הכוח המונופוליסטי של בזק על הכוונת של משרד התקשורת

יש אירועים והתפתחויות בשוק התקשורת שעוברים לאחר יד, ואיש כמעט ולא שם לב אליהם, למרות שהשפעתם על שוק התקשורת עשויה להיות דרמטית. נייר העמדה שפרסם משרד התקשורת, הקורא לציבור להביע את דעתו על הדרכים להקטין את כוחה של בזק בשוק התקשורת לעסקים, נופל בדיוק תחת הקטגוריה הזו.

וכך כתב משרד התקשורת בנייר העמדה: "שוק הלקוחות העסקיים הבינוניים-גדולים מתאפיין ביתרון משמעותי לגודל ובחסמי כניסה והתרחבות משמעותיים המגבילים גם שחקנים שפועלים בו שנים רבות. חסמים אלה נובעים, בין היתר, מהצורך לספק שירותי תקשורת תוך זמן קצר ובאמינות גבוהה למספר רב של נקודות במיקומים גאוגרפיים שונים.

"כיום קיים מונופול של קבוצת בזק באספקת שירותים למגזר זה, והיא מחזיקה בנתח שוק של כ-80% מההכנסות בתחום התמסורת ותקשורת הנתונים, ובכ-76% מההכנסות המדווחות בתחום צירי הטלפוניה. נתחי שוק אלה וקצב השינוי בהם מהווים אינדיקציה לרמת תחרות נמוכה במגזר זה, המשפיעה על המחירים ועל רמת השירותים שמקבלים העסקים בישראל".

התזמון: למה דווקא עכשיו

עד כה, משרד התקשורת מעולם לא פיקח על המגזר העסקי בבזק. אז מה קרה דווקא עכשיו שהוא מחליט להתערב? יש לכך מספר סיבות. ראשית, במשרד מבינים שהרפורמה בפיקוח על מחירי הטלפוניה של בזק והוזלתם אינה מספיקה כדי להתמודד עם הרווחיות העצומה של החברה.

כך, למשל, קבוצת בזק הציגה ברבעון הראשון של השנה רווח נקי (מתואם) של 322 מיליון שקל. פרטנר רשמה רווח של 39 מיליון שקל, וסלקום דיווחה על רווח של 28 מיליון שקל (קבוצת הוט לא מפרסמת את הנתון הזה). אומנם ההשוואה לא תמיד מדויקת, בגלל ההבדלים בהיקפי הפעילות, אולם היא נותנת נקודת מבט על הכוח של בזק ועל היכולות שלה.

שנית, התחרות במגזר הפרטי - באמצעות המדיניות שקבע משרד התקשורת בשוק הסיטונאי, ושעליה שם את יהבו לאורך כל השנים - אומנם הצליחה, אבל לא במידה שהמשרד קיווה. בתחום פריסת הסיבים האופטיים יש תחרות, אבל בשורה התחתונה, מדיניות השוק הסיטונאי באינטרנט דווקא חיזקה את בזק.

היתרון: תשתית חזקה

הכוח המונופוליסטי האמיתי של בזק הוא, כאמור בשוק, העסקי. בזכות יכולות התשתית שלה, יש לה שם יתרון מובהק. ישנם אינספור מקרים של לקוחות עסקיים שעזבו את בזק לטובת מתחרים ונאלצו לחזור אליה אחרי זמן קצר, כשהבינו שאינם יכולים לקבל רמת שירות כמו זו שהורגלו לקבל ממנה.

  

למה הכוונה? לקוח עסקי לרוב בוחר את ספק התקשורת שלו על בסיס יכולות השירות שלו, הפתרון הטכנולוגי והמחיר. כלומר, הלקוחות מוכנים לשלם יותר כשהם יודעים שבעת תקלה טכנאי ינחת אצלם בתוך מספר שעות - מאחר ששירות כזה שווה להם הרבה מאוד כסף.

הבעיה היא שאף חברה בשוק לא באמת מסוגלת לעמוד ב-SLA ( הסכם אבטחת שירות) של בזק. לכן, המשרד הולך כאן על חבל דק. אי-אפשר להעניש את בזק על כך שהיא מוכרת שירות טוב יותר, אך האם אפשר לחייב את בזק למכור את ה-SLA שלה?

הטענה של המתחרות, שאינה חדשה, היא שבזק מוכרת שירותים שגם להן יש, אבל מנגד היא מנצחת אותן בגלל השירות העסקי. כאשר לקוח עסקי דורש מסלקום או מפרטנר למכור לה שירות, קל להן להתחרות בבזק בטכנולוגיה וגם במחיר. הרבה יותר קשה להן להתחרות בשירות העסקי, עם טכנאי שנותן שירות תוך 4 שעות.

מכאן נולדה הבקשה של המתחרות שמשרד התקשורת יחייב את בזק לספק שירות טכנאים בתשלום. זו כאמור נקודה רגישה של התערבות במחירים בשוק שיש בו תחרות.

למרבה הפלא, חלק ממתחרותיה של בזק לא מסתערות על הקול הקורא שפרסם המשרד בנושא. בכיר באחת המתחרות הגדולות מסביר בשיחה עם גלובס כי התחרות בשוק העסקי התפתחה בשנים האחרונות באופן כזה שמחיר התמסורת לבדה כבר פחות מעניין את הלקוח העסקי, ומה שמעניין אותו באמת הם נושאים כמו חדשנות בשירותים, אבטחת מידע וסייבר, והאם הוא יכול להעסיק את העובדים שלו מהבית בצורה איכותית ומאובטחת.

הדילמה: שלושה שירותים עיקריים

על הפרק עומדים שלושה שירותים שמציעה בזק בשוק העסקי, אשר מייצרים לה רווחיות אדירה - כך שאם המשרד יתערב בהם, החברה עלולה להיפגע. השירות הראשון הוא שירות ה-METRO. מדובר בשירות בסיסי שמאפשר העברת אינטרנט בקצבים גבוהים מקצה לקצה בכל הארץ. על השירות הזה מוכרת בזק עוד שירותים נוספים, כמו מרכזיות, נתבים ואבטחת מידע. מכיוון שהיא היחידה שמסוגלת לספק אותו בכל הארץ, כמובן עם SLA, השירות מהווה מקור רווח אדיר לחברה.

השירות השני שנמצא על הכוונת הוא שירות ביזנס. מדובר בשירות לעסקים קטנים, שבמסגרתו בזק מוכרת קו אינטרנט על בסיס רשת הנחושת שלה, בקצב של עד 100 מגה, יחד עם נתב של צ'ק פוינט ושירות אבטחת מידע. החברה מוכרת אותו בכמויות גדלות, ולכן על אף שהוא אינו יקר, הוא רווחי עבורה.

השירות השלישי נקרא סיב אפל. מדובר בשירות שבזק מחויבת למכור למתחרותיה, והוא מאפשר להן להיות בעלים של סיב מבלי באמת לרכוש אותו. נכון להיום השירות מתומחר על בסיס מקטעים ולא על בסיס שירות מקצה לקצה, ולכן הוא מאוד יקר וכמעט שלא נרכש. בגלל מבנה הרשת של בזק, לא ניתן לספק בכל מקום חיבור של הסיב מקצה לקצה, כי הרשת בנויה מטבעות ומקטעים שכל מעבר ביניהם הוא מקטע תשלום נפרד. זה הופך את השירות לבלתי כדאי כלכלית, והתמחור שלו יעמוד במוקד הבחינה של המשרד.

התמחור: שיטת הריטייל מינוס

אם משרד התקשורת יידרש לתמחר את השירותים של בזק מחדש, סביר שיעברו כמה שנים עד שתתרחש רפורמה בתחום. נזכיר כי בשוק הפרטי המשרד שכר את שירותיו חברת הייעוץ פרונטיר ששקדה במשך חודשים רבים על תמחור עלות השירותים של בזק. מדובר בעבודה שהתקיימה בראשית העשור הקודם, ונרשמו בה קשיים רבים סביב מחירי השוק הסיטונאי, מאחר שהיא מסובכת ונתונה למחלוקות.

עם זאת, אפשרות ישימה יותר היא לקבוע מתודולוגיה של "ריטייל מינוס", כלומר שהמשרד יקבע את שיעור ההנחה שבו תמכור בזק שירות למתחרותיה. גם בשיטה הזו נדרשת עבודה כלכלית, אבל היא פחות מורכבת ויותר פשוטה לביצוע, כי אחוז ההנחה נשאר גמיש.

לבזק יש סיבה להיות מודאגת מהמהלך של משרד התקשורת, אך מנגד, הניסיון מלמד כי תהליכים כאלו לוקחים לא מעט זמן. אם על הדרך היא תקבל את ביטול ההפרדה המבנית שהיא כל-כך מייחלת לו, אולי זה אפילו ישתלם לה.