"בישראל ויתרו על המרחב הציבורי": מתכנני הערים מתעלמים ממשבר האקלים, והתושבים ישלמו מחיר כבד

האם ישראל ביום העצמאות ה-120 שלה, בעוד קצת פחות מ-50 שנה, תהיה סביבה עוינת לתושביה? קצב ההתחממות הגלובלית והתכנון הכושל במדינה עלולים להביא לכך, אבל יש מה לעשות.

האזור שבו ממוקמת ישראל מתחמם והולך בקצב כפול מהעולם. בעוד שהעולם יתחמם בממוצע במעלה וחצי עד סוף המאה, בישראל הטמפרטורה כבר עלתה בכ-1.6 מעלות מאז שנות החמישים, וצפויה לעלות בסה"כ ב-2.3-4.5 מעלות עד סוף המאה, כך לפי השירות המטאורולוגי. הציבור ייאלץ להסתגל לגלי חום ארוכים ורבי עוצמה הרבה יותר, עם ימים רצופים של יותר מ-42 מעלות בצל, וימים ארוכים שבהם השהות מחוץ לבית תהפוך קשה מאוד במהלכם.

ההתחממות תורגש אחרת ברחבי הארץ: באזור הכינרת, מספר ימי החום הקיצוני יעלה ב-60% וגלי החום ירשמו יותר מ-48 מעלות בצל, בנגב מספר ימי החום הקיצוני ישלש את עצמו, ואילו במישור החוף מספר הימים החמים מאוד יוכפל.

טעויות התכנון: שכונות מנותקות, יישובים חדשים

מומחים מדגישים את הצורך בתכנון עירוני תואם אקלים, שיפחית מחד את פליטות הפחמן בערים, ויהפוך את הסביבה לנעימה יותר למחיה בתנאים קשים.
לא צריך להמתין ל-2050 כדי לראות כיצד נראה תכנון עוין אקלימית. מערכות תכנון שאינן "מדברות אקלים", יוצרות מרחב מחיה שכבר היום מקשה מאוד על ניהול חיי עיר בריאים.

ניקח לדוגמה את חריש, עיר חדשה שנבנתה רק לפני שנים אחדות. בנייתה פגעה בשטחים פתוחים, היא נעדרת פתרונות לתחבורה ציבורית, והצפיפות העירונית בה מוגבלת. "חריש הייתה יכולה להיות מופת לתכנון עירוני חדשני, קומפקטי ועצמאי. אבל היא עיר עם נכויות, שמשקפת בזבוז של קרקעות מדינה וחוסר יעילות אורבנית", אומר אסף זנזורי, רכז מדיניות התכנון בחברה להגנת הטבע. "היא מתוכננת כעיר שינה, נעדרת מקורות הכנסה וענייה מיומה הראשון כעיר מאוכלסת. למעלה מ-2.5 מיליארד שקלים מכספי המדינה הושקעו בה עד כה, מבלי להתחשב בסלילתו של כביש חיבור נוסף ותקצוב שוטף במענקי איזון בגובה כמיליארד וחצי שקל בשנה".

 צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קריאייטיב

מבחינה סביבתית, "דוח של משרד החקלאות מצא שחריש מובילה להצפות בישובים בסביבה, לאחר שמשרד השיכון התעלם מהנחיות הניקוז של עצמו בתכנונה. בדרך לתכנון יש ערים עם בעיות דומות. לא לומדים מהטעויות".

כשזנזורי אומר שלא לומדים מהטעויות, הוא מתכוון בין היתר להחלטת הממשלה להקים 14 יישובים חדשים בנגב, שיהיו גם הם תלויים ברכב פרטי ובתשתיות חדשות. החלטה זו של שרת הפנים איילת שקד ושר השיכון זאב אלקין באה בניגוד לדעתם של אנשי המקצוע במשרד האוצר ובמינהל התכנון, שהדגישו את החשיבות בחיזוק היישובים הקיימים. המומחים בתחום התכנון הגיבו בצער על כך שחשיבה שגויה שליוותה 74 שנות תכנון, תמשיך לגבות מהציבור ומהשטחים הפתוחים המעטים שנותרו בישראל מחיר. עוד בטרם יונחו לבנים ראשונות ביישובי הנגב החדשים, יקומו מכורח תוכניות עבר עוד יישובים מנותקים תחבורתית, זללנים בשטחי טבע ושאינם מותאמים לאתגרים האקלימיים, אשר אושרו בהמוניהם לאורך העשורים האחרונים. שטחן של רוב התוכניות המתוכננות בשנים האחרונות על פני יותר מ-100 אלף דונם מצוי בשולי הערים, על שטחים פתוחים וחקלאיים, ולא במרקם העירוני הבנוי.

 צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קריאייטיב

כך למשל, ברובע מנחם בבאר שבע, ייבנו צמודי קרקע בזבזניים בצפיפות נמוכה בסתירה למדיניות התכנון הארצית המוצהרת; הכפלת הדיור בבת חפר ללא פתרונות תחבורתיים - מה שיוביל לעומסי תנועה כבדים באזור; בקרית אתא תיבנה שכונה בצפיפות בינונית על השטחים הפתוחים ללא חיוב הפעלת תחבורה ציבורית; בשוהם תיבנה שכונה מופרדת מהישוב באופן שייצור תלות מוחלטת של התושבים ברכב הפרטי, ללא התייחסות לתחבורה ציבורית או לנטיעת עצים ברחובות. כך גם בתוכנית תמל 1040 בנתיבות.
בתוכנית הבנייה בצפון נתניה, על גבול עמק חפר, יוקמו מגדלים בקרבה לים, ברחובות רחבים ללא רשת של רחובות פנימיים, מה שיקשה על ההליכתיות ועל התשתיות החברתיות לתושבים. שכונה נוספת בנתניה תיבנה בין נתניה ליישובי השרון, תסתום את השטחים הפתוחים באספלט.

בתוכניות האלו כלל אין חיוב לפתרונות לתחבורה ציבורית, וכך גם לא לייעור עירוני או התמודדות בת־קיימא עם מי הנגר.

כל זאת ועוד, כאשר בישראל דווקא מתעדפת בנייה חדשה ו"זללנית" בשטח, על פני התחדשות עירונית - המהווה רק 30% מהליכי התכנון עד 2040, למרות יתרונותיה הרבים לאיכות החיים של התושבים.

"הליכי התכנון קובעים במידה לא מבוטלת את איכות חיינו", אומר זנזורי. "אנחנו רואים שוב ושוב איך תכנון פוליטי הוא תכנון גרוע שכן הוא נגוע באינטרסים זרים ומבטל שיקולים מקצועיים חשובים. תכנון פוליטי יקשה מאוד על הדורות הבאים לחיות בה. אולי כדאי שביום ההולדת ה־120 לישראל, לא נשאל את עצמנו למה הפוליטיקאים של לפני 50 שנה תקעו אותנו בפקק, חירבו את הטבע, לא דאגו לנו לצל בערים ותכננו תשתיות שמובילות להצפות ענק. בשביל זה, חייבים לשנות דיסקט כבר אתמול. אחרת, אנחנו צועדים לקראת חיים בסביבה עוינת".

אך בישראל ממשיכים בינתיים לתכנן בשיטת "עסקים כרגיל". למשל, בנוגע לבנייה בסביבה החופית לאור שינויי האקלים, במינהל התכנון ממתינים לאיומי הייחוס בתוכנית האסטרטגיה הלאומית להיערכות לשינויי האקלים אותה אמור להגיש מתישהו המשרד להגנת הסביבה. "במדינות אחרות קונים שטחים בחוף כדי להרחיק משם יזמים ולשמור עליהם לציבור, ואצלנו הרשות לא מוכנה לשקול את הדברים האלה. עדיין מתכננים שכונות קרובות מדי לחופים, כמו שדה דב, שם רמ"י ראתה את הרווח הענקי בנדל"ן על המים והשיקול הזה לא הובא בחשבון", אומרת עו"ד יעל דורי, מנהלת תחום תכנון בעמותת אדם, טבע ודין. "יש פחות מדי היבטים סביבתיים וחברתיים בתכנון", אומרת דורי. "יש תוכניות שמקודמות היום ויכולות להיות מאופסות אנרגטית, אבל לא עושים את זה".

 יעל דורי מתכננת ערים באדם טבע ודין / צילום: כדיה לוי

מה אפשר לעשות 1: כלי לבחינת איכות התכנון

אז מה בכל זאת אפשר לעשות? "בעולם כבר יש כלי שנקרא סקר אקלימי", אומרת דורי. "בקנדה, תוכנית חייבת לחשב כמה פליטות היא תיצור ואיך אפשר לאפס אותן. יש כלים של תרחישי ייחוס. כלומר, כמה חם יהיה, איפה יהיו ההצפות, עד איפה הים יגיע. מדברים על הדברים האלו כאן, אבל זה ייקח שנים, בזמן שהתכנון דוהר קדימה. יש ערים בעולם שיש להן חיזוי עד איפה הים יגיע, ואיך צריך לבנות לאור זה".

בישראל, אין כלי מחייב דומה, אולם בפברואר האחרון נכנס לשימוש כלי פיתוח למתכננים בשם "מבט", שבוחן את איכות התכנון. הכלי החדש מבצע בדיקה של צפיפות, הסעת המונים, שטחים פתוחים, היבטים חברתיים. יזם התוכנית ממלא שאלון ובו הוא מפרט אילו מענים ניתנים בתוכנית להצללה, מי נגר, לבנייה ירוקה.

לדברי שחר סולר, סמנכ"ל לנושאים אסטרטגיים במינהל התכנון, "הרעיון הוא לעשות רנטגן על ערכים שאנחנו חושבים שמובילים לתכנון איכותי וטוב יותר. זה שיקוף לבודק התוכניות. העניין הוא להוביל את השוק למקום שבו הוא מבין את הערך של הדברים האלו. אנחנו שואלים, כמה הצללה עשית, האם אתה מעודד הליכתיות ואיך. הסוגיות הסביבתיות הופכות היום למיינסטרים. בעבר, הגופים הירוקים היו צריכים להילחם על מקומם. זה בהחלט השתנה. מוסדות התכנון עושים היום תכנון שהוא טוב ואיכותי, ומנסה לאזן בין שיקולים".

אלא שאותו כלי אינו מחייב את היזם. גם לפי סולר עצמו, מדובר ב"שיטה רכה".

"הכלי החדש של מנהל התכנון הוא נחמד נורא אבל הוא סופר חלש", אומרת יעל דורי. "הוא לא מחייב. כל עוד הדברים האלו לא מחייבים ולא מוטמעים בהליכי התכנון, זה לא יעזור. תוכניות ישנות קשה לשנות. חייבים לתפוס את אלו שנמצאות בהליכי תכנון עכשיו ולחייב נטיעות, מי נגר, מרחקי הליכה קצרים בין שימושים כך שאנשים יוכלו לצאת מהבית בלי האוטו. שכונות קמות בסוף עם כבישים רחבים ותקן חניה מפלצתי וגם אם יש בה תכנון לקו רכבת, לאנשים אין סיבה להשתמש בה, כשכל העיר מתוכננת עבור הרכב הפרטי ולצרכיו".

מה אפשר לעשות 2: אקלים כשיקול תכנוני

אז איך הופכים את המגמה המקומית? סדר עדיפויות הוא המפתח.

"בישראל ויתרו מזמן על המרחב החיצוני", אומר ד"ר אור אלכסנדרוביץ', מומחה לארכיטקטורה ובינוי ערים מהטכניון. "הפכו אותו להיות חד גוני, כזה שאי אפשר להשתמש בו רוב הזמן - אלא אם זה בשביל לנסוע במכוניות ממוזגות, וככה פתרו את הבעיה. מהרגע שיש לנו סביבת עבודה ותעבורה ממוזגת, אנחנו מייתרים את הצורך במרחב ציבורי נעים מבחינה אקלימית. אם אנחנו מוותרים על המרחב הציבורי, אז אין צורך לשנות אותו. אבל אם אנחנו רוצים לדבר על מרחב ציבורי ויש לנו עניין שאנשים ישרדו בו בצורה חופשית רוב שעות היום, צריך לתכנן אותו לאנשים, שיהיה נעים להסתובב בו. זו שאלה של סדרי עדיפויות ומה אנחנו רוצים שיקרה במרחב הציבורי.

 ד''ר אור אלכסנדרוביץ', מומחה לארכיטקטורה ובינוי ערים מהטכניון / צילום: דוברות הטכניון

"המילה הפשוטה היא אקלים כשיקול תכנוני", אומר אלכסנדרוביץ. "לדעת למדוד את האקלים ולשים לב אליו. אנחנו כמדענים יכולים לומר לך כמעט בדיוק כמה עצים צריך לשתול, מה צפיפות הבנייה שצריכה להיות. אבל צריך שיהיה רצון לקחת את הדבר הזה ולחייב אותו. זה מופרך שאין שום תקינה שנוגעת לאקלים עירוני ואין דבר כזה אפילו בחיתולים".

מה אפשר לעשות 3: צל כדרישת סף בתוכנית

אלכסנדרוביץ' לא סבור שצריך להישיר מבט לעשורים הבאים, אלא להתבונן בישראל בימינו. "צריך להסתכל על התנאים האקלימיים הנוכחיים ולשאול האם הערים שלנו מתאימות להם. גם אם הטמפרטורה תעלה, כבר עכשיו מצבנו בכי רע.

"אם רוצים להפוך את המגמה, אז אפשר להתחיל מעניין בסיסי: צל. גם אם נבנה עיר כמו שהמתכננים חושבים שצריך ואנשים לא יכול ללכת בה ברחוב כי אין להם צל, אז עשינו רבע מהעבודה. למרבה הצער, התכנון הישראלי עד היום, 74 שנים, מעולם לא שם את הצל כיעד בתכנון עירוני. אולי הגיע הזמן לקראת השנה ה-75, שצל יהפוך להיות דרישת סף.

"צריך לאפשר להסתובב בחוץ גם כשיורד גשם. התכנון העירוני צריך להתאים את עצמו לגשם ולשמש. זה לא נמצא בבריף כלשהו של מתכנן בימים האלו, ולשם כך צריך רצון תכנוני ופוליטי. כמו שחשוב להציב בתי ספר בשכונות, כך גם תכנון מוטה אקלים צריך להיות מובן מאליו".

עוד זווית / המשימה: תכנון עירוני מוטה אקלים

כבר היום, מרבית פליטות גזי החממה נוצרות בערים, שכן התשתית שבהן אחראית ל-70% מצריכת האנרגיה העולמית. דוח האקלים האחרון של ה-IPCC, פאנל מדעני האקלים של האו"ם, מבהיר שעלינו לבנות ערים אחרת כדי להצליח להתמודד עם משבר האקלים.

לערים יש הזדמנות לצרוך משאבים באופן יעיל יותר ולהפחית משמעותית את פליטת גזי החממה באמצעות עיצוב חכם יותר ותשתיות ירוקות יותר ובכך להפחית את הפליטות ולהסתגל לשינויים הבלתי נמנעים. אלו כמה עקרונות שמתווים דרך לתכנון "ערים חכמות", שביכולתן יכולות למתן את שינויי האקלים:

הערכות סיכוני אקלים - מדינות נדרשות לייצר מפה של סיכוני אקלים ואזורים בפגיעות גבוהה, באופן שיאפשר לזהות כיצד מפגעי אקלים ישפיעו על העיר ונכסיה, ולתכנן את תשתיות העתיד באופן מותאם. במגוון מפגעי האקלים: עליית פני הים, הצפות ברחובות, מפולות, בצורת, מגיפות וגלי חום קשים.

פיתוח מכוון תחבורה ציבורית ונטישת הרכב הפרטי - מומחי האו"ם קוראים למתכנני ערים להתרחק ממגמות תכנון עירוניות שמפצלות ערים למחוזות מגורים ועסקים, ומסתמכות על הרגלים מזהמים כמו נסיעה ברכב. תכנון טוב יותר יכול לתמוך בשינוי ההתנהגות הדרוש להפחתת נסועת הרכבים והפליטות הנלוות. לפי המומחים, "תכנון מרחבי נכון יכול להפחית את פליטת גזי החממה ב23-26% עד 2050". לצד חשמול התחבורה ותשתיות המתאימות לתחבורה ציבורית, יש לחשוב על רכיבה על אופניים, יכולת הליכה, קרבה וצפיפות השירותים.

עיר 15 הדקות - בערים בעולם נוקטים את אסטרטגיית 15 הדקות, שבה העיר מציעה לתושבים גישה לכל השירותים הנדרשים להם בתוך 15 דקות הליכה או רכיבה על אופניים. פריז, ברצלונה ורומא הן בין הערים האירופיות שאימצו את הרעיון. מלבד היתרונות לחיי הפרט והחברה, זהו קונספט שיכול לעזור להפחית את הפליטות העירוניות בכ-25%.

בנייה מאופסת אנרגיה בכל הסקטורים - מבנים מאופסי אנרגיה הם מבנים הצורכים בדיוק את כמות האנרגיה שהם מייצרים. האיפוס האנרגטי מושג בין היתר באמצעות יצירת חללים נוחים אקלימית ומוצלים, שימוש בחומרי בנייה שיוצרים בידוד טוב, הטמעת אמצעים להתייעלות אנרגטית, פאנלים סולריים ועוד. כיום, בישראל אין חובה לבנייה מאופסת אנרגיה, ואף תקן הבנייה הירוקה המרוכך משמעותית, אינו מחייב את כלל הבנייה החדשה.

תשתית ירוקה וכחולה - אחד הפתרונות המודגשים בדוח ה-IPCC האחרון הוא תשתית עירונית ירוקה וכחולה הכוללת עצי רחוב, גגות ירוקים, פארקים עירוניים ומרחבים כחולים. גגות כחולים למשל, מייצרים פתרונות להתמודדות עם מי נגר, ומשמשים תשתית לגידול צמחים. תשתית עירונית ירוקה וכחולה יכולה לעזור לערים להפחית את השימוש באנרגיה שלהן, לקזז את ההשפעות של החום העירוני ולבלום או למתן הצפות ואירועי מזג אוויר קיצוניים אחרים.