הכותב הוא ראש ההתמחות במנהיגות אסטרטגיה וניהול בכיר בתוכנית ה-MBA במרכז האקדמי רופין, לשעבר שר בממשלות ישראל (בין השאר כיהן כשר האוצר ושר המשפטים)
מדינת ישראל מתגאה בכלכלה מוצלחת, ובצדק. הנתונים הכלכליים טובים בקנה מידה בינלאומי, דירוג האשראי גבוה, החוב הלאומי במונחי תל"ג נמוך יחסית לעולם, אחוזי אבטלה נמוכים וגירעון פיסקלי נמוך, כל זאת אחרי תקופת קורונה לא קלה. ניתן לצפות לאור נתונים שהחיים של האזרחים בישראל יהיו חיי רווחה נוחים. ואכן חלק ניכר באוכלוסייה חי כך, חלקם אף חי בתנאים כלכליים מצוינים.
אך אליה וקוץ בה, כי האזרחים בעשירונים הנמוכים מתקיימים בקושי, וחיים מהיד אל הפה במקרה הטוב. למעשה, כמעט כל משפחה חמישית בישראל נמצאת מתחת לקו העוני. עבור משפחות אלה, החיים הם התמודדות יומיומית עם מחסור במשאבים, מחסור בהזדמנויות ומחסור בחוויות של הכרה חברתית וכבוד. יוקר המחייה בישראל גבוה וברור שהעלאת הריבית על ידי בנק ישראל שימשיך כנראה בהעלאתה, יקשה עוד יותר על האוכלוסייה הזאת.
הטיפול הממשלתי ביוקר המחיה באמצעות רפורמות שונות והורדת מכסים שנעשו לאחרונה יבואו לידי ביטוי רק בעוד זמן מה ולא ברור אם ההקלות יגיעו לכיסם של האוכלוסיות החלשות או לכיסם של היבואנים והמונופולים הרבים. ממדי העוני בישראל גבוהים מזה שנים רבות. בשנת 2020 היו כמעט 2 מיליון נפשות מתחת לקו העוני, כ-20% מהאוכלוסייה, מהם כמעט מיליון ילדים וזאת אחרי התערבות הממשלה בסיוע למשפחות אלה. ללא התערבות הממשלה ממדי העוני על פי הכנסה כלכלית היו עומדים על כ-40%.
רחוק מלעזור
טיפול הממשלה רחוק מלתת תשובה אמיתית לאוכלוסיות העניות ולא מצליח להתמודד עם הבעיה. דרוש שינוי יסודי בכלכלה כדי לסייע באמת לאוכלוסיות החלשות כמו: שינוי במדיניות המיסים והורדת מע"מ על מוצרי יסוד מ-17% ל-5%. פעולה זו תחזיר 12% נטו לכיסם של המשפחות. כיום אפילו אלה שחיים על אבטחת הכנסה, משלמים ממנה חזרה למדינה כ-17% כי הם צורכים בהכרח את כל משכורתם.
אני יודע כי האוצר מתנגד עקבית למע"מ דיפרנציאלי, אך מי אמר שהם צודקים. ישנם מדינות רבות בהן יש מע"מ דיפרנציאלי בתחומים שונים. כדאי לציין כי ישראל היא בין המדינות בהן מע"מ הוא אחד מהגבוהים ביותר במדינות ה-OECD. אם האוצר חושש מהפסד הכנסות צריך לאזן זאת על ידי ביטול חלק מהפטורים ממס הכנסה שהנהנים העיקריים מהן הן האוכלוסיות החזקות ביותר.
כיום מחירי הדיור בישראל מטורפים ללא שום הצדקה בהשוואה למדינות רבות באירופה. הסיבה המרכזית להאמרת מחירי הדיור היא הספסרות של רשות מקרקעי ישראל בקרקעות המדינה, על ידי מכירתן במחיר הגבוה ביותר. זוהי מדיניות גרועה שגורמת לנזק רב בתחום הדיור. כדי לעשות שינוי נדרשת הפסקה טוטלית של מכירת קרקעות המדינה לקבלנים למטרת דיור, וחזרה להחכרת קרקע בלבד לקוני הדירות כפי שהיה נהוג עד לשנות ה-70. הדיירים ישלמו את מחיר הקרקע על פי הערכת שמאי ב-50 תשלומים שנתיים למדינה.
נזק נוראי
לא קשה לשער את הנזק הנוראי שנגרם למשפחות ללא פתרונות דיור הנאלצים לעבור כל שנה מדירה לדירה, להחליף בתי ספר ולנדוד ממקום למקום ללא שורשים וללא תנאי חיים נורמליים. אני מציע לחזור ולבנות במימון המדינה עשרות אלפי דירות לשכירות סוציאלית למשפחות חסרות אמצעים. בנוסף דרוש טיפול מידי ונוקשה במונופולים הקיימים ומניעת הקמת מונופולים חדשים על ידי פיקוח מחירים הדוק על כל מונופול, והכנסת תחרות מולם.
המדינה משלמת למעלה מ-40 מיליארד שקל לשנה ריבית על חובות המדינה. צריך לייעד את כל הכנסות המדינה מהגז בעדיפות ראשונה להורדת החוב הלאומי ולבטל בשלב זה את כל הרעיון של קרן לדורות הבאים. כפי שנהוג לגבי הכנסות מהפרטה. חשוב לטפל בדור הנוכחי כך שהדור הזה יגדל בתנאים נורמליים ויגיע למקסימום הפוטנציאל שלו. כך גם נבטיח את עתיד הדורות הבאים תוך תקווה שנבטל או נקטין בצורה דרסטית את ממדי העוני. החזרת החוב תשחרר בתקציב המדינה עשרות מיליארדים שהממשלה יכולה להשתמש בהן להוצאות האזרחיות של הממשלה: חינוך, דיור, בריאות, רווחה ועוד. כל זה מבלי לפרוץ את מסגרת התקציב. הצעדים המוצעים כאן הם צעדים ברי ביצוע מידית, דרושה רק החלטה אמיצה של הממשלה לקביעת מדיניות נכונה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.