שר האוצר אביגדור ליברמן ושרת התחבורה מרב מיכאלי הודיעו הבוקר (ד') על כוונתם להביא לאישור הממשלה תוכנית לסלילת נתיב נוסף בכביש 6, ממחלף קסם ועד עין תות, לשני הכיוונים. הנתיב, שיהיה חלק מכביש האגרה, יהווה נתיב רביעי בין מחלף קסם לעירון ונתיב שלישי בין עירון למחלף עין תות, והוא יתעדף תנועת אוטובוסים ורכבים רבי-תפוסה (3 אנשים ומעלה). במסגרת הפרויקט יוקם מחלף נוסף - בית נחמיה, "שיאפשר להתמודד עם עומסי התנועה בין מחלף נחשונים למחלף בן שמן", לשון ההודעה.
מיכאלי הצהירה כי "מאז כניסתי לתפקיד הכרזתי על כך שבכוונתי להפוך את הפירמידה ולשים בראש סדר העדיפויות את התחבורה הציבורית והנסיעות השיתופיות ואת הנגב והגליל, וכך אני עושה. הרחבת כביש 6 בנתיב תחבורה ציבורית ונסיעות שיתופיות היא בשורה גדולה לתושבות ותושבי הצפון ולנוסעות והנוסעים בתחבורה ציבורית ושיתופית. עוד אפשריות תנועה לכולן ולכולם".
אלא שלא מדובר בהיפוך פירמידה (כינוי לשינוי סדר העדיפויות והעמדת משתמשי התחבורה הציבורית בראש) אלא בהנצחתה. הרחבת כביש 6 נדונה במשך השנים במשרד התחבורה. מטרתו האסטרטגית של הכביש הייתה להיות כביש לתנועה ארצית עוברת, אלא שבמשך השנים התרבו בו מחלפים שהפכו אותו גם לכביש לתנועה מקומית בניגוד לתכליתו, והעומסים עליו התרבו, לצד בנייה פרברית שהוקמה לצידו.
במשרדי הממשלה תכננו להרחיב את הכביש בעתיד, אך קודם לכן לבחון את השפעת המסילה המזרחית שאמורה להסיט חלק מתנועת המטענים שעל הכביש, ובחינת פעילותו של הכביש המקומי 444. אלא שהחוזה מול הזכיין שמפעיל את הכביש מסתיים בעוד שנים ספורות, וכדי שהמדינה לא תצטרך לשאת בעלות הכבדה של ההרחבה, הוחלט להאריך את הזיכיון בתמורה להשתתפות במימון הפרויקט.
ואכן בסיכום התקציבי בין המשרדים נקבע כי לאור שיעורי הנסיעות הגבוהים יוספו נתיבים אלה, ובמסגרת המשא-ומתן מול הזכיין ייבחנו גם הקמתם של מחלפים נוספים, דניאל ובית נחמיה - שאכן יובא לאישור הממשלה - והקמת מפרצי מנוחה. אומדן הפרויקט שיבוצע באמצעות הזכיין מוערך ב-3.5 מיליארד שקל.
הצגת הפרויקט ככזה שמקדם את התחבורה הציבורית הוא שגוי. בכביש 6 אין די אוטובוסים שמצדיקים הקמתו של נת"צ, ולכן כדי להצדיקו מוסיפים אליו כלי רכב רבי-תפוסה, וכל אלה יפנו את המקום בכביש שקיים היום לכלי הרכב הפרטי, או במילים אחרות - פינוי של התחבורה הציבורית וחלק מהתחבורה הפרטית לנתיב נוסף. אם באמת הייתה כוונה להפוך את הפירמידה, כבר היום ניתן היה לסמן את הנתיב לתחבורה ציבורית ולכל רכב שיתופיים.
הוספת נתיבים לא מביאה להקלה בעומסים
מנכ"ל חברת חוצה ישראל, דן שנבך, ניסח היטב את האג'נדה השלטת בחברות התשתית וגם במשרד התחבורה: "בקטע הכביש בין מחלף קסם לעין תות עוברים למעלה מ-200 אלף כלי רכב ביום. הנתיב הנוסף יאפשר לשפר את רמת השירות של כביש 6 ולהקטין את עומסי התנועה בשעות השיא".
אלא שהמחקר והניסיון העולמי מראה כי הוספת נתיבים לא מביאה להקלה בעומסים. ביקוש מושרה הוא מצב שבו הגדלת ההיצע של מוצר מסוים מובילה גם לגידול בביקוש שלו ולכן להגדלת המוצר. או במילים אחרות: הוספת כבישים והרחבתם תורמת להגדלת הנסועה במכוניות פרטיות באמצעות נסיעות שמתווספות ובעקבות הליכי פרבור שהרחבת הכבישים מייצרת.
הסיפור של כביש 6 משקף שתי בעיות מהותיות בתכנון התחבורה בישראל: היעדר היררכיה בכבישי האורך במדינה - הכבישים משמשים הן לתנועה ארצית והן לתנועה מקומית, ולכן לא מצליחים לשרת לא את התנועה הארצית ולא את זו המקומית בשל קריסת הקיבולת שלהם ותכנון פרברי ולא עירוני לצידם, המשקף מדיניות של השקעה גם ברכב הפרטי וגם בתחבורה הציבורית, כשמומחי תחבורה טוענים זה שנים כי כדי לגרום לאנשים לעבור לתחבורה הציבורית, היא צריכה להיות תחרותית לרכב הפרטי ומתועדפת על פניו. השקעה בשני הדברים גם יחד מנציחה את הפערים.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
