הציבור לא חושב כמו המומחים: המחקר שחשף את הבדלי התפיסה בנוגע לאינפלציה

נושאים כמו הגורמים לאינפלציה הם לעיתים מורכבים להבנה, אך החשיבות שלהם בכל הנוגע לבחירת מדיניות היא אדירה. לכן, לתקשורת הכלכלית יש תפקיד קריטי בהנגשה מסודרת ונהירה של המידע לציבור - למה המחירים סביבנו עולים, כמה הם ימשיכו לעלות ומה אפשר לעשות כדי לעצור את זה? התשובות לשאלות אלו יוצרות את הציפיות לאינפלציה, שככל שהן מדויקות יותר - כך אנשים יכולים לבצע החלטות כלכליות טובות יותר.

חוקרים מגרמניה ודנמרק פרסמו בחודש שעבר מחקר ייחודי השואף למדוד את השפעת "הנרטיב הכלכלי" של נתונים חשובים, כמו ציפיות האינפלציה, כפי שהם משתקפים בתקשורת ובערוצי צריכת מידע נוספים. בנוסף, המחקר שירטט את ההטיות הנפוצות בציבור ובתקשורת בקשר לגורמי האינפלציה, ביחס לעמדות מומחים על אותו הנושא.

  

משקי הבית התמקדו יותר בהיצע

המחקר נערך בארה"ב וכלל 8,000 אנשים מהשורה ("משקי בית"), שמהווים מדגם מייצג של האוכלוסיה האמריקאית, ו-100 מומחים מהאקדמיה שפרסמו מאמרים בנושא האינפלציה בז’ורנלים הכלכליים החשובים. החוקרים הציגו בפני משקי הבית את הגדרת האינפלציה ומצבה בעת עריכת השאלון (6.2% אינפלציה שנתית, לעומת 1.5%-2.5% בדרך כלל). לאחר מכן, הם ביקשו הן מהמומחים והן ממשקי הבית לענות על שאלה פתוחה: "אילו גורמים בעיניך הביאו לעליית שיעור האינפלציה?".

כך למשל, אחד ממשקי הבית כתב את התשובה הבאה: "אני חושב שהסיבה העיקרית לשיעור האינפלציה הגבוה בשנה האחרונה היא כנראה המגפה". משק בית אחר כתב כי "יצרנים מעלים מחירים על מוצרים ושירותים, וטוענים שההשפעה של המגפה הכריחה אותם לעשות את זה".

משק בית שלישי האשים את המצב הפוליטי: "אני לגמרי מאמין שהנשיא שלנו אחראי לאסון האינפלציה. הוא לא מנהיג כמו שצריך, והציבור מפוחד. המחירים עולים בגלל הפחד הזה. הנשיא שלנו לא עזר עם הפקקים של ספינות המכולות שיושבות בנמלים".

החוקרים השוו בין הנרטיבים שעלו אצל משקי הבית לאלו שעלו אצל המומחים. אחד ההבדלים הבולטים ביותר הוא מורכבות הנרטיב: בעוד שהמומחים הביאו בממוצע 4.3 גורמים לאינפלציה, הנרטיבים של משקי הבית היו לרוב פשוטים יותר וכללו בממוצע 3.5 גורמים.

הבדלים נוספים נטועים בסיבות עצמן. משקי הבית התמקדו בצד ההיצע והזניחו את צד הביקוש ביחס לעמדות המומחים: בעוד שרק 17% ממשקי הבית ציינו את הוצאות הממשלה הניכרות בחבילות הסיוע כאחת מהסיבות לאינפלציה, 50% מהמומחים הצביעו על כך בהסבריהם. כך גם לגבי המדיניות המוניטרית - 38% מהמומחים התייחסו אליה, אך רק 5% ממשקי הבית נתנו על כך את דעתם. השינויים בביקושים צוינו בידי 16% מהמומחים - אך רק בידי 1% ממשקי הבית.

גם בצד ההיצע היו פערים, אך קטנים יותר: 29% ממשקי הבית התייחסו לשיבושים בשרשראות האספקה, לעומת 58% מהמומחים. בקשר למחסור בעובדים (27% ממשקי הבית, 24% מהמומחים) ולמשבר האנרגיה (14% ממשקי הבית, 15% מהמומחים) התוצאות היו כמעט זהות.

הרפובליקנים מאשימים את הנשיא ביידן

ההטיה החזקה ביותר בהסברי משקי הבית לעומת המומחים היא בנושאים הטעונים פוליטית. כך למשל, 32% ממשקי הבית התייחסו לכישלון של מפלגת השלטון או לגורמים פוליטיים ספציפיים, לעומת 1% בלבד מהמומחים. 8% ממשקי הבית התייחסו ל"הפקעת מחירים" שרירותית הנובעת מתאוות בצע תאגידית, בעוד שאף אחד מהמומחים לא ראה את זה כהסבר כלכלי לאינפלציה. הסברים אלו התחלקו בהתאם להטיה הפוליטית של משקי הבית: בזמן שאלו שהזדהו כרפובליקנים נטו יותר להאשים את הממשל (הדמוקרטי) הנוכחי, אלו שהזדהו כדמוקרטים נטו יותר להאשים את התאגידים בהפקעת מחירים כתוצאה מתאוות בצע.

בשלב הבא, החוקרים ביקשו לדעת כיצד הנרטיב הכלכלי משפיע על ציפיות האינפלציה של משקי הבית. ציפיות האינפלציה מכתיבות התנהגויות כלכליות רבות, כמו שיעור החסכון ותמחור של אגרות חוב צמודות למדד המחירים. ככל שהוא מדויק יותר, כך ניתן לקבל החלטות כלכליות מושכלות יותר.

אלו שהתייחסו למדיניות המוניטרית הוסיפו אחוז שלם לציפיות האינפלציה שלהם לטווח הקצר (שנה), אך לא לטווח הארוך (5 שנים). אלו שהתייחסו לבעיות בשרשרת האספקה הוסיפו חצי אחוז לציפיות האינפלציה בטווח הקצר, אך שום דבר מובהק סטטיסטית לטווח הארוך. אלו שהתייחסו לכשל ניהולי טעון פוליטית הוסיפו 1.2% לציפיות האינפלציה בטווח הקצר, ו-0.8% בטווח הארוך. כך גם אלו שהתייחסו להפקעת מחירים, אך במידה פחותה יותר (0.7% לטווח הקצר, 0.6% לטווח הארוך).

בשלב השלישי, החוקרים התייחסו ישירות להשפעת התקשורת הכלכלית על הנרטיבים. החוקרים רצו לבחון כיצד משפיעות החדשות הכלכליות שאנשים צורכים על התגבשות הנרטיב שלהם בנוגע לאינפלציה. הם ביקשו מהם לחפש באינטרנט ולקרוא כתבה ברשת. קבוצה אחת - על נושא לא קשור (אטרקציות לתיירים במיאמי) וקבוצה שניה - על האינפלציה בארה"ב. ביום למחרת, החוקרים ביקשו מהם לתאר מה לדעתם גורם לאינפלציה.

אלו שקראו את הכתבות הושפעו מהן - כמות הגורמים לאינפלציה שהם מנו הייתה גבוהה ב-10%. גם ציפיות האינפלציה השתנו כתוצאה מקריאת הכתבות, בהתאם לגורמים עליהם קוראים.

מעניין עוד יותר לראות מה קורה בכתבות עצמן: הן קרובות יותר למומחים מאשר למשקי הבית ברוב הגורמים, אך הדבר הבולט מכל הוא הכמות האדירה של הסיבות שהן מתייחסות אליהן. חלק מהגורמים מובאים רק כ"רפרנס חולף" כפי שאומרים החוקרים, מבלי להתעכב או להתעמק בהם.

האתגר שעומד בפני העיתונות הכלכלית

כשמדובר בנושאים מורכבים כמו שינויי ביקושים ומדיניות מוניטרית - הסבר שטחי עלול להיכשל בהבאת תפיסה מדויקת של המצב. זה, בתורו, מעודד אנשים למצוא הסברים "אלטרנטיביים" - בהאשמות גנריות כלפי המחנה הפוליטי האחר או כלפי תאגידים במשק, כאשר הסברים אלו אינם משמעותיים בעיני המומחים.

עובדות אלו מציבות אתגר בפני העיתונות הכלכלית, בבואה לתאר מהלכים כלכליים מורכבים עם השפעה גדולה על הציבור. משום שהתקשורת משפיעה על ההתנהגות הכלכלית של הציבור, היא יוצרת מציאות כלכלית ולא רק מדווחת עליו. האחריות המוטלת עליה גדולה במיוחד במצבים כאלה, כי אין ואקום רעיוני. אם אנשים לא מכירים הסברים מדויקים, הם יסבירו לעצמם את המציאות בכל זאת - גם בהסברים פחות מדויקים.