים גדול יותר, והמושבים הקדמיים נוחים ותומכים. המושב האחורי מתאים לשני מבוגרים ממוצעי קומה פלוס נספח קומפקטי ביניהם. תא המטען יעיל ושימושי, אך יש בפלח מרווחים ממנו.

קולני אך חסכוני

באירופה הקומפאס המחודש מצויד באופציה להנעת פלאג-אין עם הספק מכובד והנעה כפולה, אך הוא לא מגיע לישראל, כנראה משיקולי מחיר. גם מנוע התקני של הרכב בשוק האמריקאי, 2.4 ליטר בנזין, לא מגיע אלינו. במקום זאת, הרכב ממשיך עם המנוע של הדגם היוצא, 1.3 ליטר טורבו-בנזין מבית קבוצת סטלנטיס, שמייצר 150 כ"ס ומשודך לתיבה כפולת מצמדים.

המנוע עונה על הדרישות הטיפוסיות של חובבי הפלח. הרכב משייט בשלווה ברחובות העיר במהירויות בין-עירוניות מכובדות, ואפילו מייצר תאוצות די זריזות. אבל תחת רגל כבדה, הוא מפגין תגובה מהוססת ועולה מהר מדי לסיבובי מנוע גבוהים וקולניים, שמאתגרים את בידוד הרעשים. גם פגשנו בתיבות הילוכים עם החלפות יותר רהוטות.
לצד זאת, המנוע די חסכוני, עם כ-11 ק"מ לליטר, ומי שיעקוף את "המוח" של תיבת ההילוכים ויתפעל אותה ידנית באמצעות מתגי השליטה, ייהנה מתחושה של מנוע איטלקי קטן, נמרץ ונוסטלגי.

תמחור שאפתני

מערכת ההיגוי נוחה, אך אינה משאירה את הנהג מחוץ לתמונה. זוויות הגלגול מתונות יחסית ואחיזת הכביש טובה, אם כי סביר להניח שחלק לא מבוטל מהקרדיט מגיע לחישוקי ה-19 אינץ’ של הגרסה הבכירה, שעוטים עליהם גומי רחב ואיכותי. נוחות הנסיעה סבירה ברוב התנאים העירוניים המצויים, ורכב ההדגמה שלנו ספג היטב את השיבושים של האספלט הישראלי המוזנח.

לקומפאס יש בחו"ל גרסאות עם הנעה כפולה והתאמה לנסיעת שטח, דוגמת גרסת TRAILHAWK. אלינו הוא מגיע עם הנעה קדמית בלבד, שמתאימה בעיקר למטיילי שבת עירוניים. מרווח גחון של כ-20 סנטימטר, שהוא מעט גבוה מהממוצע, מאפשר לרכב לצלוח שבילי עפר ומחשב המנוע כולל גם מצב "חול/בוץ", אך זה בעיקר גימיק שיווקי. מי שבונה על "רכב שטח עירוני" עם יכולות שטח אמיתיות, יצטרך למתן ציפיות - או לחפש אלטרנטיבה עם הנעה כפולה. את מבחן הטיפוס על מדרכות בדרך לחנייה מאולתרת הוא צולח בהצטיינות.

המחיר של ג’יפ קומפאס בישראל מתחיל בכ-189 אלף שקל, ומעפיל עד כ-229 אלף שקל בגרסה הבכירה והמאובזרת מאוד בה נסענו עם דגם ביניים בכ-214 אלף שקל. למעט המנוע, הרכב מהווה מיזוג אמריקאי-איטלקי די מוצלח והוא נאה, נוח ובנוי היטב. עם זאת, התמחור השאפתני מציב אותו בתחרות עם כלים יותר גדולים ומרווחים, חלקם עם הנעה כפולה.

מנגד, במציאות הנוכחית, שבה מחירי הרכב נוסקים לשמיים וזמינות המלאים אפסית, מחירים כאלה כבר כנראה לא גורמים להתרגשות בקרב הלקוחות. ולא נשכח שלמותג ג’יפ יש בישראל קסם משלו בקרב לקוחות, שהפרוטה לא חסרה בכיסם. על כך יכול להעיד הזינוק המרשים במכירות המותג בשנה החולפת.

חלק מהמתחרות

סובארו פורסטר
מי שרוצה רכב פנאי עם יכולת שטח, עשוי למצוא את מבוקשו בפורסטר, שמצויד בהנעה כפולה, במרווח גחון ובמצב תכנות לשטח.

 טויוטה ראב 4 הייבריד / צילום: יח''צ

המנוע הוא 2.5 ליטר עם 182 כ"ס, והגרסה המאובזרת, שעולה כ־213 אלף שקל, כוללת חבילת בטיחות מתקדמת.

פולקסווגן טיגואן 1.5
200 אלף שקל עולה הגרסה הבכירה. לרכב יש עיצוב סולידי, תא נוסעים מרווח, תא מטען של 615 כ"ס, והנסיעה בו נעימה.

 פולקסווגן טיגואן 1.5 / צילום: יח''צ

מנוע 1.5 ליטר טורבו מייצר 150 כ"ס, משודך לתיבה כפולת מצמדים, ומאיץ את הרכב מאפס ל־100 ב־9.2 שניות.

טויוטה ראב 4 הייבריד
195 אלף שקלים עד 225 אלף שקל עולה הגרסה ההיברידית. לרכב יש ממדים חיצוניים מכובדים.

 צילום: יח''צ

להנעה אחראית יחידה היברידית שמשלבת בין מנוע 2.5 ליטר למנוע חשמלי בהספק משולב של 218 כ"ס, ותיבה אוטומטית רציפה.