פתוח, יצירתי, חדשני ומחובר: כך ייראה השלב הבא באבולוציה של האינטרנט

הכותב הוא מנכ"ל Anyverse.vc, מרצה ומומחה בינלאומי לחדשנות וטכנולוגיה

מאז שהאינטרנט נכנס לשימוש מסחרי, לפני כ־30 שנה, הוא משולב כשתי וערב בחיינו. כל דור חדש של האינטרנט מביא חדשנות, תמורות, סכנות ובלבול, ובאותו אופן מתנהג גם האינטרנט החדש, שמכונה מטאוורס או Web3.0. בטורים הבאים ננסה לחבר את הקצוות, להסביר את ההשפעות הצרכניות והשיווקיות, ולצייר את האופן שבו ייראה הדור הבא של האינטרנט.

כשמסתכלים על ההיסטוריה הקצרה של האינטרנט, ניתן לראות שהיו לו כמה פאזות משמעותיות. בשנות ה-80 הוא שימש בעיקר כאמצעי להעברת נתונים כתובים בין מוסדות אקדמיים, יחידות צבאיות בארה"ב וכדומה. בתחילת שנות ה-90 הוא החל לשמש גם לצריכת תוכן, בעיקר כתוב. מאוחר יותר נכנס לשימוש המסחר האלקטרוני, עם לידתם של אמזון, איביי ואחרים. באותה תקופה זו הייתה סביבה דמוקרטית ומבוזרת - תאורטית, כל אדם יכול היה לפתוח אצלו בבית שרת, לחבר אותו לאינטרנט, להקים אתר ולהיות הבעלים הבלעדי שלו ולהעלות בו מה שרק ירצה. נהוג להתייחס לעידן הזה של האינטרנט כ-Web1.0.

החל מהעשור הראשון של שנות ה-2000, עם כניסתם של הסמארטפונים והרשתות החברתיות, האינטרנט הפך נגיש מאי-פעם, ומצד שני נפגעה מאוד הדמוקרטיזציה של האינטרנט. היום אנחנו לא בעלים כמעט של שום דבר באינטרנט. אנחנו חיים שם, מנהלים קשרים, עסקים ומידע, אבל בסופו של יום אנחנו במקרה הטוב "שוכרים". זה נכון לגבי פרופיל הפייסבוק, שרת או דאטה בייס שתקימו ב-AWS, פרופיל בלינקדאין או ערוץ ביוטיוב.

בכל המקרים הללו, השליטה היא בידי הפלטפורמות עצמן, והמוביליות שלנו ביניהן כמשתמשים היא כמעט תמיד מוגבלת עד בלתי אפשרית. נהוג להתייחס לעידן הזה של האינטרנט, בו אנו נמצאים כיום, כ-Web2.0.

בארבע-חמש השנים האחרונות נרשמת עוד התקדמות משמעותית: האינטרנט מתרחב לעוד מכשירים סביבנו (Internet Of Things), כמו שעונים, רכבים ומקררים חכמים. זאת במקביל לשיפור יכולות דרמטי בעולמות הבינה המלאכותית, כתוצאה מפריצות דרך בעולם הלמידה העמוקה. אבל גם השינויים האלה מתאפיינים בריכוזיות, היעדר שליטה אמיתית מצד משתמשים, שימוש באינטרנט בעיקר באמצעות מסכים וניתוק יחסי בחיבור אדם-מחשב.

בין רבודה למעורבת

כעת אנחנו בפתחו של שלב אבולוציוני נוסף, משמעותי אפילו יותר מקודמיו. הוא יאפשר לנו את הפתיחות, היצירתיות והדמוקרטיזציה שהייתה ב-Web1.0 יחד עם מגוון האפשרויות, הטכנולוגיה והחיבוריות שהביא איתו ה-Web2.0. זאת בשילוב עם טכנולוגיות שיהפכו ליומיומיות ויאפשרו חוויה הרבה יותר מחוברת.

לשלב הזה נהוג לקרוא מטאוורס או Web3.0. האבות הקדמונים של השינוי, שאותם אנחנו רואים בימים אלה ממש, הם ה-NFT’s, המיינקראפטים, האוקולוסים, הפורטנייטים, המטבעות המבוזרים והחברות המבוזרות. זו לא פנטזיה רחוקה אלא מציאות שכבר מבעבעת בשטח, אבל עדיין מתקשה למצוא כיוונים ברורים. כדי שנוכל לדון בה בטורים הבאים, הנה מספר הגדרות חשובות שכדאי להכיר:

מציאות מדומה (VR) - מודלים ממוחשבים ליצירת אינטראקציה בין משתמש לבין סביבה תלת-ממדית מלאכותית, בדרך-כלל ויזואלית. יישומי VR "מטמיעים" הלכה למעשה את המשתמש בסביבה שנוצרת על-ידי מחשב. בפורמט הטיפוסי, משתמש חובש משקפיים שמנתקים את הראייה שלו מהסביבה, ועל-ידי כך גורמים לו להרגיש נוכח בסביבה מדומה.
כך, לדוגמה, משתמשים ב-VR יכולים לסייר במקומות מדהימים בחו"ל, לשחק במשחק חוויתי או לעשות מדיטציה בהרי האלפים, ולהרגיש כאילו הם ממש שם.

מציאות רבודה (AR) - הוספת שכבת-על (Overlay) של מידע שמיעתי, ויזואלי או חושי אחר לעולם האמיתי. כדי להוסיף את השכבות הללו, שבדרך-כלל יהיו גרפיות, יש צורך במכשיר שיעבד ויציג אותן. כרגע היישום המרכזי הוא באמצעות טלפונים חכמים (סמארטפונים), אבל חברות הטק המובילות בעולם עובדות על משקפי AR שבניגוד לסמארטפון, יוכלו ליהנות מכל שדה הראייה שלנו.

וירטואליות רבודה (AV) - מעין תמונת מראה ל-AR. במקום להוסיף שכבת מידע דיגיטלית לעולם האמיתי, ב-AV מוסיפים שכבת מידע מציאותית לסביבות דיגיטליות. לדוגמה, צפייה בווידאו של משתמש מדבר בזמן אמת, בזמן שאתם שוהים בתוך סביבה וירטואלית ב-VR.

מציאות מעורבת (MR) - שם כולל לסביבות והדמיות שבהן אובייקטים פיזיים ודיגיטליים מתקיימים זה לצד זה, ויוצרים אינטראקציה בזמן אמת. לא מדובר בטכנולוגיה ספציפית, אלא בשם כולל לתת-קבוצה של טכנולוגיות, כולל AR ו-AV.

מציאות מורחבת (XR) - שם כולל לכל היישומים והטכנולוגיות שמנסים להרחיב את המציאות, בין אם זה על-ידי יצירת עולמות וירטואליים ממוחשבים, עולמות וירטואליים משולבים עם אלמנטים מהעולם האמיתי, עולמות פיזיים משולבים עם אלמנטים וירטואליים (AR), וכל השילובים ביניהם. כלומר, זו הקטגוריה כולה.

הקשר לבלוקצ’יין

עוד שני מונחים חשובים שלכאורה פחות שייכים, אבל הם לגמרי כן:

בלוקצ’יין - קונספט חדש של מסד נתונים (דאטה בייסים). במקום שהדאטה יהיה מרוכז במקום אחד ויישלט על-ידי גורם אחד, בקונספט הזה המידע מבוזר בצורה שווה בין מחשבים שונים שמחוברים לאותה רשת. התוצאה היא גם ביזור וגם שקיפות, שכן כל הגורמים המעורבים מעורבים בקבלת ההחלטות ונגישים למידע.

היישומים הראשונים של רשתות בלוקצ’יין היו סביב מטבעות דיגיטליים כדוגמת ביטקוין, אבל בשנים האחרונות אנחנו רואים גם קונספטים כמו חברות מבוזרות, שירותים פיננסיים מבוזרים, נכסי NFT ועוד.

NFT - פרוטוקול ספציפי שעושה שימוש בטכנולוגיית הבלוקצ’יין כדי לייצר אותנטיקציה (אימות מקוריות) של נכסים דיגיטליים במרחב האינטרנטי. כאשר משתמש מחליט להפוך קובץ דיגיטלי ל-NFT, הוא בעצם "כותב אותו" לתוך רשת בלוקצ’יין (לרוב את’ריום). לאחר מכן הוא מקבל סוג של מזהה (מפתח ציבורי), שמראה שהוא היחיד עם גישה לאותה רשומה, ולכן הוא "הבעלים" של הקובץ הדיגיטלי - תמונה, סרטון, גיף או אודיו.

מה מונע ממישהו להחליף את הקובץ שיושב באותו URL שאליו מפנה הרשומה? לא הרבה. מה מונע ממישהו לקחת את אותו קובץ בדיוק, ולייצר ממנו NFT על רשת בלוקצ’יין אחרת? גם לא הרבה. בקיצור, יש המון בעיות, ונעמיק בהן בהמשך.

כל המונחים שהצגנו כאן הם אבני-היסוד שאמורות לבנות את האינטרנט בגרסתו החדשה - אותו מאטוורס או Web3.0. השינוי הזה ישפיע דרמטית על הקשר בין חברות לבין צרכנים, בין מערכת החינוך לתלמידים, בין הורים לילדים ועוד.

בטורים הבאים נדון בכך בהרחבה, כולל מה עלינו לעשות כדי להתכונן ברמה האישית, המשפחתית, העסקית ובכלל.