פקידי הפדרל ריזרב בילו את החודשיים האחרונים בלגרום למשקיעים להתרגל לתוכניות שלהם להאט את הצמיחה הכלכלית ולהלחם באינפלציה על ידי העלאת הריבית במדרגות של חצי אחוז, עד שהלחצים על המחירים יוקלו.
פגישת המדיניות של השבוע הקרוב תראה אם לפקידי הבנק עדיין נוח עם הגישה הזו, לאור הדיווחים מיום שישי שהאינפלציה החלה להירגע בחודש מאי, לאחר שהגיעה לשיא של 40 שנה, ושציפיות האינפלציה לטווח ארוך של צרכנים הגיעו לשיא חדש של 14 שנה. סקרים הם חשובים בעיני בנקים מרכזיים בגלל שהבנקאים מתייחסים לציפיות כמגשימות את עצמן.
אמנם יש אנליסטים שחושבים שיו"ר הפדרל ריזרב, ג'רום פאוול, עלול להפתיע את השווקים בהעלאת ריבית של 0.75%, אבל צעד כזה נותר לא סביר בגלל שיהיה מדובר בנטישה בולטת של האופן בו ניהל הבנק את מדיניותו עד כה השנה.
זה בייחוד המקרה כשיש לפקידי הבנק מכשירים אחרים בעזרתם הם יכולים להביע גישה אגרסיבית יותר, כולל תחזיות כלכליות וציפיות לגבי הריבית שיפורסמו ביום רביעי. פאוול יפרט את תחזית גובה הריבית במסיבת העיתונאים שיערוך בהמשך אותו יום.
השאלות הגדולות יותר לגבי יום רביעי מתמקדות בשאלה איך רואים הפקידים את עליית הריבית השנה ובשנה הבאה והאם פאוול יפתח את הדלת להעלאה של 0.75% בפגישת המדיניות של הבנק ביולי.
פקידי הפד אמרו בשבועות האחרונים שהם כנראה צפויים לקבוע העלאה של חצי אחוז השבוע, כפי שצופה הציבור, ואחת נוספת ביולי. אבל זה היה לפני הדו"חות של יום שישי, שהיו גרועים ממה שציפו בבנק.
הנחיות עתידיות ככלי עוצמתי
בינתיים השנה, ציין פאוול שציפיות השוק לגבי כמה תעלה הריבית בשנה הקרובה חשובות יותר מגודל ההעלאה בכל שלב בודד בתהליך, בפגישה זו או אחרת. הוא והעמיתים שלו הסתמכו במידה רבה על פרסום כוונות הפד כדרך להשפיע על עלויות ההלוואה לקראת העלאות ריבית ממשיות, נוהל המדגים את המימרה של בן ברננקי שמדיניות מוניטרית היא "98% תקשורת ועוד 2% פעולה".
כבר עתה, עלויות ההלוואה שנקבעות על ידי השווקים טיפסו מהר יותר מריבית הבנצ'מרק שהפד קובע לקראת צעדי המדיניות שלו.
הפד העלה את ריבית הבנצ'מרק בשלושה רבעי אחוז השנה, לטווח שבין 0.75% ל-1%. אבל בגלל הסימנים ששולח הבנק, שיעור הריבית הממוצעת ל-30 שנה עלה ביותר מ-2% בשישה החודשים האחרונים, עלייה מהירה מבחינה היסטורית, המצננת במהירות את הביקוש לדירות.
הודעות כאלה מהפד, הנקראות לעתים הנחיות לעתיד, היו חשובות השנה בגלל שלמשקיעים יש מעט ניסיון מהעת האחרונה שידריך אותם איך יקבע הפד מדיניות, בתגובה לסביבה הנוכחית של אינפלציה כל כך גבוהה - מה שנקרא הפונקציה הריאקטיבית שלה.
"הבנק המרכזי נעשה יותר שאפתני בניסיון לגרום לשוק להבין את הפונקציה הריאקטיבית", אמר ג'ון סטינסון, כלכלן באוניברסיטת קליפורניה, ברקלי. "הם היו בפיגור אחרי המגמה במשך כמה חודשים, אבל הדביקו את הקצב", על ידי פרסום הנחיות מילוליות.
הנחיה עתידית היא חלק מארסנל הכלים של הפדרל ריזרב בשני העשורים האחרונים. כשפקידים החלו להעלות את הריבית ב-2004, הם רמזו בהצהרות המדיניות שלהם שההעלאה תתקדם בקצב שלא ידרוס את השווקים, שלא כמו שהיה עשור קודם, כשהפד העלה את הריבית במכה אחת בלי להזהיר מראש.
פאוול ועמיתיו לא השתמשו בהנחיות כתובות כאלה השנה בגלל שאין להם ביטחון ביכולתם לחזות את האינפלציה. אבל ישנם נתיבים אחרים, כמו תחזיות הריבית הרבעוניות ומסיבות העיתונאים של פאוול, שאפשרו להם להשפיע על רמות ההלוואה ברחבי הכלכלה.
זו אחת הסיבות שהם לא דנו בהעלאות גבוהות מ-0.75%. במקום זה, הם יכולים להעלות את עלויות ההלוואה לגבי הלוואות בתאריך רחוק יותר, על ידי הצבעה על קצב מהיר או נקודת סיום גבוהה יותר - למשל, על ידי העלאת הריבית בחצי אחוז לזמנים ארוכים יותר.
תנודות בהודעות
ללא כלים תקשורתיים כאלה, הפד עלול להצטרך להעלות את הריביות "באופן יותר שרירותי", כך אמר לעיתונאים בחודש שעבר נשיא הפד של שיקגו צ'רלס אוונס.
ישנם מי שרואים טעם לפגם בהודעות הישירות והסמוכות זו לזו של הפד. שר האוצר לשעבר לורנס סאמרס לאחרונה השווה את סוג שינויי השוק הפתאומיים המלווים את מסיבות העיתונאים של פאוול לטיפולים רפואיים הגורמים למצבו של חולה להחמיר.
יושבי הראש לשעבר של הפד פול וולקר ואלן גרינספן הבינו "מה שהבינו האורקלים בדלפי ומה שבנקאים של בנקים מרכזיים אחר כך לא הבינו: אם כולם מאמינים שאתה רב עצמה וכל יכול, ואתה יודע שאתה לא זה ולא זה, עדיף להתבטא באופן מעט מעורפל", אמר סאמרס במסיבת עיתונאים בחודש שעבר.
סטינסון לא מסכים. "כשהפד הידק או הקל מדיניות בעבר, השוק לא היה צופה עד כמה זה הולך להימשך אפילו באופן קרוב למה שקורה היום", אמר. "המשמעות היא שהידוק המדיניות מופיע הרבה יותר מהר בשיעורי ריבית לטווח ארוך ומשפיע על הכלכלה כולה יותר מהר".
לקצר את העיכובים
הצד השני של זה הוא שהנחיות עתידיות היו הכלי הכי רב עצמה של הפד בחודשים האחרונים. "במילותיו, הפד יכול באמת להזיז את עקומת התשואה. אם אתה לא מוכן לעשות את זה, אתה מוותר על היכולת הזו", אמר.
לשינויים שנעשים על מנת להאיץ או להאט את הכלכלה בעזרת שיעורי ריבית לוקח זמן לחלחל להחלטות ההלוואה וההוצאה. הכלכלן מילטון פרידמן תיאר את השינויים האלה כ"עיכובים ארוכים ומשתנים" במדיניות המוניטרית. מה שפאוול ועמיתיו השיגו בינתיים השנה יכול לקצר את העיכובים האלה, אמר סטינסון.
אמנם, פאוול נהנה מהפריבילגיה לספק הנחיות בזמן שעמיתיו בוועדת קביעת הריבית של הפדרל ריזרב, שנכנסו לתקופה השקטה שלהם לקראת הפגישה בשבוע שעבר, היו מאוחדים מאחורי התוכניות להעלות את שיעורי הריבית בחצי אחוז השבוע ושוב ביולי. קונצנזוס מסוג זה לא בהכרח יתקיים תמיד.
וישנם וויכוחים קשים בעתיד. בדיוק כמו שיכול להיות מורכב לדעת מתי להתחיל להעלות שיעורי ריבית, יכול להיות קשה גם לדעת מתי להפסיק. פאוול מתמודד עם שני סיכונים בהמשך הדרך: לפעול לאט מדי או לעצור מהר מדי ולהרשות לאינפלציה להישאר גבוהה באופן לא נוח מעל היעד של הפד, 2%, או להעלות את הריבית מהר מדי ואז לגרום לכלכלה להאטה חדה.
לעת עתה, הוא ניסה להראות איך הפד לא צריך לחכות לפגישות שלו כדי לשנות את שיעורי הריבית.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
