הערב הבנק הפדרלי סיפק תשובות לשאלות הקשות. לא בטוח שבשווקים רוצים לשמוע אותן

קברניטי הבנק המרכזי של ארה"ב קיבלו הערב החלטה שלא נראתה כבר עשרים שנה להעלות את הריבית בארה"ב בחצי אחוז. 

הריבית כשלעצמה, חשוב להבהיר, לא צפויה לעלות לגובה דרמטי מדי. היא תעמוד, אחרי ההעלאה, על טווח עליון של 1%. אבל קצב העלאת הריבית, בחצי אחוז במקום ברבע, הוא אגרסיבי מהרגיל. הוא משקף, לפי מבקרי הפדרל ריזרב, מציאות לא נעימה עבור הפד: הבנק המרכזי התעורר מאוחר מדי, אחרי תקופה ארוכה שבה התעקש שהאינפלציה תחלוף עם ההתאוששות מהקורונה. ולראייה, מדד המחירים לצריכה פרטית בארה"ב כבר הגיע לקצב שנתי 6.6% (לפי נתונים שפורסמו בשבוע שעבר), שיא של 40 שנה.

יותר מכך: העלאת הריבית הערב היא רק חלק ממהלך מתמשך של העלאות ריבית, שבו פתח הפד בחודש מרץ. והיא תלווה כנראה גם בצמצום מאזן הפד, כלומר במכירה של אגרות החוב אותן רכש הפד בשווקים בניסיון לתמוך בכלכלה בשנים האחרונות. יחד, שני המהלכים אמורים להביא ל'הידוק' של התנאים המוניטריים במשק האמריקאי, ולקרר את הכלכלה האמריקאית - ויחד איתה אולי גם את הכלכלה העולמית. 

השאלה היא עד כמה הפד ירחיק לכת. עד לאיזה גובה הוא יעלה את הריבית, ומתי הוא יעצור. ובעיקר, האם הפד יצליח להשתלט על האינפלציה מבלי להכניס את ארה"ב למיתון. בחודש מרץ, כשהפד החל בהעלאות הריבית, התחזית של חברי וועדת השווקים הפתוחים היתה שהריבית תגיע ל-2.8% בשנה הבאה, ושהאינפלציה תרד במהלכה ל- 2.6% (בנטרול מחירי המזון והדלק). וכל זה כשהמשק האמריקאי עדיין ימשיך לצמוח, גם אם בקצב איטי יותר, של 2.2%. כבר אז היו קולות שהתעקשו שהפד אופטימי מדי: שהוא חוזה השתלטות על האינפלציה בלי העלאת ריבית דרמטית מדי, ובלי פגיעה משמעותית בצמיחה. 

בשבועות האחרונים, הקולות האלה גוברים. גם מכיוון בכירים לשעבר בפד (כמו למשל נשיא הבנק המרכזי של ניו יורק לשעבר, וויליאם דאדלי), וגם מחלק מהבנקים הגדולים בוול סטריט, אפשר לשמוע הערכות לפיהן כדי להשתלט על האינפלציה, הפד יהיה חייב להעלות את הריבית לרמות שייגרמו למיתון - המספרים שנזרקים לאוויר מגיעים ל-5% ואפילו 6%. מנגד, יש מי שמזהיר כי יש סימנים שהאינפלציה כבר הגיעה לשיא, כלומר שהפד שוב מתעורר באיחור, ונזכר להיות אגרסיבי כשהכלכלה כבר מתחילה להאט.

לא רק הפד נדרש להליכה על חבל דק

מה שברור הוא שהפד נדרש להליכה על חבל דק, ולא רק הוא. כפי שניסחה זאת קרן המטבע בחודש שעבר, יש כרגע טרייד אוף קשה עבור הבנקים המרכזיים בעולם: איך להתמודד עם האינפלציה ולשמור על ההתאוששות במקביל. "למרות שהגורמים לאינפלציה הם בהרבה מקרים מעבר לשליטה של הבנקים המרכזיים (המלחמה באוקראינה, סנקציות, המגפה, שיבושים בשרשראות האספקה), עליות המחירים הן נרחבות באופן גובר". גם קרן המטבע תומכת בהעלאת ריבית, או 'הידוק מוניטרי', כדרך לעצור את הדינמיקה שבה העלייה במחירים גורמת לעלייה בציפיות לאינפלציה ובשכר, והעלייה בציפיות ובשכר גורמת בתורה לעלייה באינפלציה. 

ובינתיים, האינפלציה בארה"ב גובה מחיר ממשקי הבית. אם כי, המחיר הזה לא אחיד. זו התמונה העולה מנתונים של עמנואל סאיז, גבריאל זוקמן, ותומס בלנשט מאוניברסיטת ברקלי, שהקימו מאגר מידע חדשני העוקב אחרי התפלגות ההכנסות בארה"ב בזמן אמת, כולל ההכנסה הריאלית (כלומר בקיזוז האינפלציה). 

לפי הנתונים שלהם, העשירונים האחרונים עדיין ראו את ההכנסה הריאלית שלהם עולה בחודשים האחרונים, תודה לעליות בשכר בארה"ב, בעוד שבעשירון העליון - ובמיוחד במאיון ובאלפיון העליון, המושפעים יותר מירידה בהכנסות מהון - נרשמה ירידה בהכנסה הריאלית. אבל זה רק חלק מהתמונה. כשמסתכלים על ההכנסה הפנוייה, רואים שבכל העשירונים בארה"ב נרשמה ירידה, בין היתר בגלל הפסקת קצבאות הקורונה שפגעה בעשירונים התחתונים. ומעבר לכך, צריך לזכור שהעשירונים התחתונים מוציאים חלק גדול יותר מההכנסה הפנוייה שלהם על מזון ודלק, שרושמים תנודתיות גבוהה במיוחד עקב המלחמה באוקראינה.

כך שהאינפלציה בארה"ב כואבת - השאלה שעדיין פתוחה היא עד כמה יהיה כואב הניסיון להשתלט עליה.