זה אחד מכלי הניהול הכי קיצוניים והכי אפקטיביים שיש

רשימה זו מבוססת על פרק מספרו של ערן גפן, מייסד G^Team, חברה לייעוץ אסטרטגי

"אפשר להזמין אתכם למשחק תפקידים?", ככה פתחתי את הפגישה עם 13 חברי הנהלה. הם כמובן היו בסוג של הלם. זו היתה שיחת התנעה של תהליך ליצירת מנועי צמיחה בחברה גדולה ומצליחה, ובין אלו שבהו בי במבוכה היו גם המנכ"ל והיו"ר.

ביקשתי מהם שבמקום שנעשה סבב היכרות רגיל (שבו כל אחד מתנפח באגו של עצמו), הם יציגו את עצמם בתור דמות אחרת, על פי רשימה שהצגתי להם, דמויות המייצגות את כל בעלי העניין בחברה: סוגי לקוחות שונים, ספקים, שותפים, לקוחות פוטנציאליים ואפילו רגולטור אחד.

לשמחתי הם התעשתו, מהר מאוד כל אחד המציא לעצמו סיפור בהתאם לדמות שקיבל, הופתעתי בעצמי באיזו מהירות הם נכנסו לתפקיד. לראות מנהלים מנוסים, דעתנים, מצליחים, נחשבים בעיני עצמם, הופכים בשניה אחת לדמות אחרת - זה פשוט אדיר.

אחת נכנסה לדמות של לקוחה מתוסכלת שעדיין נותנת צ'אנס לחברה, השני לקוח מרוצה, השלישי עסק שפועל על הפלטפורמה שלהם והכנסתו תלויה בהם. זה היה מרתק ומעשיר והיה לי ברור שעם התחלה כזו חזקה, גם החודשים הבאים בתהליך יהיו מצוינים.

משחק תפקידים הוא אחד הכלים העוצמתיים ביותר כאשר רוצים להוציא הנהלה מהת#% של עצמה. הנה כמה מהיתרונות שגילתי במהלך השימוש בו:

לצאת מהאגו שיודע הכל

אחת המחלות הכי משמעותיות של ארגונים ואנשים מצליחים, היא שמצפים מהם להיות אלו שיודעים, אלו שנותנים את התשובות החכמות והחותכות. דווקא ברגע ששמים אותך בתפקיד של מישהו אחר, אוטומטית אתה ניגש למחשבות ולשיחה בצורה יותר נקייה, אתה מבין שיש מצב שאתה טועה.

האגו שלהם ושל המשתתפים הרבה יותר רגוע, הרי במהותו אגו הוא הזדהות מוגזמת עם ה"אני", ופה זה לא אתה, זה מישהו אחר. זה אומר שאם מישהו מתנגד למשהו שאמרת, אתה מתייחס לטיבו של הטיעון כי על הדמות אין לך מה להגן, היא ממילא בדיונית.

להיכנס לנעליים של הלקוח (או של כל בעל עניין)

לארגונים יש נטייה (גם אם הם יכחישו) לעסוק קודם כל בעצמם, ואצל חברות מצליחות זו כבר מחלה משמעותית. הרבה מהפוקוס הוא קודם כל באינטרס של החברה, או בזה של המנהלים, במה שהן יודעות כבר לעשות או רוצות להמשיך להרוויח ממנו.

בטח בתקופות קשות, אז הארגון בכלל עובר למוד הישרדות ודואג קודם כל לעצמו. גם אם מדברים על משהו חיצוני, הפרספקטיבה היא תמיד מבפנים החוצה - מה יצא לנו מהם.

משחק תפקידים מאפשר או למעשה מכריח אותנו לראות את העולם מהעיניים של בעל העניין. ברגע שאנחנו מייצגים אותו, נכנסים לעורו, מספרים את סיפורו ואפילו מתווכחים בישיבה בשמו, אנחנו מגיעים לרמה הכי גבוהה של אמפתיה.

דיון הרבה יותר לוגי

בעולם מורכב כמו שלנו, לעשות אסטרטגיה זה קצת כמו לשחק שח בתלת ממד של כמה קומות. לנהל דיון מרובה משתתפים שמתעסק בתכנון לעתיד בעולם של הרבה בעלי עניין, זה מתכון ודאי לכאוס. כל אחד עם דעה, קופצים מנושא לנושא, מבעל עניין אחד לאחר.

 ערן גפן / צילום: מנחם רייס

למדל ככה מוצר או שירות חדשים, או לחדד אסטרטגיה

זה כמו לפתור משוואה עם חמישה נעלמים. ממש כמו במשחקי מלחמה בצבא, דווקא כאשר ברור מה התפקיד של כל שחקן בדיון - זה מייצר סדר והיגיון מובנה.

לפתוח את המוח היצירתי

איך אני שונא את הביטוי לצאת מהקופסה. תמיד כשאומרים אותו זה נשמע הכי קופסה שיש. בסוף הכוונה היא לגמישות מחשבתית ולכולנו מאוד מאוד (מאוד) קשה ליצור את אותה אלסטיות תודעתית. אנחנו שבויים במחשבות שלנו, בראיית העולם שלנו, בכל מה שמקיף אותנו, ולכן אנחנו צריכים עזרה גדולה כדי לחשוב אחרת.

ברגע שנותנים לנו תפקיד, לשחק דמות, ויש משחק, פתאום נפתחות לנו הצ'אקרות. אנחנו מתחברים לילד ולילדה שבנו, ברוח משחקים עם הומור עצמי - ואז באמת יכולים לחשוב אחרת.

מתאים לעולם מרובה שחקנים

אנחנו חיים בעולם של פלטפורמות שצריכות לשרת המון בעלי עניין. אם פעם המטרה של חברה היתה אחת ויחידה, "להשיא רווח לבעלי המניות", היום ברור שיש הרבה יותר בעלי עניין שצריך לשרת ולתת להם ערך כדי להצליח. בעולם כזה, שהוא מרובה שחקנים, שכולם צריכים להיות מיוצגים, חייבים למצוא דרך להכניס את כולם לתוך תהליך היצירה, הדיון והבחירה.

מנטרל פוליטיקה ארגונית

הנה היופי: בכל דיון או תהליך ארגוני, יש שתי שיחות שמתנהלות במקביל. על הבמה החיצונית זו השיחה המקצועית, אבל מתחתיה יש את הפוזיציה של השחקן, האינטרסים שלנו ומערכת היחסים בתוך המארג הזה. זה טבעי ואנושי והאמת היא שכמעט ואי אפשר להתנתק מזה.

אבל כאשר מכניסים אנשים לדמות אחרת, הם כבר יתקשו לדבר מהפוזיציה שלהם. זה הופך את השיחה להרבה יותר עניינית, ומשם את התהליך ליותר יצירתי. אחד ממטבעות הלשון שהשתרשו גם אחרי סיום המשחק היה "מי אתה? בתור מי אתה מדבר?".

זה התחיל כי במהלך הדיונים אנשים היו יוצאים מהדמות חזרה לפוזיציה, ומשתתפים אחרים הזכירו להם. אבל זה המשיך גם אחר כך, בתהליך האסטרטגי מחוץ למשחק, כשמישהו הציג דעה ושאלו אותו "מי אתה? בשם מי אתה מדבר?" כלומר - מאיזו פוזיציה אתה טוען את זה?

הימנעות מקלישאות

שפה מייצרת מציאות, והרבה פעמים המילים שהנהלות משתמשות בהן נועדו ליצור מראית עין של מקצועיות, אבל לא פעם הן מתרחקות מהלקוח שבקצה. "אני רוצה לקנות מוצרים חדשניים ולנהל איתכם מערכת יחסים", אמר אף לקוח אף פעם. אחד הדברים היפים במשחק תפקידים הוא שכאשר מאלצים אותך לדבר בשם ובשפת הלקוח, אתה מחויב להימנע מקלישאות ניהוליות ומתחיל לדבר אמת.

אז, אפשר להזמין אתכם למשחק תפקידים?

ערן גפן הוא מייסד G^Team חברה לייעוץ אסטרטגי שעוזרת להנהלות ולמנכ״לים לפתח מנועי צמיחה חדשים. בעלת ניסיון בעבודה עם חברות מובילות בארץ ובעולם ביניהן: קוקה־קולה, מיקרוסופט, קימברלי קלארק, שטראוס, וולט וסודה-סטרים. חברה קודמת שהקים נקנתה על ידי Wix. גפן מפעיל את הפודקאסט "חצי שעה של השראה״ ומחבר הספר "יוצרים צמיחה - כך הופכים יצירתיות עסקית לתוכנית עבודה". רשימה זו מבוססת על פרק מספרו.

gefen@gteam.org