המגשרת שידעה לגשר על כל הפערים והסכסוכים בעיר

השבוע הלכה לעולמה פאתן אל זינאתי, שכיהנה כמנהלת תחום חינוך בלתי פורמלי בחברה הערבית בלוד וכמנהלת מתנ"ס הערבי-היהודי שיקגו • קשה להבין איך תיראה לוד בלעדיה. המציאות שיצרה עם השותפים הרבים שלה, גרמה לכולנו להאמין שאין גבול לחלומות • טור לזכרה 

פאתן אלזינאתי ז''ל / צילום: תמונה פרטית
פאתן אלזינאתי ז''ל / צילום: תמונה פרטית

טור לזכרה של פאתן אלזינאתי

בדיוק שנה עברה מאז אירועי מאי 2021, אירועים שבמרכזן כיכבה העיר לוד שהייתה סמל לאירועים הללו, הן בהתפרצות והן בשקט שאחרי. ובמלוא שנה, העיר איבדה השבוע את אחת הנשים והאישים המשמעותיים שמסמלים אותה. בשבוע האחרון נפטרה פאתן אל-זינאתי, שם שאולי רובכם לא מכירים, אבל אין ילד או ילדה, בוגרים או צעירים, ערבים ויהודים בלוד שלא מכירים, ומעל הכל, לא מעריכים אותה ואת הגשר שהיא היוותה עבור תושבי העיר.

פאתן ז"ל כיהנה כמנהלת תחום חינוך בלתי פורמאלי בחברה הערבית בלוד וכמנהלת מתנ"ס הערבי-היהודי שיקגו. במסגרת עשייתה הקהילתית הקימה את מועצת התושבים - התארגנות אזרחית לוד, מנהלת פורום דיאלוג קהילתי רב תרבותי במרכז הגישור ברמלה וכן שימשה כחברה בוועד המנהל של קרן לוד.

אנו, לרבות ואולי במיוחד בתקשורת, נוטים למנף את הצד המפריד ולא בהכרח המאחד. ממוקדים בפסימיות ופחות באופטימיות. אבל פאתן גרמה לכל תושבי לוד ולרבים אחרים לעצור, להביט במראה ולהבין שאפשר אחרת. אנו מביאים שתי נשים, גם הן משמעותיות מאוד בעיר לוד, שכותבות על פתאן.

אומנם אנו מומחים בכלכלה ועסקים, אבל התשתית הטובה ביותר לצמיחה ושגשוג היא המורשת שהשאירה פתאן לעיר לוד- ולכולנו בארץ הקטנה הזו.

אריאל ויטמן

הכותבת היא מנהלת בית הספר אורט למדעים ולהנדסה בלוד

פאתן. כמה כאב וכמה תקווה הבאת בחייך וגם במותך.

השבוע נדם ליבך אבל הנשמה שלך ממשיכה לפעום בכולנו, נשמה ענקית, שתי גומות חן וחיוך שתמיד נטע בכולנו תקווה.

כמה מיוחד היה מסע הלוויה שלך יקרה, הוא מסמל את החזון והמורשת שלך שבאו לידי ביטוי מצד אחד באהבת האדם, בצניעות, בספונטניות ובאוטנטיות ומצד שני בחדות המחשבתית, ברעיונות פורצי הדרך ובאופן יוצא הדופן שלך להפיח תקווה בכולנו.

מגדלאור של תקווה: לחתור לטוב המשותף בלי לוותר על הזהות | דעה

ייחלתי לכך שתוכלי מבעד לארון הקבורה לראות את האהבה של האנשים אלייך, ערבים ויהודים, מבוגרים וצעירים, גברים ונשים, דתיים וחילונים, אינטלקטואלים ופשוטי עם, כולם באו להיפרד ולהצדיע לך, לבכות את לכתך ולהבטיח לך שנמשיך את דרכך, לא נתייאש, עד שהחלומות שלך יתגשמו ועד שהחזון שלך לקיום משותף ומכבד יתקיים.

אני לא מדמיינת את חיי, ואת המציאות בלוד בלעדייך. קשה להבין איך תיראה לוד בלי פאתן.

המציאות שיצרת עם השותפים הרבים שלך, גרמה לכולנו להאמין שאין גבול לחלומות, ושערכי החברות והנאמנות הם החשובים ביותר. למדתי ממך חברה יקרה, שיעור חשוב על חברות. ראיתי את ההקרבה שלך ואת ההקרבה עבורך עד הרגע האחרון, את היכולת המדהימה שלך לגרום לכל כך הרבה אנשים להרגיש שאת שלהם ורק שלהם ואת המסירות יוצאת הדופן וחוצת המגזרים שלהם כלפייך.

פאתן!

נוחי על משכבך בשלום, ואנחנו נמשיך למרות האבדן במאמצים להביא את השלום. כמו שתמיד אמרת, השלום מתחיל בכל אחד מאתנו, בענווה, בצניעות, בהשלמה, בקבלה ובוויתור.

ויתור מתוך עוצמה.

ויתור מתוך נחישות.

ויתור מתוך אצילות ולא התרפסות.

כולנו למדנו ממך, כולנו גאים שזכינו לחיות איתך ולצדך, ללמוד ממך על "תבונה ורגישות", על חלומות גדולים שיכולים להתגשם גם אם העולם חשוך בזכות האור שהבאת לעולם. אור שנכנס יחד אתך לכל מקום, אור שנותן ריפוי ותקווה.

חשבתי רבות, לפני שהתחלתי לכתוב, על איזו פאתן לדבר.

פאתן, מנהלת מתנ"ס שיקאגו, האישה עם החזון הגדול, פאתן המגשרת שידעה לגשר על כל הפערים והסכסוכים, פאתן בעלת היכולת לגעת באנשים בכנסים בכל רחבי העולם, פאתן הבת של ההורים שלה אחות גאה של האחים והאחיות שלה שלא ויתרה על המפגש איתם מעולם, פאתן אמא של נור, אמיר, חלא ואדם,

ופאתן שלי! החברה, האחות, ידידת הנפש, המצחיקה, החכמה הנדיבה, השותפה הנאמנה ואשת הסוד שלי.

ולמעשה, פאתן היא כל מה שתיארתי ביחד.

חברה יקרה, הספקת כל כך הרבה בכל כך מעט זמן, אבל כל מה שעשית היה כל כך משמעותי - בדיוק כמוך אהובה.