דרמה בארה"ב: הפלות מלאכותיות עומדות לרדת למחתרת בחצי מהמדינות

התפתחות דרמטית מסתמנת בקרב הפוליטי והמשפטי החשוב ביותר באמריקה ב-50 השנה האחרונות. הדלפה חסרת תקדים של טיוטת פסיקה בבית המשפט העליון מראה כי הרוב השמרני בבית המשפט עומד לבטל את החלטת בית המשפט משנת 1973, שהעניקה מעמד חוקי להפלות מלאכותיות. בעגה המשפטית ההחלטה ההיא ידועה כ"רו נגד ווייד" (Roe v Wade).

אין זו הפרזה לטעון כי ההחלטה ההיא שינתה את מהלך ההיסטוריה הפוליטית של ארה"ב ומילאה תפקיד מרכזי בהתחזקות הימין. היא הזינה קרב איתנים על הרכב בית המשפט העליון, שהניב בסופו של דבר רוב ברור לשמרנים. הרוב הזה, שהגיע אל פרקו בזמן נשיאותו של דונלד טראמפ, הוא המטה עכשיו את הכף נגד ההפלות.

אם אומנם בית המשפט יבטל את "רו נגד ווייד", סביר מאוד להניח כי ההפלות יוצאו אל מחוץ לחוק מיד ב-22 מדינות, ובהן שתיים משלוש המאוכלסות ביותר, טקסס ופלורידה. 42% מן הנשים בארה"ב מתגוררות במדינות האלה. אם הן יתעקשו לבצע הפלה, יהיה עליהן לטוס למדינות אחרות של ארה"ב, או להיזקק לשירותים מחתרתיים, או לנסות להפיל בעבודת-בית אגב סכנות חמורות לבריאותן ולחייהן. בהכרח, הקטגוריה השלישית תכלול נשים חסרות אמצעים, והן נוטות להיות שחורות והיספאניות.

זו תהיה תהפוכה חברתית מרחיקת לכת עם השפעות לא ידועות על שורה של פסיקות בית משפט אחרות, כמו הדה-קרימינליזציה של הומוסקסואליות והלגליזציה של נישואים חד-מיניים. שתי הפסיקות האלה, כמו פסיקת ההפלות, נבעו מפירוש שנוי במחלוקת של החוקה, ולא היו מעוגנות בחוקים קונקרטיים.

מפסיקות כאלה, בכללן פסיקות נגד אפליה גזעית, נבעו האשמות שבית המשפט חוטא ב"אקטיביזם שיפוטי", צירוף שרווח בארה"ב שנים רבות לפני שיובא לישראל. במובן הזה, המאבק ב"רו נגד ווייד" השפיע על בתי משפט ועל מערכות פוליטיות גם מחוץ לארה"ב.

כך עלה הימין הנוצרי

הפסיקה של 1973 נחתה כרעם ביום בהיר, או ברק ביום חשוך, תלוי בנטיות הלב של בעלי הדימויים. לפני הפסיקה, הפלות היו נתונות לכל דורשת רק בארבע מ-50 המדינות של ארה"ב. עוד 13 מדינות התירו אותן במקרים של סכנה לחיי האישה. הפסיקה הייתה מיוסדת על "זכות לפרטיות" בחוקת ארה"ב. עצם הזכות הזו שנויה במחלוקת, מפני שאינה כתובה בחוקה אלא רק משתמעת ממנה.

הפסיקה יצרה בשנים הבאות מחנה פוליטי חדש, הימין הנוצרי, שהעניק תשתית, מימון וקולות לאגף השמרני של המפלגה הרפובליקאית והתחיל תגובת-נגד גדולת ממדים. היה קשר ישיר, אם גם לא בלבדי, בין פסיקת 1973 לעליית רונלד רייגן לנשיאות ב-1980 ולשנים ארוכות של דומיננטיות רפובליקאית בקונגרס בוושינגטון ובבתי המחוקקים של רוב המדינות.

בבית המשפט העליון של ארה"ב יש רק תשעה שופטים, המתמנים לכל חייהם. התפנות של מושב היא אפוא נדירה למדי. עניין רגיל הוא ששופט או שופטת חובשים את מושביהם בין 20 ל-40 שנה. ממילא, כל מושב מתפנה מעורר מאבק הנמשך לפעמים חודשים ומגדיל את הקיטוב הפוליטי והחברתי. רצח אופי הפך לחלק בלתי נפרד של המאבק הזה, בין אם משמאל ובין אם מימין.

טראמפ יתבע אשראי

לדונלד טראמפ ניתנה ההזדמנות הלא-שגרתית למנות שלושה חברים חדשים לבית המשפט העליון, והוא שלח לשם שמרניים מובהקים, מתנגדים של הפלות מלאכותיות. הוא עצמו תמך בעבר בזכות האישה להפלה, אבל שינה את טעמו לאחר שהתחיל להתעניין בנשיאות, לפני עשר שנים. במפלגה הרפובליקאית של ימינו, התנגדות להפלות היא תנאי לא יעבור להתקדמות פוליטית, בוודאי ברמה הארצית.

טראמפ אל-נכון יתבע בימים הבאים אשראי על הפסיקה המסתמנת בבית המשפט, ומועט הספק שהוא יקבל אותו מהמוני מצביעים שמרניים ודתיים אסירי-תודה. אפשר אפוא שהפסיקה הזו תועיל לעתידו הפוליטי של טראמפ.

יהיה מעניין לראות איזו השפעה תהיה לה על ליברלים, על פרוגרסיבים ועל מתונים, התומכים בהפלות. השאלה היא אם ביטול "רו נגד ווייד" ימריץ את התארגנותם ואת השתתפותם באופן שהפסיקה המקורית המריצה את הימין הדתי. משקיפים פוליטיים טוענים זה כבר. בטווח הקצר, המרצה כזאת יכולה להועיל לסיכוייהם הלא-טובים של הדמוקרטים בבחירות אמצע הקדנציה לקונגרס בעוד חצי שנה.

כך או כך, אנחנו עוסקים במאורע מכונן. היסטוריונים של אמריקה אולי יפרשו יום אחד את אמריקה ברבע האחרון של המאה ה-20 וברבע הראשון של המאה ה-21 כתקופה שהתחילה ב"רו נגד ווייד" והסתיימה בביטול "רו נגד ווייד"; זמן של סכסוכים פוליטיים מתעצמים והולכים, של שחיקת ההסכמה הלאומית, של התפתחות רטוריקה קיצונית וחסרת סובלנות ואולי גם של שקיעת אמריקה. אין כל סיבה להניח שזה עומד להסתיים.