המפלגה הלאומנית שין פיין זוכה ברוב היסטורי בבחירות בצפון אירלנד

בחירות היסטוריות בצפון אירלנד. המפלגה האירית הלאומנית "שין פיין" (Sinn Fein) - בעברה הזרוע הפוליטית של ה־IRA, הצבא האירי העממי - זכתה לראשונה בהיסטוריה ברוב קולות. המפלגה הדמוקרטית היוניוניסטית (DUP), שבעשרים השנים האחרונות הייתה המפלגה הגדולה בצפון אירלנד, נדחקה למקום השני. "יום זה מייצג רגע משמעותי של שינוי. זה רגע מכונן עבור הפוליטיקה שלנו והעם שלנו", אמרה מישל אוניל, מנהיגת "שין פיין" בצפון אירלנד.

השיטה הפוליטית המקומית בצפון אירלנד נסמכת מאז "הסכם יום שישי הטוב", הסכם השלום מ־1998, על חלוקת כוח מובנית בין שני הגושים הפוליטיים - המפלגה הדמוקרטית היוניוניסטית (DUP), התומכת בשמירת האיחוד עם בריטניה לבין המפלגה הלאומנית הגדולה "שין פיין", שתומכת באיחוד עם "הרפובליקה של אירלנד", מדינה עצמאית קתולית, שממוקמת מדרום לטריטוריה הבריטית.

על פי ההסכם, הממשלה המקומית חייבת לכלול בתוכה מפלגות משני צדי המתרס האידאולוגי. שתי המפלגות מתחלקות ביניהן בתפקידים של "השר הראשון של צפון אירלנד" (ראש הממשלה), התפקיד הפוליטי הרם ביותר שניתן למפלגה עם מספר הכיסאות הגבוה ביותר, וכן סגן השר הראשון, שהולך למפלגה השנייה בגודלה מהגוש הפוליטי נגדי. על פי "הסכם יום שישי הטוב" אין אפשרות לקיים את הממשל ללא אחת מהן. אולם, עוד לפני קבלת התוצאות נודע כי היוניוניסטים עלולים להחרים את ניסיונות הקמת הממשלה.

המפלגה היוניוניסטית הגדולה בצפון אירלנד, ה־DUP, איבדה תמיכה בקרב תומכיה בעקבות תגובתה לברקזיט והסכמי מסחר הנוגעים לצפון אירלנד. בעקבות נטישת המפלגה, התפצלו הקולות בין שלוש מפלגות אחרות התומכות באיחוד.

זניחה של האג'נדה הלאומנית לטובת סוגיות כלכליות

לאורך השנים תושבי צפון אירלנד התחלקו באופן סכמטי בין המיעוט הקתולי בהובלת ה־IRA ומפלגת "שין פיין", שדרשו עצמאות מהממשל הבריטי ואיחוד עם אירלנד, לבין המפלגה היוניניסטית, שנסמכה ברובה על פרוטסטנטים, שהיוו את הרוב במדינה וביקשו להישאר חלק מבריטניה. המאבק שניהל ה־IRA בממשל הבריטי ובתומכים האיחוד היה עקוב מדם וגבה את חייהם של כ־3,500 בני אדם בין שנות השישים לסוף שנות התשעים.

מישל אוניל, מנהיגת השין פיין בצפון אירלנד, שהניצחון נזקף לה, צפויה להתמנות ל"שרה הראשונה". ההישג בקלפיות של שין פיין הושג בין היתר הודות לשינוי במסרים ההיסטוריים של המפלגה. בדומה למארין לה פן ומפלגת "החזית הלאומית" בצרפת, גם אוניל כמעט וזנחה את הנושאים המדיניים והאג'נדה הלאומנית שמזוהה עם המפלגה, ודף המסרים התמקד בעיקר בסוגיות כלכליות בוערות ובעיקר ביוקר המחייה ובמערכת הבריאות הלאומית (NHS).

בכך ניצלה אוניל את הכישלון של "המפלגה הדמוקרטית היוניוניסטית" השמרנית והאירוסקפטית, שלא הצליחה לעמוד בציפיות הציבוריות של בוחריה בתחום הכלכלי וספגה כעס חברתי על כך שלא התעקשה מספיק כאשר בריטניה חתמה על הברקזיט שהחריג את צפון אירלנד מההסכם עם האיחוד האירופי ונתן לה מעמד נפרד מהממלכה בתחום הכלכלי.

כבר עתה מרחפים סימני שאלה מעל הקיום של הממשלה החדשה שכן בעבר המפלגה הדמוקרטית היוניוניסטית אמרה שהיא עלולה להחרים את הממשלה לפני שתסכים לראות שר ראשון מאחת המפלגות הלאומניות. אם לא תוקם ממשלה בתוך שישה חודשים, הציבור ייצא לקלפיות מחדש. השר האחראי על צפון אירלנד בפרלמנט הבריטי, ברנדון לואיס, אמר שהיה רוצה לראות את המפלגות מגיעות להסכם להקמת ממשלה מהר ככל האפשר. "לאנשי צפון אירלנד מגיעה ממשלה מקומית יציבה ואחראית", אמר. לואיס הוסיף שבימים הקרובים יפגוש את מנהיגי כל המפלגות ויעודד אותם להקים מחדש את הממשלה "מוקדם ככל שמתאפשר".

למרות שאיפות ההיפרדות של שין פיין מבריטניה, אין כל תסריט שמהלך כזה ייצא לפרק בעתיד הקרוב. פרישה מבריטניה יכולה לקרות לאחר משאל עם, שהפרלמנט בלונדון הינו בעל הסמכות לכוננו. כמו כן, בסקר שנערך באחרונה בצפון אירלנד, רק כשליש הביעו תמיכה במהלך כזה.

מי את מישל אוניל?

סגנית המנהיגה של מפלגת שין פיין, הצפויה להפוך לשרה הראשונה של צפון אירלנד לאחר הניצחון ההיסטורי של מפלגתה, דיברה באופן גלוי על כך שנכנסה להיריון בגיל 16. לדבריה, הפיכתה לאם בגיל נעורים הגדיר את מי שהיא היום.

"מיסגרו אותי כ'אם יחידנית', 'אם לא נשואה'. כמעט מחקו אותי. אבל הייתי נחושה ולא הייתי מוכנה שימחקו אותי, התכוונתי לעבוד קשה כדי שיהיו לבת שלי חיים טובים".

אוניל מגיעה ממשפחה לאומנית. אביה, ברנדן דואיס, בילה כאסיר בשל חברותו ב־IRA, והדוד שלה פול דוריס היה אחד משלושה אנשי IRA שנורו למוות על ידי חיילים בריטיים ב־1991. אחיינה גארת' דוריס היה חבר IRA שנורה ונפצע על ידי הצבא ב־1997, שנה לפני הסכם יום שישי הטוב, שהביאו לפירוק הארגון, שנחשב לארגון טרור על ידי הבריטים.

אוניל הצטרפה בגיל 21 למפלגת שין פיין לאחר הסכמי יום שישי הטוב ב־1998, ההסכמים שהביאו קץ לסכסוך עם בריטניה, וירשה את כיסאו של אביה המנוח באסיפה. היא נבחרה לאסיפה של צפון אירלנד ב־2007 ושירתה כשרת החקלאות, ואחר כך כשרת הבריאות.