דרך ישנה להילחם באינפלציה זוכה לתמיכה מחודשת בארה"ב

במלחמה נגד האינפלציה, נשקל כעת שימוש בנשק ישן. יוקר המחייה עלה ביותר מ־8% בשנה האחרונה בארה"ב והוא מזנק גם במקומות אחרים בעולם.

לממשלות שלוש דרכים עיקריות להילחם באינפלציה: מדיניות מוניטרית, מדיניות פיסקלית ובקרה על המחירים. צמצום הכסף הזמין, בעיקר על ידי העלאת שיעור הריבית, פועל לעתים באיטיות מתסכלת. משמעת פיסקלית מצריכה תסריט לא סביר שבו פוליטיקאים יסכימו פתאום להדק חגורות גם בעצמם. כך שאולי זה לא מפתיע שבקרה על מחירים - מגבלות שמטילה הממשלה על הסכומים שיצרנים וספקים יכולים לדרוש תמורת סחורות ושירותים- חזרה לאופנה.

●  הדקו חגורות, אנו מאיצים לנחיתה: המאבק באינפלציה בארה"ב עולה מדרגה
● תתעלמו מהתחזיות: הכי טוב לא לגעת בתיק ההשקעות | המדריך להשקעה בזמן משבר

התובנה הידועה לפיה בקרה על מחירים תמיד נכשלת היא מיתוס. ההיסטוריה מראה שלעתים קרובות צעדים כאלה היו מאוד יעילים כצעדים זמניים במשברים דחופים - כמו מלחמת העולם הראשונה ומלחמת העולם השנייה.

אבל בזמני שלום בקרה על מחירים עבדה לעתים רחוקות' כנראה בגלל שדרוש מצב חירום כמו מלחמה על מנת לזמן מספיק תמיכה ציבורית, החלטיות פוליטית ותחכום אדמיניסטרטיבי שיגרמו לתקרות המחיר להחזיק מעמד.

כפייה לעתים רחוקות תצליח למגר את האינפלציה. אפילו בזמן מלחמה, כשפנייה לסנטימנט הפטריוטי היא בעלת המשקל הרב ביותר, דרישות או איומים מצד פוליטיקאים לעתים רחוקות הרתיעו חברות ועסקים מייקור המוצרים והשירותים.

גם לרומאים זה לא הצליח

בטור אורח שפרסם בוול סטריט ג'ורנל ב־30 במאי, כתב נשיא ארה"ב ג'ו ביידן: "הפכתי את הטיפול באינפלציה לעדיפות הכלכלית הגבוהה ביותר".

בינתיים לפחות, נראה שמבקש הממשל לפסול תוכנית רשמית של בקרה על המחירים. אבל דמוקרטים בשני בתי הקונגרס, בהובלת הסנאטורית אליזבת ווארן (אילינוי), תמי בלדווין (וויסקונסין) וחבר בית הנבחרים יאן ש'ובסקי (אילינוי) הציגו בחודש שעבר הצעת חוק למניעת מה שנותני החסות הגדירו כ"הקפצת מחירים".

לפי הצעת החוק, ייקור של סחורות ושירותים "לרמת מחיר בלתי מתקבלת על הדעת בעת זעזוע יוצא דופן לשוק" יהיה לא חוקי.

השפה בה מנוסחת ההצעה מזכירה באופן בולט את אחד הניסיונות המוקדמים ביותר לשלוט על מחירים במקום שהפך מאז לארה"ב. כשהגיעו ב־1623 המתיישבים ומלחמתם נגד האינדיאנים גרמה למחירים "לעלות לרמה מוגזמת ובלתי מתקבלת על הדעת", מושל ווירג'יניה פרנסי וויאט הטיל בקרת מחירים על יותר מתריסר סחורות חיוניות, כולל "beere" (בירה) ו"sider" (שיכר תפוחים). למרות שאין עדויות אם בקרת המחירים הצליחה או לא, מאוחר יותר היא נזנחה.

לא קשה למצוא דוגמאות שלא הצליחו.

בשנת 301 לאחר שהאימפריה הרומית כילתה עשורים רבים בדילול המטבע שלה וניפוח הדרג הבירוקרטי, האינפלציה הגיעה לרמה של כ־35% או יותר בשנה.

באותה שנה, הקיסר דיוקלטיאנוס חתם על צו שקבע תקרות למחירים של יותר מ־1,200 סחורות ושירותים - הכל מעץ לבנייה וטקסטיל ועד אריות, יין, ו"כבדי חזירים שאכלו תאנים". מי שהפרו את ההוראות ועסקו ב"ייקור חסר בושה" היו מוענשים בעונש מוות.

היסטוריונים מאמינים שהקיסר קבע את התקרות מתחת למחירי שוק מהעת האחרונה, ולכן המוכרים כנראה פשוט הוציאו את המוצרים מהשוק. הצו התמסמס; והאינפלציה המשיכה להשתולל.

בקרות המחיר שקבע נשיא ארה"ב ריצ'רד ניקסון ב־1971 גם הן לא הצליחו למגר את האינפלציה, בעיקר בגלל שהפדרל ריזרב לא הגביל את אספקת הכסף.

דוגמאות כאלה מראות שבקרות מחירים נוטות להיכשל כשלממשלות אין את הרצון או המשאבים לאכוף את הכללים, כשלא מספיק סוגי סחורה כלולים בהגבלה על המחירים, או כשהמדיניות הפיסקלית והמוניטרית נותרות קלות.

בקרה על מחירים יכולה להיות דרך לפרק את ציפיית הציבור מכך שעלות החיים תמשיך לטפס

בתנאים כאלה, צרכנים שיש להם הרבה מזומנים קונים את כל המוצרים שאין עליהם בקרת מחירים, וצצים שווקים שחורים שיוצרים היצע נוסף למוצרים שיש עליהם בקרת מחיר אבל קשה להשיג אותם.

בקרות מחיר עבדו הכי טוב "כששימשו להרגיע 'פניקה על מחירים'", אמר יו רוקוף, היסטוריון כלכלי באוניברסיטת ראטגרס ומחבר הספר "צעדים דרסטיים: היסטוריה של השכר ובקרה על מחירים בארה"ב".

מקרי פניקה כאלה קורים כשאנשים מצפים שהאינפלציה תמשיך להתלהט. זה יכול להפוך לנבואה המגשימה את עצמה כשצרכנים ממהרים לקנות מה שהם יכולים כמה שיותר מהר והספקים מעלים מחירים על מנת לעמוד בעלייה בביקוש וכדי לכסות את העלויות המתייקרות עבורם.

במלחמת העולם הראשונה, בקרת מחירים עזרה להוריד אינפלציה של מחירים סיטונאיים ל־7.1% בשנה מ־32.4%, לפי הערכותיו של רוקוף; במלחמת העולם השנייה, בקרת מחירים עזרה להוריד את האינפלציה השנתית ל־1.6% לעומת 11.9%.

בקרה על מחירים, בייחוד של סחורות חיוניות כמו דלק ומזון, יכולה להיות דרך לפרק את ציפיית הציבור - והפחד שלו - מכך שעלות החיים תמשיך לטפס.

זה אחת הסיבות לכך שכלכלנים יותר ויותר קוראים לבקרת מחירים סלקטיבית. "כשמחירי דברים חיוניים כמו דלק ומזון מתחילים להפוך לעניין לא רק עבור צרכנים אלא גם לחברות, יכול להיות שיש תיאום אינטרסים זמני לייצוב המחירים האלו", אמרה איזבלה וובר, כלכלנית באוניברסיטת מסצ'וסטס אמהרסט ומחברת הספר "איך סין התחמקה מטיפול בהלם: הדיון על רפורמות השוק".

זה יצריך שיתוף פעולה, אמרה וובר, בין ממשלת ארה"ב לממשלות אירופאיות.

האינפלציה זינקה גם בגלל שמחיר הנפט עלה מהקיץ הקודם כמעט פי שניים; והפלישה הרוסית לאוקראינה וחזרת הקורונה לסין הפריעו למשלוחי חומרים וסחורות בכל רחבי העולם.

אבל לפחות בינתיים, ציפיות האינפלציה לא מטפסות באופן חד; בין אם מדובר בציפייה נכונה או שגויה, צרכנים צופים שעלות החיים תעלה בשנה הקרובה בין 5% ל־6%.

עוד מכשול: הכללים הנרחבים שנחוצים בשביל בקרה מוצלחת על מחירים יכולים לתת תחושה של חליפת משוגעים.

בזמן מלחמות העולם הראשונה והשנייה, סוכנויות ממשלה העסיקו אלפי מתנדבים מקומיים על מנת לבדוק את האוכלוסייה ולחקור את המחירים ואת התנהגות הצרכנים.

ב־1943, נאסר לנהוג ב"נסיעות למטרת עונג", והמשטרה עצרה אלפי נהגים בצידי הדרכים; הנהגים היו צריכים להסביר למשרד הפדרלי של מנהל המחירים למה הנסיעה שהם נוסעים היא חיונית.

לא מפתיע לפיכך שהמנהיג המבריק והכריזמטי של המשרד למנהל המחירים, לאון הנדרסון, הפך למאוד לא פופולרי.

ביוני 1941, מאמר המערכת של הוול סטריט ג'ורנל הזהיר מכך שהנדרסון נוטה לכיוון של "דיקטטורה תעשייתית", ובשנת 1942 כתב המשורר הסטירי אוגדן נאש:

"הנה בא לאון
זוהר כמו נאון
הוא קבל פגישה
אצל מישהו במשחה".

הדוגמאות האלה רומזות על הסיבות בגללן בקרת מחירים כמעט תמיד כשלה בעתות שלום. בזמן של מצבי חירום לאומיים, אנשים יסבלו את אי האפשרות להתמקח, ימתינו בתור כדי לקבל שבריר ממה שהם רוצים ואפילו יהיו מוכנים להעיד בפני דירקטוריון של פקידים בירוקרטיים חטטניים.

בזמנים אלה, התחושה היא שמדובר בחובה פטריוטית. אבל בזמני שלום, הצעדים האלה יהוו מעמסה.