מרב מיכאלי מוכנה לחטוף ביקורת, העיקר שיזכרו אותה כשרה משמעותית

מרב מיכאלי מנסה להשאיר חותם במשרד התחבורה, כך ניכר ממסיבת העיתונאים שכינסה היום (ה'). שרת התחבורה עבדה עד כה "מלמעלה" בעיצוב תוכניות אסטרטגיות, קביעת תוכניות תקציביות והנעת תהליכים שונים כאשר בשטח משבר התחבורה חונק את הישראלים בפקקים מדי יום. כעת, שנה לאחר כניסתה לתפקיד, ולנוכח העובדה שהיא ככל הנראה תשאר בו לפחות בחצי השנה הקרובה היא תנסה להשאיר חותם משמעותי.

• בעלות של חצי מיליארד שקל: זו התוכנית הממשלתית לחלופה לרכב הפרטי

כזה הוא למשל יכול להיות, סלילתם של 120 ק"מ של נתיבי העדפה טקטיים, כלומר כאלו שמבוצעים על חשבון נתיבי הנסיעה הקיימים. היא עלולה לשלם על צעד כזה בזעם ציבורי משמעותי של נהגים ש"נלקח" מהם נתיב לטובת התחבורה הציבורית. יתכן, שחלק מהנתיבים שתבצע יהיו נר"תים (בדומה לנתיב פלוס שהאכיפה בו כושלת) כדי לרכך את עוצמת ההתנגדות. כשבצלאל סמוטריץ' חנך את פרויקט נתיב פלוס הוא חטף קיטונות של ביקורת אבל בסופו של דבר הוא זכור בציבוריות הישראלית כשר תחבורה טוב שקידם את התחבורה הציבורית. בינתיים מיכאלי נתפסת כשרה בינונית במקרה הטוב וכנעדרת מהשטח, אך נראה כי גם מיכאלי בשלה לחטוף, אבל להיזכר.

כשאבק ההתנגדות שוקע גם המתנגדים הבולטים ביותר משתכנעים שאין לנו סיכוי לחיות כאן פי שניים בני אדם מכפי שחיים פה היום בעוד 20 שנה כשכל מערכת התחבורה שלנו תתבסס על הרכב הפרטי. אי אפשר להוסיף עוד תשתיות כבישים במטרופולינים הצפופים והעמוסים והוספה של כבישים כאלו לא הוכיחה שיש ביכולתה לקצר פקקים, האמת הכואבת היא שלפקקים אין פתרון אבל להבטחת נגישות להזדמנויות דווקא יש - באמצעים חלופיים שאינם הרכב הפרטי. חלוקת המשאב הציבורי הקיים תחסוך שנים של המתנה לתכנון, הפקעות, סטטוטוריקה והתנגדויות כדי להוסיף נתיבי העדפה.

האם משרד התחבורה מסוגל בכלל לבצע תוכנית כזו

אבל כידוע, בכל תחום אבל בוודאי בתחום התחבורה - אלוהים נמצא בפרטים הקטנים: היכן יבוצעו הנת"צים? האם במקומות שהכי קל לבצע בהם או בצווארי הבקבוק שסותמים את תנועת האוטובוסים? האם תתאפשר נסיעה בקארפול בנוסף לתחבורה הציבורית למרות שאין טכנולוגיה בשלה לאכיפה או שהנתיבים יוקדשו קודם כל למשתמשי התחבורה הציבורית? האם ראשי רשויות יצליחו לשתף פעולה כשהם עומדים פסע מבחירות מקומיות כשעדיין, לצערנו, הבטחת בחירות שכיחה היא הוספת מקומות חניה ולא גריעתם כדי לקדם נתיב מיידי לתחבורה ציבורית והאם משרד התחבורה מסוגל בכלל לבצע תוכנית כזו כשהוא מתמהמה שנים בקידומם של נתיבי העדפה.

בכוונת המשרד לקדם נתיבים אלו בכבישים בינעירוניים דוגמת כביש 1, נתיבי איילון צפון לכיוון מחלף השלום וחלקים מכביש 4 לצד נתצים עירוניים באמצעות הסכמי תחבורה שמשרד התחבורה עובד עליהם מול 10 רשויות מקומיות ובהן למשל נהריה, אופקים ואחרות.

נוסף על נתיבי העדפה, התוכנית גם כוללת שינוי של מודל העסקה במגזר הציבורי ובפרט מתן זכאות להטבות הרכב הפרטי גם מבלי להוכיח בעלות עליו וכן מיסוי הטבת החניה שעובדים זכאים להם, אך אלו טעוני חקיקה, צעד שאמנם גם בעצם הכרזתו מהווה שינוי דרמטי מעמדת שרי התחבורה והאוצר הקודמים, הם יתקשו להעביר ולחוקק.

בכל אופן הארסנל של מיכאלי כולל כלים נוספים שבאמצעותם היא תנסה להשאיר חותם וכלי מרכזי כזה תהיה הפעלת תחבורה ציבורית בשבת. לדבריה, עד כה נמנעה מלקדם תוכניות כאלו כדי לשמור על שלמות הממשלה אך משעה שהממשלה מתפזרת בכל מקרה אין עוד מניעה לקדם שינויים כאלו. כך היא יכולה להשתמש בסמכותה כדי להוסיף קווים למוקדים חיוניים גם בשבת מכוח פקודת התעבורה - כבר היום פועלים קווים רבים כאלו שאושרו בתקופת שרי התחבורה הקודמים - מרביתם מהליכוד. לעומת זאת, את הרכבת הקלה בגוש דן שאמורה להפתח בסוף השנה, היא כבר ככל הנראה לא תצליח להפעיל בשבת שכן תוכנית הפעלתה נקבעה במכרזים בתקופת הממשלות הקודמות.

מיכאלי טוענת שאת התוכנית הכינו משרדי הממשלה במשך חצי שנה ושלהצגתם כעת אין קשר לבחירות. ואולם נראה שעד למועד זה, יישלפו עוד הרבה שפנים מהכובע שבהם היא תנסה להסתייע כדי להיזכר כמי שהצליחה לקדם תחבורה ציבורית ולא רק להניע מהלכים אסטרטגיים שפירותיהם, אולי, יישאו פרי בעוד שנים.