חבילת הסיוע הענקית לאוקראינה, 40 מיליארד דולר, נתקעה בסוף השבוע שעבר בקונגרס בוושינגטון. סנאטור אחד ויחיד מעכב אותה, מפני שהוא יכול. הסנאט הוא גוף משונה, המתנהל מתוקף תקנות ארכאיות. מצד אחד מתחייב בו רוב מיוחס כדי לחוקק (60 מתוך 100), ומצד שני חבר אחד ויחיד יכול לעכב חקיקה.
העיכוב הוא זמני בלבד, אבל הוא שופך אור על חוסר הפופולריות של העזרה לאוקראינה בחוגים ניכרים של הימין הפרו־טראמפי. הסנאטור המעכב, ראנד פול, מתנגד מושבע של סיוע חוץ באשר הוא, משתמש בנימוקים פופוליסטיים ובדלניים קלאסיים.
הוא אומר, שנשבע שבועת אמונים "לחוקת ארה"ב, לא לממשלה זרה", ומעורר בזה את הרושם כי הוא חושב, שעמיתיו התומכים בסיוע לאוקראינה אמנם מפירים את שבועתם לחוקה, ומשרתים ממשלה זרה. הוא גם אומר, כי "אי אפשר להציל את אוקראינה באמצעות גזירת חורבן על כלכלת ארה"ב". הוא מנסה בזה לעורר את הרושם ש־40 מיליארד דולר (הוא נוקב בסכום של 54 מיליארד) יהרסו ארץ, אשר התקציב השנתי של ממשלתה עומד על שישה טריליון (6,000 מיליארד) דולר.
ספק אם טענות כאלה מדברות אל לבם של רוב הבוחרים. הסקרים חוזרים ומראים תמיכה מסיבית בהמשך הסיוע הצבאי והאזרחי לאוקראינה. סקר שהתפרסם בשבוע שעבר (של מרכז Pew) מראה, כי שני שלישים של האמריקאים תומכים בסיוע, או אפילו חושבים שיש להגדיל אותו. אבל שיעור המתנגדים לסיוע בין הרפובליקאים כפול מזה של הדמוקרטים. אפשר שהסיבה היא התנגדות אינסטינקטיבית לכל מעשי הנשיא, אבל יתכן גם שזו השתקפות של הגישה ה'אנטי־גלובליסטית' הישנה של דונלד טראמפ, אשר טינה כלפי בעלות ברית ואהדה לרוסיה משמשות בה בערבוביה.
התגברות הסכנה למעורבות אמריקאית?
אף כי 40 מיליארד הם כאין וכאפס לעומת שישה טריליון, חבילת הסיוע לאוקראינה בתור שכזאת היא הגדולה ביותר לארץ זרה כלשהי מאז ומעולם. לשם השוואה, בשלהי נשיאותו, ברק אובמה השיג את הסכמת הקונגרס להעניק לישראל סיוע צבאי ואזרחי של 38 מיליארד דולר - לעשר שנים. אוקראינה כבר קיבלה 3.5 מיליארד דולר בשבועות הראשונים של המלחמה. בחבילת 40 המיליארד כלולה אספקת נשק ותחמושת בשווי של 11 מיליארד דולר.
הדעת נותנת שבקשות נוספות יגיעו בהמשך, והסימנים מעידים שהקונגרס יאשר אותן. אמנם שני בתי הקונגרס חצויים כמעט שווה בשווה בין שתי המפלגות הגדולות, ומפלגתו של הנשיא מועמדת להפסיד בבחירות של אמצע הקדנציה בנובמבר, אבל יחסי הכוחות לטובת הסיוע בבית הנבחרים היו 368 לעומת 57. ההפרש יקטן לאחר נובמבר, אבל רק התפתחות דרמטית תוכל למחוק אותו.
התפתחות אפשרית כזאת יש רק אחת: התגברות הסכנה של מעורבות אמריקאית בלחימה. אין סכנה כזאת בעיני הממשל, העומד על כללי הריחוק שנקט מימי המלחמה הראשונים: רגלו של חייל אמריקאי לא תדרוך על אדמת אוקראינה, וכנפיו של מטוס אמריקאי לא ייראו בשמיה. אבל כאשר אמריקה יוצקת סכומי־עתק, כדי לעזור לאוקראינה להרוג רוסים, רוסיה עלולה לפרש "ריחוק" ו"קירבה" על פי אמות מידה שונות מאלה של ארה"ב.
בעיני רוסיה, המלחמה באוקראינה היא כבר מלחמה עם נאט"ו, אם גם "באמצעות שליח". הרוסים מנסים לפגוע בשיירות האספקה המערביות על אדמת אוקראינה, ומפעם לפעם גם מצליחים. אבל כללית, הנשק מוסיף לזרום עם תוצאות קטלניות. כמה זמן יעבור לפני שהנשיא פוטין יחליט לנסות ולמנוע את הנשק מלחצות את הגבול אל תוך אוקראינה? אין לנו כאן אלא ניחושים, הנוגעים פחות להיגיון צרוף ויותר לקפריזה.
"רוסיה תשתמש בנשק גרעיני"
סקר של הוושינגטון פוסט ושל רשת אי.בי.סי הראה בתחילת החודש, כי 72% מהאמריקאים שוללים התערבות צבאית נגד רוסיה; רק 21% תומכים בה. אבל 80% חוששים שהמלחמה תתפשט לחלקים אחרים של אירופה, שחיילים אמריקאיים ישתתפו בה, ושרוסיה תשתמש בנשק גרעיני.
לפי שעה שתי ההשקפות האלה לא מצאו נקודת חיבור, היינו ההתנגדות להתערבות והחשש הכבד מפני מלחמה כללית לא השפיעו עד כה על עצם התמיכה בסיוע לאוקראינה. אבל אפשר להעלות על הדעת נסיבות שבהן פוליטיקאי בעל השפעה, אולי דונלד טראמפ עצמו, יפרוט על החשש מהידרדרות כדי לקרוא לצמצום התמיכה.
אף אחד מן הסקרים שראיתי עדיין לא שאל את השאלה ההיפותטית, "האם תוסיפו לתמוך בהמשך הסיוע לאוקראינה אם יתברר שהוא מחזק את סכנת המלחמה עם רוסיה?"
יש כמובן עוד נעלם חשוב אחד: הקשר בין מלחמת אוקראינה למצבו של המשק האמריקאי. אם מספר גדל של אמריקאים יתחילו להשתכנע, שהאינפלציה הגבוהה (8.3% ב־12 החודשים האחרונים), התרסקות מדדי הבורסה והחששות מפני מיתון הם תוצאה של התארכות המלחמה באוקראינה, היתכן שהם יחדלו לתמוך בסיוע לאוקראינה?
"מודאגים מאוד או במידת מה"
הסקר הנ"ל של ה'וושינגטון פוסט' מראה, כי 66% "מודאגים מאוד או במידת־מה" שהסנקציות הכלכליות על רוסיה תורמות להאמרת מחירי האנרגיה והמזון בארה"ב. התשובה כשלעצמה אינה מפתיעה. טבעי הוא שאנשים "מודאגים" מהשפעתם של פאקטורים חיצוניים על מצבם הכלכלי. השאלה התלויה ועומדת היא אם פוליטיקאים יצליחו להפוך "דאגה" מפני גורמים אלה להתנגדות קונקרטית ופעילה למדיניות, המזינה לכאורה את אותם הגורמים.
זו שאלה המעסיקה ללא ספק גם את פוטין. יש יסוד להניח, מהתבטאויותיו ומהתבטאויותיהם של נושאי כליו, כי הוא חושב שדעת הקהל במערב היא רכרוכית, מפונקת ואנוכית; היא לא תוכל לעמוד לאורך זמן בהאמרת המחירים, ותמיכתה באוקראינה תושפע בהתאם.
הוא אולי יודע, שב־1980 הנשיא הדמוקרטי הלא־פופולרי, ג'ימי קרטר, הטיל סנקציות על ברית המועצות בעקבות פלישתה לאפגניסטן. הסנקציה החשובה ביותר הייתה איסור על יצוא דגנים מארה"ב. בניגוד לרוסיה של ימינו, ברית המועצות הייתה תלויה אז בדגנים מחו"ל. חקלאים אמריקאיים התנגדו בתוקף לסנקציות, והעניין כולו הזיק למעמדו הפוליטי של הנשיא, ומילא תפקיד כלשהו בתבוסתו בבחירות בסוף אותה השנה.
לפי שעה לא ראינו משהו מעין זה, אבל אולי בעיקר מפני ששום פוליטיקאי בעל משקל עדיין לא מתח קו ישר בין הסנקציות לבעיות הכלכליות מבית. הסנאטור פול, זה המעכב את חוק הסיוע, היה הראשון, אבל הוא נחשב לאקסצנטרי, ואין לו די השפעה ציבורית כדי להטות את הוויכוח.
הנשיא לשעבר טראמפ וסעיף 5
נקודת תורפה פוטנציאלית אחרת של המדיניות האמריקאית נוגעת לתוצאות הציבוריות של הנכונות להרחיב את ברית נאט"ו. טראמפ היה מתנגד מובהק של הרחבה כזאת. בהיותו נשיא הוא התלונן באוזני השדרן טאקר קרלסון מפוקס ניוז, שבגלל החלה מכאנית של סעיף 5 באמנת נאט"ו, ארה"ב עלולה למצוא את עצמו ב"מלחמת עולם שלישית". סעיף 5 הוא זה המחייב את חברות הברית לבוא זו לעזרת זו במקרה של התקפה על שטחיהן.
טראמפ, אשר חשב את נאט"ו עצמה ל"מיושנת", עדיין לא הביע את דעתו על הצטרפותן המתוכננת של פינלנד ושל שוודיה, אשר תעמיד אותן תחת מטרייה אמריקאית. זו התחייבות צבאית ופוליטית גדולת ממדים. הנשיא ביידן הבטיח להגן על "כל אינץ' רבוע של אדמת נאט"ו" נגד רוסיה. בקרוב מאוד יהיו הרבה יותר אינצ'ים רבועים והרבה יותר גבול ישיר עם רוסיה. זה מחייב אמריקאים להתנועע בכורסאותיהם במידה קצת יותר גדולה של אי נוחות.
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny
כתבות
ני"ע
