פארסת המטרו היא רק סימפטום. הבעיה האמיתית היא הפוליטיקאים

פארסת המטרו היא בסך הכל דוגמה - גדולה, מכוננת, אבל רק אחת מתוך אינסוף דוגמאות מתסכלות אחרות שממחישות את המלכוד הפרלמנטרי הכושל שלנו, עם שיטה שאינה יכולה להעמיד חבורה של אנשים שתצליח למשול ולנהל את המדינה. כזו שמחפשת אך ורק קרדיט וכותרת לערב (או מקסימום למחרת), בזמן שהיא תוקעת לעצמה מקלות בגלגלי העגלה המקרטעת, עד שמגיעות לפתע בחירות והיא מצביעה על אויב משותף, שמעז כביכול לעצור מבחוץ את הרכבת הדוהרת במעלה ההר. כזו שנכנעת שוב ושוב לקבוצות לחץ קטנות ורועשות - כי מי שמכאיבים לו תמיד יצעק הרבה יותר חזק מכמה עשרות מונים של ישראלים שעתידים ליהנות מההחלטה, אך רובם סתם אדישים או שהם פשוט עוד לא נולדו ונתקעו בפקקים אינסופיים, כי פעם, ב־2022, הממשלה לא קידמה רכבת תחתית בגוש דן.

"ב־2021 נזרע עתיד המטרו". האמנם?

אין כאן מאבק אמיתי בין קואליציה לאופוזיציה, אלא רק מאבק מוכר ומייאש בין הטווח הקצר לטווח הארוך. הקושי המובנה של הפוליטיקאים להכאיב לנו בשנים הקרובות, כדי שילדינו ונכדנו יוכלו לנוע פה בזמן סביר (לא יותר מכך) מתישהו בעוד 20 שנה. וזה לא שונה מהעובדה שכולם שם בירושלים יודעים כבר שנים שהם מוכרחים לטפל - ויפה שעה אחת קודם - בעודף הרשויות המקומיות בישראל (257), במודל השכר הבעייתי במגזר הציבורי והפנסיות התקציביות (המורים הם רק דוגמה קטנה), ברפורמות כלכליות שלא מתרגשות יתר על המידה ממתי מעט (כ-40 אלף חקלאים או אנשי קבע למשל), בשיטת הארנונה המעוותת שמונעת בנייה למגורים, בבזבוז הכסף הציבורי בגופים חוץ פרלמנטריים כמו קק"ל או הסוכנות היהודית, בהקמת שדה תעופה בינלאומי נוסף ועוד. אף אחד לא רוצה לריב היום ומחר על פירות שמישהו אחר יקטוף מתישהו בעתיד שלא נראה לעין.

ראש הממשלה נפתלי בנט דווקא הזכיר את הטווח הארוך לפני שנה, עם חגיגת העברת תקציב המדינה: "בשנת 2021 אנחנו זורעים את עתיד ילדינו ונכדנו לשנת 2051, ואנחנו מקימים מטרו בגוש דן". אבל רגע, אתם מקימים מטרו?! הרי ההחלטה על הקמת רכבת תחתית מתחת לגוש דן התקבלה ב-11 באוגוסט 2016, כשראש הממשלה היה בנימין נתניהו. יותר מ-50 חלופות לפקקים הוצגו במסגרת התוכנית האסטרטגית לפיתוח התחבורה הציבורית בשנת 2016, אולם המסקנה הייתה שאין מנוס מפיתוח רשת מטרו תת קרקעית מתחת לגוש דן.

אפשר להתווכח כמה זה נכון, אם לא עדיף היה ללכת על קווים זולים ונגישים פי כמה מעל הקרקע, אך בעיקר צריך לברך שהפור נפל. מזמן. החלטת הממשלה 1838 הטילה על משרד התחבורה לפעול לקידום תכנונם של שלושה קווי מטרו, "שיביאו להשגת היעדים האסטרטגיים לשנת 2040 בצורה המיטבית". כמעט שש שנים אחרי, המטרו אכן עבר כברת דרך תכנונית לא קצרה - תקציב של כחצי מיליארד שקל "בוזבז" כבר בימי ממשלת נתניהו, התוכניות הוגשו, תקופת ההשגות של הציבור ושל בעלי נכסים על תוואי הרכבת והתחנות הסתיימה בינואר אשתקד, והחוקרת ששמעה את ההשגות כבר מוכנה עם הדוח שכולל שינויים מינוריים בלבד.

הגישה המעוותת: הכי נוח לעסוק בתכנון על הנייר

במשחק הפוליטי שלנו, ראש הממשלה בנט לא באמת יכול להודות שהוא נטל את המקל מראש הממשלה הקודם, ושהוא יעביר אותו לראש הממשלה הבא, כי נכונו לו עוד הרבה מאוד ראשי ממשלה עד שהתחנה הראשונה תפתח. יתרה מכך, הכי טוב להגיד שאנחנו "מקימים מטרו", כאן ועכשיו - אבל לגלגל את הצרה הזו ל"קורבן הבא".

הרי הקמת מטרו של ממש פירושה סיוט אדיר בטווח הקצר והבינוני - חפירות וחסימות תנועה בלב הערים בכל גוש דן, פריצה של יעד הגירעון שהגיע לשפל היסטורי רק עכשיו, ומריבות קשות עם ראשי הערים ואינספור רגולטורים אחרים. זו המשמעות העיקרית של חוק המטרו, הכולל שאיבת סמכויות מראשי הערים ומגופים ממשלתיים כמו חברת חשמל, רשות העתיקות, פקיד היערות ועוד. וכל זה, לטובת רכבת שתגיע לכל המוקדם בעוד 15-20 שנה - משהו כמו עשרה סיבובי בחירות במקרה הטוב - אז הכי טוב להיות עסוקים בתכנון על הנייר.

  

הפוליטיקה כמו הפוליטיקה: ללא ציפיות

אבל למה האופוזיציה מכשילה כעת את העברת חוק המטרו, סוף סוף בגרסתו המלאה? תשאלו קודם את הקואליציה, איך הגענו עד לסוף יוני 2022 בלי חוק מאושר. בפברואר האחרון הגיע החוק המדובר לאישור הכנסת לקריאה שנייה ושלישית, ויו"ר הוועדה למיזמי תשתיות לאומיים, ח"כ יוליה מלינובסקי, ממפלגתו של שר האוצר אביגדור ליברמן, התגאתה בדיון ואמרה: "אף אחד לא האמין שנתחיל ונסיים במהלך מושב החורף". אולם, הקואליציה המשיכה לריב עם עצמה, כי כל שר רצה שדווקא החוק שלו יעלה לפני היציאה לפגרת פסח, והמטרו שוב נשאר מחוץ לתמונה, עוד בימים שבהם הקואליציה נהנתה מ-61 אצבעות ואף אחד לא ראה את ח"כ עידית סילמן בורחת.

עוד קודם לכן, פרק המטרו היה הכי ארוך בחוק ההסדרים שאושר באוגוסט שעבר (40 מתוך 290 עמודי החוק), אך די מהר התברר שהנחישות של המחוקק היא בעירבון מוגבל. במשרד התחבורה לא אהבו את העובדה שמשרד האוצר מוביל את כל העניין, משרדים אחרים נבהלו מנטילת סמכויותיהם במסגרת הרשות החדשה, והממשלה החליטה שהחוק יפוצל (בעזרת היועצים המשפטיים, שתמיד שמחים לסייע אם מדובר בדחייה).

זה לא קרה בגלל הליכוד והאופוזיציה המרושעת, אלא בגלל שהממשלה עצמה התקשתה ליישר קו לטובת פרויקט שהיא כל כך חפצה ביקרו עכשיו, רגע לפני פיזורה. וגם מה שנשאר בו כבר לפני שנה, למשל הקמת רשות המטרו "אשר תנהל ותקדם מטעם הממשלה את המיזם בעל החשיבות הלאומית" - לא ממש התקדם. כי איך אפשר להסכים על מנוי היו"ר העוצמתי של אותה רשות ממשלתית, כשראש הממשלה, שר האוצר ושרת התחבורה אינם מאותה מפלגה?

בשורה התחתונה, אלה הפוליטיקאים שלנו - לא חשוב מאיזו מפלגה - שאינם מסוגלים להסתכל מעבר לקצה האף. וגם אם יקרה נס, וחוק המטרו החשוב יאושר במהרה, תשכחו מריצה מהירה וקלילה אל היעד. גם מחר או מחרתיים, אף אחד מהם לא ירצה לריב עם חברת חשמל או עם עירייה חזקה בגוש דן.