אשליית האינפלציה: השד יצא מהבקבוק ואף אחד לא זיהה. לאן תוביל המפלה בשווקים?

 הכותב הוא סמנכ"ל בכיר ומנהל מחלקת מסחר, נגזרים ומדדים בבורסה לניירות ערך בתל אביב 

הירידות החדות בשווקים הגלובליים הם תוצאה ישירה מפטירתה שלא בטרם עת של TINA (There Is No Alternative) - מושג המתייחסת לטרייד שהביא עמו במשך שנים הגדלה מסיבית של מניות בתיקי השקעות, בשל העובדה שאין אלטרנטיבת השקעה בשוק החוב. טרייד זה דחף את מחירי המניות מעלה, שכן בעולם בו הריבית אפסית אין אלטרנטיבת השקעה אטרקטיבית.

● זה היה מחזה יוצא דופן של ניתוק והגזמה. שבועיים אחר כך הגיעה הקריסה | אורי פסובסקי, פרשנות
● התחמושת של הפד מצומצמת הפעם | גיא בן סימון, פרשנות

הפד שהחזיק במשך שנים ריבית אפסית הוא אביה הרוחני של TINA, אולם העלייה החדה בסביבת האינפלציה בארה"ב אילצה את הבנק המרכזי של ארה"ב להעלות ריבית ב- 0.75% בתוך חודשיים ולסמן לשווקים כי פניו להעלות ריביות נוספות.

בשוק חוששים ובצדק

האינפלציה הגבוהה בארה"ב שהסתכמה ב-8.3% בשנה האחרונה היא משביתת השמחות בשווקים הפיננסים, זאת כאשר הקורונה והמלחמה באוקראינה הם הבנזין למדורת האינפלציה ולא הסיבות המרכזיות לגל הירידות. אינפלציה בסדר גודל שכזה שוחקת את כושר הקניה של הצרכנים ומהווה איום על שורת ההכנסות של החברות.

אם נוסיף לעליות השכר החדות בסקטור הלא-חקלאי בארה"ב את עליית מחירי הסחורות ובראשן מחירי האנרגיה, נבין כי בשוק חוששים ובצדק לפגיעה ברווחיות העתידית של החברות. היצואניות הגדולות במשק האמריקאי צפויות להיפגע גם מהדולר החזק והמתחזק בעולם.

  

בעולם פיננסי שכזה יכול המשקיע לאתר אלטרנטיבות השקעה בטוחות יחסית, המניבות תשואות של כ-3%-4% לשנה. בהינתן ששוק איגרות החוב מציג אלטרנטיבה שכזו, שוק המניות חייב לבצע התאמת מחירים כלפי מטה, על מנת לייצר נקודת שיווי משקל חדשה אל מול האלטרנטיבה.

שנים הזהירו כולם שמדיניות התמריצים האימתנית של הבנקים המרכזיים וריביות השפל יביאו עימם עלייה חדה בסביבת האינפלציה, ואולם משלא הגיעה, מיהרו כולם להספיד את האינפלציה וראו בה תופעה מהעבר הרחוק, והיא חזרה ובגדול.

הבנקים המרכזיים שלא זיהו את יציאת המפלצת מהבקבוק, טענו עד לפני מספר חודשים מועט, כי לחצי המחירים הם זמניים. עד שהתעוררו מאשליית האינפלציה הזמנית איבדו זמן יקר, ועתה הם מתאמצים לשדר לשוק נחישות במלחמה באינפלציה. האינפלציה הגבוהה בארה"ב ניטרלה במידה רבה את ה-PUT של הפד, אותו הסכם לא כתוב בין הבנק המרכזי של ארה"ב למשקיעים, לפיו במקרה של ירידות חדות בשווקים יתמוך הפד בשווקים בכל הכלים העומדים לרשותו. בהינתן סביבת אינפלציה כה דרמטית בארה"ב ובמטרה לשמור על אמון המשקיעים באמינות המוניטרית שלו ולא לייצר בעיה פוליטית לממשל, מחוייב הפד להילחם באינפלציה גם במחיר של פגיעה משמעותית בתיק ההשקעות.

ואיך כל זה קשור לישראל? בישראל בניגוד לארה"ב, האינפלציה בשנה החולפת הסתכמה בכ-4%, עובדה שמקנה גמישות רבה יותר לבנק ישראל בכל האמור בקצב ההידוק המוניטרי. בנוסף ההרכב הסקטוריאלי של מדדי המניות המקומי דפנסיבי יותר, התמחורים שמרניים יותר ולכן הפגיעה במשקיעים המקומיים מתונה הרבה יותר.