לקראת המצגת הבאה שלכם בעבודה: אלה המילים שכדאי להיזהר מהן

אמיר גרינשטיין מרצה וחוקר שיווק ויזמות באוניברסיטת Northeastern בבוסטון ו-VU באמסטרדם. כותב בטוויטר על מחקר התנהגותי AmirGrinstein@.

יאנה שכטרמן היא יועצת ארגונית, מאמנת מנהלים ומלמדת באוניברסיטת Northeastern בבוסטון. yanashechterman.com

- "רציתי לציין...אממממממ, כי..."; "אכן, אה, הייתי אומרת, אה, ש..." - הסיטואציה המגומגמת הזו מוכרת לכולנו. אנחנו מציגים בישיבה או בכנס, מלמדים כיתה או מעבירים הדרכה, ואפילו סתם נמצאים בשיחה לא מקצועית, ומילים ללא משמעות או תרומה אמיתית לשיח קופצות לנו לפה.

זה יכול לקרות בתחילת משפט, באמצע משפט או בסיומו. "אמממ" ו"אה" הן אולי המילים הכי מוכרות כמילים ממלאות-מקום אבל יש עוד רבות כאלה, ולכל שפה המילים ממלאות-המקום שלה - "like" (כאילו), "so" (אז), "just" (רק) והשאלה "right?" (נכון?).

דומה שמילים ממלאות-מקום הן מרכיב מרכזי בתקשורת בין-אישית מודרנית, ולכן כדאי לשאול כמה שאלות לגביהן. למשל עד כמה הן נפוצות ועד כמה אנחנו רגישים להן? מדוע הן קיימות? איך הן גורמות לנו להיתפס? מה אפשר לעשות עם ההבנה שהן יצוצו לפעמים - כדוברים וכמאזינים? כדי לענות על השאלות האלה נשלב בין מחקר ותיק לחדש.

מה השימוש במילים אומר עליי?

אין כמעט אנשים שאינם נעזרים במילים ממלאות-מקום. ייתכן שדוברים מאוד מקצועיים בעולם התקשורת יתאפיינו בכך פחות, אבל גם הם ישתמשו במילים האלה, ייתכן אפילו שמאות פעמים בשעה. אך האם המאזין הממוצע שם לב בכלל?

מחקר מ-1995 של ניקולאס כריסטנפלד שהתפרסם ב-Journal of Nonverbal Behavior בחן בסקר של 21 משתתפים עד כמה לדעתם הם ישימו לב לדוברים שישתמשו במילים ממלאות-מקום. רוב מוחלט של המשתתפים העריך שישימו לב. לאחר מכן שאל החוקר את המשתתפים במחקר איך הם ידרגו את אותם דוברים על מגוון משתנים (עד כמה הדוברים הם בעלי יכולת גבוהה, משכילים, מעניינים וכדומה). רק ב-3% מכל הדירוגים האפשריים קיבלו הדוברים המשתמשים במילים ממלאות-מקום הערכות חיוביות. זאת אומרת כי המשתתפים ציינו כי שימוש במילים ממלאות מקום נתפס באופן שלילי.

בניסוי המשך החוקר חילק 1,067 נבדקים לשלוש קבוצות, שנחשפו להקלטה של כשלוש דקות על-ידי אותו דובר. התוכן היה זהה, אבל בכל אחת מהקבוצות נעשה שימוש אחר בהפסקות הנשימה והדיבור. פעם אחת הוא השתמש במילים ממלאות-מקום לעתים תכופות, פעם שנייה פשוט שתק באותם מקומות שהיה יכול להשתמש בהם במילים ממלאות-מקום, ובפעם השלישית - דיבר ברצף כמעט ללא הפסקות.

הפעם התבקשו המשתתפים במחחקר להעריך את מספר הפעמים שהדובר השתמש במילים ממלאות-מקום, בנוסף לשאלות שנשאלו בסקר המקדים. התברר שבקושי נמצא הבדל בין הקבוצות לגבי מספר הפעמים שבהן השתמש הדובר במילים ממלאות המקום. זאת בניגוד להערכה של המשתתפים עצמם בסקר המקדים; כשבהתנהגות בפועל הם התקשו לזהות את השימוש במילים ממלאות-מקום.

עם זאת, כאשר המשתתפים התבקשו לשים לב לסגנונו של הדובר - הם זיהו ביתר קלות שימוש במילים ממלאות-מקום. אך כשהתבקשו לשים לב לתוכן הדברים, שוב התקשו להבחין בהן. ממצא זה מחדד את התנאים שבהם המילים הללו יבלטו.

המילים שמספקות גלגל הצלה

ועדיין, למילים ממלאות-מקום יש גם תרומה חיובית לניהול שיחה. לדוגמה, הן מאפשרות מרווח נשימה - אפילו קצר מאוד - בעודנו חושבים על התשובה המדויקת או על הדבר הבא שכדאי לומר.

דבר נוסף שחשוב לזכור הוא שתקשורת בין-אישית בחברה הגלובלית שבה אנחנו חיים מייצרת סיטואציות רבות שבהן דוברים מתקשרים בשפה השנייה (או השלישית) שלהם. המילים ממלאות המקום הללו מספקות גלגל הצלה רגעי.

מאמר שהתפרסם בהרווארד ביזנס ריוויו ב-2019 (על ידי אליסון שפירא) מציג שלוש אסטרטגיות לשימוש במילים ממלאות-מקום:

1. כאשר נותנים פידבק בסביבה שרגישה לביקורת, המילים הללו מקהות ומרככות את הביקורת ומאפשרות להעביר את המסר בצורה יותר דיפלומטית.

2. כאשר עובדים בסביבה ארגונית שבה אם הדובר.ת עוצר.ת לרגע, השיח מיד נחטף על ידי אחרים (למשל בשיח טיפוסי בין אמריקאים לישראלים), מילים ממלאות-מקום משאירות אותו.ה בשליטה על השיח.

3. כאשר רוצים להצטרף לשיחה בלי לחטוף אותה בצורה לא מנומסת, מילים ממלאות-מקום יכולות להיות דרך הכניסה.

בנוסף, המאמר ממליץ באילו מילים ממלאות-מקום לא כדאי להשתמש:

● "אני חושב.ת" - ביטוי שיציג אתכם לא כמומחים לסוגיה שעל הפרק. עדיף להשתמש בביטוי כמו: "מהניסיון שלי, מצאתי ש...".

● "ייתכן שאני לא בכיוון, אבל..." - ביטוי שמשתמשים בו לא פעם כשרוצים לומר משהו מחוץ לקופסה, אבל הוא מייצר הערכת חסר לרעיון שיוצע. עדיף לומר: "שווה לבחון את הנושא מזווית אחרת/חדשה".

● "מצטער.ת" - גם זו מילה שמשתמשים בה כשעוצרים מישהו בשיחה כדי להשתחל פנימה. עדיף להשתמש בביטוי "תודה לך", ואז להתחיל לדבר.