עדיין מתפעלים מיעילות השלטון הסיני? תסתכלו מה עבר על שנגחאי

מאחר שרובנו לוקים בתיאבון לפרגמטיות, הבה נדבר לרגע או שניים על הצדדים המעשיים של המאבק בין טוב לרע, בין חירות לשעבוד, בין דמוקרטיה לדיקטטורה. הכלכלה הגלובלית עומדת עכשיו על פי תהום: אינפלציה ברוב הארצות, עשירות כעניות; פקקים ברשתות האספקה, המזינים את האינפלציה ומאיימים על הצמיחה; ואולי האיום הגדול ביותר, הסכנה של רעב רב-יבשתי, שכמובן יפגע בעיקר בארצות העניות.

מאיפה זה בא? יש אוסף של סיבות, שביסודן עומדות טעויות אולי בלתי נמנעות של הטיפול המוקדם במשבר הקורונה. זוכרים את אמצע 2020, כאשר הדמוקרטיות התעשייתיות היו מכונסות בקונכיות של סגר, וחישבו רבעונים של "צמיחה שלילית", שדוגמתם איש לא ראה או שמע מאז תחילת שנות ה-30? פחד הילך אז על העולם מפני דפלציה ושפל כלכלי.

הדמוקרטיות התעשייתיות קראו דרור לכל העכבות, והזרימו טריליוני דולרים כדי למנוע חורבן. איש לא חשב אז ברצינות על אינפלציה. איש לא חשב על מחסור בשבבים, או על פקקי תנועה בשערי הנמלים הגדולים.

לחשוב על הנצח

זה היה הזמן לשיר שירי הלל לסין. היא מיגרה את הנגיף עם מספר קטן להפליא של קורבנות, ופנתה לחידוש מלא של כל הפעילויות האנושיות, חוץ כמובן מחופש דיבור והתארגנות והזכות לבקר את הממשלה. אבל לפני שנתיים, מספר גדל והולך של בני אדם היו מוכנים לוותר, או לשקול ויתור, על הדמוקרטיה הליברלית לטובת פתרון שיטתי של בעיות רפואיות וכלכליות תחת משטר לא-דמוקרטי.

פריצות הדרך הכלכליות של סין מאז שלהי המאה שעברה, כולל צמצום דרסטי של העוני, עשו רושם ניכר על הרבה ארצות. הן עשו רושם לא רק בגלל ההישגים האובייקטיביים, אלא מפני שסין הראתה, לכאורה, כי למשטר סמכותני ריכוזי יש יתרון נתון על פני הדמוקרטיות.

לסמכותנים יש זמן וכוח לעשות ניסיונות ולחשוב על הנצח. הדמוקרטים, לעומת זאת, אנוסים לחשוב על הקואליציה הזמנית, או על הבחירות הבאות.

הדמוקרטיות הפגינה עֲקָרוּת, מאמריקה של טראמפ עד ברזיל של בולסונרו, מבריטניה של ברקזיט עד צרפת של האפודים הצהובים ועד ישראל של רחוב בלפור. סין התקשתה להבליג על שמחתה לאידה של הדמוקרטיה. היא התחילה לשווק את יתרונות הדיקטטורה שלה אפילו באמצעות מכוני קונפוציוס. מספר גדל של משקיפים, מערביים ולא מערבים, הנהנו בהסכמה.

לא עוד. הצלחותיה של סין בהדברת המגפה אינן מעניקות עוד השראה לאיש. סרטוני הווידאו משנגחאי הנצורה, שהראו סינים מבודדים קוראים קריאות ייאוש ממרפסותיהם הזעירות, מלמדות אותנו על מהות החיים במדינת משטרה. מדברת בעדה הקלות שבה המשטר השליך 30 מיליון בני אדם למעצר בית דה פאקטו במשך שבועות.

התעקשותו של הדיקטטור להוציא אל הפועל את הנוסחה האבסורדית של "אפס קוביד" מאיימת עכשיו להמיט נזקים כבדים על כלכלת סין. והואיל וסין היא מעצמת-על כלכלית, חזקה על הנזקים שיתפשטו הרחק מעבר לגבולותיה. תוצאה מיידית אחת היא האמרת מחירים, מפני שבמשך 30 שנה העולם פיתח תלות בקווי הייצור הזולים יחסית של סין. הם היו פוליסת הביטוח היעילה ביותר מפני אינפלציה.

אסם התבואה נסגר

הדיקטטור השני, שנהנה לפנים מהערצה רחבת ממדים, הוא ולדימיר פוטין. קואליציה מוזרה נפלה לרגליו. היא כללה רדיקלים מן הימין ומן השמאל, לאומנים חילוניים וקנאים דתיים, נוצרים ומוסלמים. הוא הצטייר כחלופה מודרנית לרפיונו של המערב ולעודף הליברליות החברתית והתרבותית שלו.

ההרפתקה הרוסית הנפסדת באוקראינה הוציאה את הרוח ממפרשי חלק ממעריציו; לא את כל הרוח, ולא מכל מעריציו, מפני שכוחניות ואכזריות עדיין מעוררות התפעלות. אבל חוץ מנכונותו לחסל את הזהות הלאומית האוקראינית הוא הפגין נכונות נוספת: לשבש במידה קריטית את אספקת המזון בעולם.

לפני המלחמה, אוקראינה האכילה 400 מיליון בני אדם, פי עשרה מאוכלוסייתה. היא אסם תבואה מרכזי של צפון אפריקה ושל המזרח התיכון. צי המלחמה הרוסי סגר את כל נמלי אוקראינה, אין יוצא ואין בא. "משימתנו עכשיו היא להעביר מזון מן הרעבים אל הגוועים מרעב", אמר ראש ארגון המזון העולמי בשבוע שעבר.

השאלה אם דמוקרטיות יוצאות למלחמה היא מסובכת, והניסיון להשיב עליה חד-משמעית הוא פשטני. סוף-סוף, דמוקרטיות יצרו אימפריות קולוניאליות, ולא היססו לדכא את נתיניהן ביד קשה: הבריטים בהודו ובקניה, הצרפתים בווייטנאם ובאלג'יריה, האמריקאים בפיליפינים, ההולנדים באינדונזיה.

אבל העידן האימפריאלי הסתיים, עד שקם פוטין. המזימה נגד אוקראינה יכלה לקרום עוד וגידים רק במשטר רודני: ההכנה הפסיכולוגית, ההונאה הפוליטית, הסיכונים העצומים שרוסיה קיבלה עליה, האמצעים שהיא גייסה ופרסה בשדה הקרב לא היו נמצאים בהשג ידה של שום ממשלה דמוקרטית, החייבת דין וחשבון לאסיפה מחוקקת ולדעת הקהל.

אותן חולשות של הדמוקרטיה שהביאו אותה עד עקרות הן המגינות עליה מפני שימוש מסיבי לרעה בכוח. דמוקרטיה מחושקת על ידי שלטון החוק, לפחות כל זמן שהיא מתייחסת ברצינות אל החוק.

השאלה שהתחילה להישאל בעשור האחרון, במיוחד בזמן משבר הקורונה, הייתה אם ליחה של הדמוקרטיה נס בְּשׁוּק הרעיונות. השאלה הזו מוסיפה להישאל, אבל שתיים מקריאות התיגר המסוכנות ביותר על הדמוקרטיה, מצד סין ומצד רוסיה, מקבלות עכשיו תשובה: הדיקטטורה אינה פותרת משברים מערכתיים, אלא יוצרת אותם ומעמיקה אותם. אין זמן מועיל יותר לעמוד על פגמיה מאשר זה של משבר קוסמי.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny