בשבוע התשיעי של מלחמת אוקראינה, ערפל הקרב מקשה על פיענוח של מהלכי המלחמה, אבל מקל מאוד על שטף התלונות. רוסיה מתלוננת. היא מתלוננת על משלוחי הנשק המסיביים של המערב לאוקראינה. היא מתלוננת על הכסף שהמערב מזרים אל קופות אוקראינה. היא מתלוננת על הסנקציות המוטלות עליה.
היא אינה מתלוננת במפורש, אלא רק במשתמע, על מהלך המלחמה. הפנטגון אומר על המתקפה הרוסית במזרח אוקראינה שהיא "מקרטעת" (plodding). משרד ההגנה הבריטי צייץ ביום שבת, שבעינם עומדים "ליקויי התכנון הטקטי" של צבא רוסיה, המסכלים את ניסיונותיו לפרוץ את קווי ההגנה האוקראיניים.
רוסיה אמנם אינה מחמיצה שום הזדמנות, כדי לטעון שהיא עומדת בכל תוכניות הקרב, אבל אין כל העזה בהערכה שהערכותיה הופרכו אחת לאחת. אין שום דבר סופי, או סופני, בשגיאותיה; אבל ברור למדי שאין היא יכולה עוד להניח ניצחון סוחף ומלא על "מדינה מלאכותית", שלה היא ייחסה מורך לב, חוסר יעילות והיעדר מוטיבציה. היא נפלה בפח של דעותיה הקדומות.
מיצג מחאה נגד פוטין, רומניה בסוף השבוע / צילום: Associated Press, Luca Bruno
ציפיות הפתיחה מוסיפות לבצבץ. שר החוץ הרוסי, סרגיי לברוב, אמר בסוף השבוע לסוכנות הידיעות הסינית, כי רוסיה עומדת על "דה־נאציפיקציה" של אוקראינה, על "הכרה במציאות הגיאופוליטית החדשה", על הסרת הסנקציות נגד רוסיה ועל מעמד רשמי ללשון הרוסית באוקראינה. בקיצור, הכישלונות לא שינו את היעדים. האם זה עניין פשוט של דיסוננס קוגנטיבי, או שזה ביטוי לנכונות להרחיק לכת באכיפת רצונותיה של רוסיה?
האם אין מוצא מדיני?
בימי המלחמה הראשונים, צוות המשא־ומתן האוקראיני היה מוכן לוויתורים מרחיקי לכת. הנכונות פחתה בהתאמה ליכולת העמידה בשדה הקרב. עכשיו הקו הרשמי הוא שאוקראינה אינה זקוקה עוד לטובות רוסיות, וממילא גם אינה מאמינה בהן.
פירושו של דבר הוא שלרוסיה אין מוצא מדיני נראה לעין. אם פוטין לא יוכל לטעון לניצחון, לא תהיה לו ברירה אלא להוסיף ולהילחם. אנשי צבא מערביים מדברים בימים האחרונים על מלחמה, שתארך אולי "חודשים או שנים". רוסיה אינה מוכנה למלחמה כזאת. היא אמנם מעבירה יחידות צבא מן המזרח הרחוק הרוסי, אבל ספק אם הן יפתרו את בעיית כוח האדם שלה.
הייתכן אפוא שפוטין יתחיל לגייס מילואים? זו כשלעצמה תהיה הודאה מרחיקת לכת בכישלון. אבל נראה (על סמך סקרי דעת קהל עם אמינות כלשהי), שעולה יפה תעמולת המשטר מבית. הרוב הגדול של הרוסים משוכנעים שהם לוחמים נגד "מפלצת פשיסטית", בלשונו של מנחה טלוויזיה אחד; ושארצם יצאה למה שפוטין מתאר כ"מלחמת מנע".
רוסיה הפכה את אוקראינה לראש חץ
האירוניה הגדולה היא שעצם היציאה למלחמה אימתה חלק מסוים של ההצדקות שהמשטר נתן לפתיחתה. מוסקבה טענה שאוקראינה עומדת להפוך לראש חץ אגרסיבי של נאט"ו נגד רוסיה. זו הייתה גוזמה רטורית גדולה לפני המלחמה; אבל הגוזמה קרמה עור וגידים במרוצת המלחמה.
יצירה אמנותית על בניין בקלן בגרמניה, בשבוע שעבר / צילום: Reuters, MARKO DJURICA
נראה שאוקראינה היא עכשיו המסתייעת הצבאית הישירה הגדולה ביותר של כל הזמנים. אמנם האמריקאים השקיעו הרבה יותר כסף במלחמות עיראק ואפגניסטן, ואפילו בווייטנאם בשנות ה־60 וה־70 של המאה שעברה, ובקוריאה של שנות ה־50. אבל סיוע צבאי ישיר כה גדול, בתקופת זמן כה קצרה, הוא חסר תקדים.
בשבוע שעבר, הנשיא ביידן ביקש מהקונגרס להקצות 33 מיליארד דולר לאוקראינה, 20 מיליארד בסיוע צבאי ו־13 מיליארד בסיוע כלכלי. זה בא בנוסף על מיליארדים שזרמו לאוקראינה בחודשיים הראשונים של המלחמה ללא גושפנקה של הקונגרס. בתחילת השבוע שעבר שר ההגנה של ארה"ב הכריז בעקבות ביקור בקייב, שמטרת הסיוע האמריקאי לאוקראינה היא "להחליש את רוסיה". כנראה מבלי להתכוון, הוא אישר בזה את מה שרוסיה חזרה וטענה.
כמובן, השר האמריקאי לא היה מגיע לקייב עם תרמיל תפוח של עזרה צבאית, אילמלא רוסיה פלשה. היא עצמה הפכה את אוקראינה לראש החץ נגד עצמה. מה היא תעשה עכשיו, כאשר הסכנה שלא היתה קמה ונהייתה?
"לא רוצה להאמין" במלחמה גרעינית
רוסיה יכולה להמשיך את המלחמה הזו, בתקווה שאוקראינה, על אף כל הסיוע המסיבי מן המערב, לא תוכל לעמוד בה לאורך ימים. רוסיה גם עלולה להתפתות לקיצורי דרך. גברה תדירותם של רמזים רוסיים על נכונות לעבור אל שלב לא־קונבציונלי. הנשיא פוטין רמז. שר החוץ לברוב דיבר פעמיים במפורש על הסכנה של מלחמה גרעינית. בתחילת מארס הוא הכריז כי הוא "לא רוצה להאמין" שהיא תתחולל. בשבוע שעבר הוא הכריז, כי יש "סכנה חמורה, ממשית", אם כי "בשום נסיבות אסור להניח למלחמת עולם שלישית לפרוץ".
מחאה באיטליה לזכר ההרוגים האוקראינים בקרמטורסק, החודש / צילום: Associated Press, Vadim Ghirda
אלה דיבורים שזורי חידות. מלחמות עולם אינן "פורצות". מישהו צריך להתחיל אותן. אילו הוא חשב ברצינות שהמערב זומם להתחיל מלחמה גרעינית, אל נכון הוא היה אומר את זה במפורש. סביר הרבה יותר שהוא רומז, כי המערב מותח את החבל יותר מדי, ורוסיה תמצא את עצמה נאלצת להשתמש בנשק גרעיני.
בטלוויזיה הרוסית, המודרכת והמכוונת מן הקרמלין, אנשים אינם רומזים, אלא אומרים במפורש, עם הרבה. סימני קריאה. מרגרט סימוניאן, העורכת הראשית של ערוץ הטלויזיה הרוסי הגלובלי RT, אמרה בשבוע שעבר בטון נינוח ובשילוב זרועות, כי אם הברירה הרוסית תהיה בין "תבוסה באוקראינה למלחמת עולם שלישית, ובהכירנו את מנהיגנו ולדימיר ולדימירוביץ' פוטין, מלחמת עולם שלישית היא התוצאה הריאלית". בן שיחה בדיאלוג המוטרף הזה היה ולדימיר סולוביוב, מגיש הטלוויזיה שחזרנו וציטטנו כאן בשבועות הקודמים. הוא קטע את סימוניאן, ואמר "אנחנו נגיע לגן העדן - והם פשוט יקרקרו".
להסתגל, או לשבור את הכלים
הבעיה העיקרית בפיענוח כוונותיו של פוטין היא הקושי להעריך את גמישותו הנפשית והפסיכולוגית. זאת אומרת, האומנם הוא מסוגל להתאים את עצמו לנסיבות הלא־צפויות מבלי לשבור את הכלים.
אם מלחמת אוקראינה, שנועדה להיות מלחמת בזק, מתפתחת למלחמת התשה, האם הוא מוכן לעבור למלחמת התשה? היא תצריך שינויים צבאיים וכלכליים מפליגים, כמו למשל גיוס מלא או חלקי של אנשים בגיל צבא, העברת המשק לפסים של ימי מלחמה והגבלות דרקוניות על צריכה פרטית. הוא לא הכין את רוסיה למלחמה ממושכת, משאביה מוגבלים, הסנקציות גובות מחיר כבד מן הפיננסים שלה, ומצבורי הנשק והתחמושת מתרוקנים והולכים.
אם פוטין אינו מסוגל, או אינו מוכן, לעבור למצב מלחמה ארוך־טווח, ואם אין הוא מוכן לסיים את המלחמה בלי הישגים דרמטיים, או אז מתחזקת הסכנה שהוא ישקול את אופציית גן העדן של סולוביוב ושל סימוניאן. הסכנה מתחזקת שבעתיים אם יש יסוד להניח שפוטין מאמין כי רוסיה יכולה לנצח במלחמה גרעינית: מקומית, מוגבלת, או גלובלית. מן הרטוריקה שלו בארבע השנים האחרונות אפשר להסיק, שאמונה כזאת אמנם מפעמת בו.
איך להניא את ולדימיר פוטין מהרפתקאות נואשות, זו השאלה. איך להניא אותו מבלי לוותר על חיזוקה של אוקראינה, זו שאלת השאלות. עכשיו נצטרך לחכות בסבלנות לתשובת־התשובות.
________________
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny
כתבות
ני"ע
