אלמלא ביטל ברגע האחרון את מסעו להודו, לפני כמעט שלושה חודשים, אפשר שנפתלי בנט היה מקבל עצה מועילה ממארחיו: איך להציל את הקואליציה שלו מאבדון. מנהיגי הממשלה הדתית הימנית הלאומנית ביותר בתולדות הודו פיתחו לכלל אמנות את יכולת השימור והפיזור של ממשלות רופפות. למען האמת, הם מפגינים את הווירטואוזיות שלהם בשעות האלה ממש, כפי שיתואר להלן.
הממשלה המרכזית בדלהי יציבה מאוד. בראשה עומדת 'מפלגת העם של בהאראט' (BJP), שזה שמה ההינדי של הודו. היא קיבלה רוב מוחלט של המושבים בבחירות 2019, ושום מפלגת אופוזיציה אינה מתקרבת כלל לדגדג אותה. אבל הודו היא פדרציה, יש בה 28 מדינות, שאחדות מהן היו מדורגות בין 20 הגדולות ביותר בעולם אילו היו עצמאיות. בכל אחת מהן יש בחירות, וממשלות עולות ויורדות.
רה''מ הודו, נרנדרה מודי / צילום: Associated Press
מפלגת BJP שולטת במספר ניכר של מדינות, כולל שתיים משלוש הגדולות ביותר. אבל היא רוצה לשלוט בכולן, או לפחות בכמה שיותר. כשהיא מפסידה בבחירות, BJP מפעילה מיד את המכבש שלה בניסיון להפיל את ממשלות מתנגדיה. היא מחפשת עריקים, והיא נוטה למצוא אותם, מפני שבתור מפלגת שלטון כול־יכולה היא יכולה להבטיח הכול.
הטכניקה קבועה: מספר ניכר של עריקים פוטנציאליים עולים על אוטובוס ממוזג, או על מטוס, ומועברים אל בית מלון, הרחק מעיר הבירה של המדינה האמורה. בדרך כלל הם נשלחים אל מדינה אחרת, הנמצאת בשלטון BJP. שם הם נהנים מאירוח כיד המהרג'ה, אבל הם מנותקים מן העולם החיצון עד שניתנת ההזדמנות לערוך הצבעת אי אמון, ולהחליף ממשלות בלי בחירות.
מפלגת 'ימינה' של מומבאיי
לפני קצת יותר משנתיים וחצי, השלטון נשמט מידי BJP במדינה השנייה בגודלה בהודו, מהרשטרה (מומבאיי היא עיר בירתה). שותפתה הזוטרה והטבעית של BJP, מפלגת ימין דתית ששמה 'שיב סנה' (Shiv Sena), בגדה בה, וכוננה ממשלת הפכים עם שתי מפלגות מרכז־שמאל חילוניות (את מלוא הסיפור על קנוניות 2019 אפשר לקרוא ברשימה קודמת)
השבוע BJP חוזרת ומנסה לחטוף את מהרשטרה. היא הבריחה כמה עשרות עריקים פוטנציאליים אל בית מלון במדינת גוג'אראט השכנה, הנמצאת בשליטתה. בראש העריקים עומד שר בן 57 בממשלת ההפכים, לשעבר נהג של תלת־אופן, מה שקוראים באסיה 'טוק־טוק'.
'שיב סנה' נכנסה מיד להילוך גבוה, כדי להחזיר את טוק־טוק ואת עריקיו. שני בכירים חשו לגוג'אראט להפציר בו. כיוון שכך, BJP החליטה שגוג'אראט קרובה מדי למומבאיי. העריקים הוטסו אפוא אל מקלט בטוח יותר ומבודד יותר במדינת אסאם, בקצה השני של הודו. אליה אי אפשר להגיע במכונית מהירה. צריך למצוא מושב על מטוס. הטיסה הקצרה ביותר אורכת חמש שעות ועשרים דקות, ויש רק שתי טיסות מוקדם בבוקר. (העריקים נמצאים בראדיסון-בלו בעיר גוואהאטי, לכל המעוניינים).
המיניסטר העריק טוען שהוא אינו רוצה לפרוש מ'שיב סנה'. הוא רק רוצה להחזיר אותה למוטב, אל המעמד הטבעי של שותפת זוטרה בקואליציה של הימין הדתי, בלי השותפים מן השמאל החילוני. כל זמן פשוט נשמע כמו פנטזיה פוליטית ישראלית. "שלח אותם לדובאיי, את מורדיך", היה מציע נרנדרה מודי לנפתלי בנט. אולי. אפילו לאסאם.
אז בואו נזייף את רצון הבוחר
מעניין לשמוע פוליטיקאים, המתקשים לגמור את הפסקה הראשונה בוויקיפדיה, מדברים על הצורך הדחוף ב"רפורמה חוקתית" של ישראל. הם מתכוונים בעצם להגיד שצריך למצוא נוסחה מכובדת לזיוף תוצאות הבחירות, מפני שהנוסחה הנוכחית יציגה מדי, ומשקפת יותר מדי את הפלורליזם של ישראל.
אבל הם מוזמנים לתת את הדעת על שיטות הבחירות של הודו, של צרפת, של בריטניה. הן נועדו להבטיח ממשלות חד־מפלגתיות עם רוב יציב. לפעמים זה עובד, ולפעמים לא.
ראו נא את צרפת, המתלבטת עכשיו בשאלת משילות מן המעלה הראשונה. יש לה אמנם משטר נשיאותי חזק, אבל הוא חזק רק כל זמן שמפלגתו של הנשיא שולטת בפרלמנט. בבחירות של השבוע היא אמנם זכתה במספר המושבים הגדול ביותר, ביתרון ניכר על פני כל יריבותיה. אבל חסרים לה בערך 45 מושבים לרוב מוחלט (מתוך 577), אף כי שיטת הבחירות (מועמד יחיד בכל מחוז, עם סיבוב שני כאשר איש אינו מקבל רוב מוחלט) אמורה לעודד מפלגות גדולות ולהניב ממשלה יציבה.
נשיא צרפת, עמנואל מקרון / צילום: Associated Press, Jean-Francois Badias
"הרפורמה החוקתית", שאליה נכספים ראש הממשלה העומד־להיכנס וראש הממשלה העומד־לצאת, מבטיחה דרגה של עיוות רצון הבוחר, כדי לנסות ולכפות הרגלים פוליטיים על תרבות פוליטית שאינה רוצה בהם.
הטריק של שארל דה גול
"הרפובליקה החמישית" של צרפת, זו הקיימת מאז 1958, באה אל העולם ביוזמת מנהיג סמכותני אנטי־ליברלי, שרצה להבטיח ריכוז סמכויות בידי נשיא כול יכול. זה בא לאחר סיוט בן 12 שנה של "הרפובליקה הרביעית", שהממשלה ארוכת הימים ביותר שלה כיהנה 15 חודשים, אחדות כיהנו רק שבוע, והרוב כיהנו בסביבות ששה חודשים. הן היו נופלות בנשיפה קלה, עד שקירבו את צרפת אל פי התהום.
הטריק של שארל דה גול חדל לעבוד. הרפובליקה החמישית נקרעת עכשיו בין ימין קיצוני לשמאל קיצוני. נראה שאין סיכוי לכינון ממשלת קואליציה, מפני שאף אחת ממפלגות האופוזיציה אינה מוכנה להצטרף. הן שונאות את מקרון, והן הבטיחו לבוחריהן שיוסיפו לשנוא אותו. אבל לפחות שתיים, מן הימין־מרכז ומן השמאל־מרכז מבטיחות לשקול דברים לגופם, ולהצביע בעד חוקים שאיתם הן מסכימות. נראה שבצרפת לא תינתן לאופוזיציה ההוראה הנפסדת להצביע נגד כל הצעות החוק של הממשלה, יהיו אשר יהיו, כדי למוטט אותה.
האפשרות של חזרה אל מצב העניינים של הרפובליקה הרביעית, או הרפובליקה השלישית שקדמה לה (עד מלחמת העולם השנייה), מעוררת חלחלה. נובעת ממנה המסקנה, ש"רפורמה חוקתית" אינה משנה הרגלים פוליטיים. סיבה אפשרית אחת היא שסדר הדברים הטבעי צריך להיות הפוך: ההרגלים הם שצריכים להשתנות לפני שיהיה אפשר לחולל רפורמה חוקתית.
אפילו בריטניה, שהמציאה את שיטת הבחירות הרובנית הקלאסית, המאפשרת ממשלות חד־מפלגתיות עם רוב יציג, עומדת להיקלע לשוקת חצי־שבורה. הסקרים מראים שבבחירות הבאות שום מפלגה לא תקבל רוב. לבריטניה הייתה ממשלת קואליציה רשמית רק פעם אחת ב־80 השנה האחרונות. יתכן מאוד שהיא תצטרך לחזור ולהתרגל לקואליציות.
תכנית מינימום היא העתיד
זה כשלעצמו לא נורא, אם למפלגה הגדולה יש די שותפות טבעיות כדי לכונן רוב. מה קורה לעומת זאת אם הדרך היחידה לקואליציה מחייבת הפכים להסתופף תחת אותה תקרה? על ממשלת ההפכים של ישראל אפשר להגיד שגורלה נחרץ מיומה הראשון. אבל אולי הניסיון של ממשלת הפכים ילמד את ההפכים להתנהג באופן הולם בפעם הבאה.
הבשורה הרעה היא, שייתכן כי מעכשיו ואילך על שורה של דמוקרטיות, כולל ישראל, יהיה להתרגל לממשלות עם תכניות מינימום. השאלה היא כמה זמן ארץ תוכל להתנהל, כאשר שינויי דרך מהותיים נבצרים מן המערכת הפוליטית היגעה שלה.
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny
כתבות
ני"ע
