כשהתפרץ הר הגעש האיטלקי וזוב בשנת 79 לספירה, ענן של אפר רותח הרג אלפי אנשים בערים הרומיות העתיקות פומפיי והרקולנאום ובסביבותיהן - כולל איש אחד בגיל העמידה שמת בן רגע בזמן שהוא נח על שזלונג בביתו בפומפיי. כעת, צוות בינלאומי של מדענים סיימו לרצף את הדנ"א של האיש, כך לפי מאמר שפורסם ביום חמישי בירחון Scientific Reports.
מדובר בריצוף המלא הראשון של קורבן מהתפרצות הר הגעש וזוב. בין היתר התגלה שהאיש היה דומה מבחינה גנטית לאנשים שחיו ברומא באותה עת, אבל נמצאו אצלו גם גנים הנפוצים אצל תושבי האי הסמוך סרדיניה בים התיכון.
"זה הסבר מעניין של ההיסטוריה האישית של משתתף באחד מאסונות הטבע המוכרים ביותר בהיסטוריה של העולם", אמר גבריאל סקוראנו, המחבר המוביל של המחקר ועוזר מרצה במרכז המחקר הגיאוגנטי לונדבק באוניברסיטת קופנהגן. "אנשים תמיד מרותקים מאסונות, בעיקר אסונות טבע. אני חושב שמדובר באמפתיה למוות המהיר והמיידי של קהילה אנושית שלמה וחסרת הגנה".
הממצאים גם מכינים את הקרקע למחקר נוסף שעשוי לעזור למדענים להבין טוב יותר את ההיסטוריות הביולוגיות של אנשים שחיו במרכז איטליה לפני 2,000 שנה, כך אומרים החוקרים.
אמנם מדענים החלו להוציא חומר גנטי עתיק מעצמות של קורבנות פומפיי וחיות משק משם לפני יותר מעשרים שנה, אך עד לאחרונה לא יכלו לרצף יותר מקטעים קצרים של דנ"א.
"הטמפרטורות הגבוהות והישארות שיירי העצמות אלפי שנים בקרקע יכולים לפגוע מאוד בחומרים אורגניים כמו דנ"א ומולקולות חלבון", אמר פייר פאולו פטרונה, אנתרופולוג פורנזי באוניברסיטת נפולי על שם פדריקו II. הוא לא היה מעורב במחקר האחרון בפומפיי אבל הוא חבר בקבוצה שעשתה ניתוחי דנ"א דומים של קורבנות אחרים מהתפרצות הר הגעש.
שיירי השלד של האיש התגלו לראשונה בין 1932 ו-1933 בעת חפירות בבניין בפומפיי שנקרא בית הנפח, בית מלאכה מקומי. השלד השתמר היטב תחת שכבה של חומר וולקני סלעי, כך כתבה אחת ממחברות המחקר סרנה ויוה, חוקרת ממחלקת מורשת התרבות של אוניברסיטת סלנטו.
בדיקה קפדנית של העצמות שד"ר ויוה ביצעה לראשונה ב-2016 הצביעה על כך שהאיש היה בן 35 עד 40 בזמן מותו. ב-2017, החוקרים הצליחו להוציא דנ"א במצב שימור טוב מאיזור בגולגולת שלו שנקרא פטרוס, עצם שקושייה הרב עוזר לה להשתמר ולשמר חומר גנטי שבעצמות אחרות מתפרק ונעלם.
שילוב של איכות החומר הגנטי, טכניקות חדשות לחילוץ החומר וטכנולוגיית הריצוף האפשרית היום, הוא שאפשר ריצוף מלא של הדנ"א של האיש. מאמצים לריצוף החומר הגנטי של אישה מבוגרת ששירי השלד שלה התגלו לצד האיש לא הצליחו בגלל שבדנ"א שנדגם מהפטרוס בגולגולת שלה היו יותר מדי פערים, כתבו החוקרים.
סימנים על העצמות של שני בני הזוג רמזו על כך שייתכן והוא סבל מזן של שחפת שהיה נפוץ אז באיזור, ושלה היה סוג של דלקת פרקים - ממצאים שעליהם ד"ר ויוה אומרת שעשויים להסביר למה לא נראה שאף אחד מהם ניסה להימלט מההתפרצות, בניגוד לרבים אחרים מתושבי פומפיי.
"התשובה טמונה במצב הבריאותי שלהם ובגילם המתקדם", אמרה על הזוג.
כדי להשוות בין הדנ"א של האיש מפומפיי לחומר הגנטי שנלקח מבערך 1,500 אנשים מודרניים ועתיקים מאיזור מערב אירואסיה, קבעו החוקרים את מידת הדימיון בין הגנים שלו לגנים של אנשים שחיו באותה תקופה ברומא. אבל הגנום שלו כלל גם גנים שנמצאים לרוב אצל אנשים מסרדיניה - מה שמצביע על כך שאנשי פומפיי היו אוכלוסייה מגוונת מבחינת גנטית.
חוץ מלאפשר מבט מושכל יותר על קורבנות וזוב ורגעיהם האחרונים, המשך הניתוח הגנטי של רצפי דנ"א של תושבי פומפי והרקולנאום - כיום שניהם פארקים ארכיאולוגיים ואתרים לשימוש של אונסק"ו - עשוי לעזור לחוקרים לשחזר את ההיסטוריה הביולוגית של קהילות שחיו מחוץ לרומא בזמן ההתפרצות.
"זה יכול לספר לנו על יחסים במשפחה ועל המוצא הגיאוגרפי של אנשים", אמר פטרונה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
