כבר חודש שכיל מזהמת את הטבע, ואף רשות לא עוצרת אותה

בערב יום חמישי בתחילת חודש יוני, קיבלו אנשי המשרד להגנת הסביבה ורשות הטבע והגנים שיחת טלפון מדאיגה. על הקו: אנשי ICL (כיל לשעבר), שעדכנו את הרשויות בכך שתעלת המפעל, הפועלת חודשים בודדים בלבד ומובילה את מי המלח לעיבוד במפעלי החברה, דולפת. במשך חודשים, כך ייתכן, כמויות גדולות של מי מלח מחלחלים ונשפכים הישר מהתעלה אל מניפת סחף המכונה "מניפת צאלים", ומותירים הרס בבית גידול מיוחד ועשיר בחי וצומח לאורך חוף ים המלח. חודש לאחר שגילו הרשויות על הדליפה ההרסנית, אף אחת מהן לא הפריעה לפעילותה הכלכלית של כיל, שממשיכה בימים האלו בעסקים כרגיל, ומזרימה מים בתעלה. היום, יש מי שאומר: את המפגע הזה אפשר היה למנוע מראש, אילו היו מתעדפים את הסביבה על פני אינטרסים מסחריים צרים בהליכי התכנון המקוצרים.

בשל חומרת הדברים, החברה להגנת הטבע פנתה לכיל בהתרעה לפני נקיטת צעדים משפטיים הזיהום של חברת כיל, אילו החברה לא תפעל באופן מיידי להפסקת הזיהום החמור והפגיעה בערכי טבע מוגנים, "במהלך שקשה להפריז בחומרתו, החלטתם לחדש את ההזרמה בתעלה, באופן חד צדדי, ללא תיאום והסכמה מצד רשות המים, המשרד להגנת הסביבה ורשות הטבע והגנים״, כתבו בחברה להגנת הטבע. ״חידוש ההזרמה, שנעשה ללא אישור הרגולטורים הרלוונטיים, מחמיר את הפגיעה הסביבתית הניכרת שכבר נגרמה, ואת הנזק הכבד לנחל צאלים ולחי ולצומח הטבעי באזור. הנכם נדרשים לחדול מיד מהמשך ההזרמה והזיהום דרך התעלה״.

בעבר, שגשגו באזור מניפות סחף מרהיבות. אך הפעילות המסחרית באזור ים המלח, בין אם הכרייה והתשתיות של כיל בנחל צין, נחל חימר, נחל רחף, נחל אשלים, נחל בוקק ועוד, או הפעילות החקלאית בנחל דוד ונחל ערוגות, הובילה לגוויעתן של מרבית מניפות הסחף. מניפת צאלים היא אחת מהמניפות האחרונות שנותרו במצב מתפקד אקולוגית, והיא הגדולה והמרשימה שבהן. היא משמשת בית לבעלי חיים רבים, ומשגשגים בה עצי שיטה ואשל, ומיני צומח אחרים שחלקם מינים נדירים או אנדמיים לאזור. אך כעת היא נמצאת בסכנה, ואותות לכך כבר נצרבו בשטח.

"תמותת הצמחים כבר החלה"

נרי אראלי, יו"ר הוועדה להגנת הסביבה במועצה האזורית תמר אשר בשטחה נמצאים המפעלים, הגיע בשבוע שעבר לשטח כדי לצפות במתחולל. "תמותת הצמחים כבר החלה. אם החלחול הזה יימשך, ימותו כל בעלי החיים והצמחים ממזרח לתעלה. צבאים, חרדון צב, שועלים, נברנים, מכרסמים קטנים, בעלי חיים ארוכי רגליים. זו מניפה חיה. בכל שנה השיטפון זורם שם, ומחייה את בעלי החיים והצמחים. עכשיו זורמים שם מי מלח. עדר של צבאים עלול למות בגלל האינטרסים הכספיים של כיל ושיתוף הפעולה של הרשויות עם בצע הכסף".

מי ים המלח הם תמיסה מסוכנת לרוב האורגניזמים על פני כדור הארץ. וכך, כשמחלחלים המים מהצינור הדולף של כיל לתת הקרקע ולאחר מכן אל שטח המניפה, הם מותירים הרס בשטח. לפי רשות הטבע והגנים, התעלה המסחרית של כיל, המשנעת את מי ים המלח באזור המניפה - בו הם לא זורמים באופן טבעי, דלפה לאורך רוב שטחי המניפה, למעט הערוץ הדרומי ביותר. בצד המזרחי, ישנו איגום של מי הדליפה. בשטח נראתה תמותה מסיבית של צמחיה, חלקה מוגדרת כערכי טבע מוגנים, ובאזור נראו עקבות של צבאים, ארנבות, צבוע, שועל ומכרסמים, יממה בלבד לאחר שדיווחו בכיל על המפגע הסביבתי.

הרשויות נותרו כמעט הלומות אל מול המפגע. כיל ניהלה את השטח ביד רמה, בעצמה. בסוף השבוע לאחר שעדכנה את הרשויות, המשיכה את פעילותה אך האטה את ההזרמה. רק ביום ראשון שלאחריו, הודיעה שתפסיק את ההזרמה בצינור, ותפעיל את תחנת השאיבה הישנה כדי לא לשבש את פעילותה. בפועל, אף רשות לא הורתה לה לעצור את הפעילות המזהמת. בשבוע שעבר, חזרה החברה להזרים מי מלח דרך התעלה המחלחלת, לפי החלטתה, וללא תיאום עם הרשויות.

במשרד להגנת הסביבה וברשות הטבע והגנים זעמו, והוציאו הודעה לתקשורת: "כיל עדכנה את הגופים שהיא מחדשת את ההזרמה ללא תיאום. היה מצופה מכיל לתאם עם הרשויות באופן מסודר תוכנית פעולה למניעת הנזק, ורק לאחר מכן לחדש את ההזרמה". במשרד להגנת הסביבה זימנו את כיל לשימוע, אך לא בלמו את פעילותה, ומנהלים מול החברה הליך על זיהום הטבע בעוד היא ממשיכה לזהם בפועל. לפי כיל עצמה, התיקון אותו מבקשות הרשויות בשטח, יושלם רק בעוד "מספר חודשים", ועד אז, תבצע החברה פעולות בכדי שזרימת התמלחת בשטח "לא תגבר", אך לא תיעצר.

השיקולים המסחריים ניצחו את הטבע
מדוע דולפת התעלה שהחלה לפעול בינואר האחרון ומדוע הרשויות לא יכולות לעצור את ההזרמה? התשובה לכך נעוצה בהליך התכנון המזורז לו זכתה כיל בוועדה לתשתיות לאומיות (הוות"ל), כשהתעלה המסחרית שלה הוגדרה כ"תשתית לאומית" בתת"ל 35א', וזכתה לפטור מההליך הארוך וההסתייגויות הסביבתיות בהליכי התכנון הקבועים בוועדות המחוזיות או המקומיות. התעלה, המצויה בשטח הזיכיון של החברה, לא טעונת היתר כלשהו מהרשויות. למשרד להגנת הסביבה אין כלי אסדרה דוגמת רישיון עסק, היתר רעלים או היתר הזרמה לים עבור התעלה, והיא אינה כפופה לאסדרה סביבתית, או להיתר של אף גורם רגולטורי אחר. את ההיתר להפעלת התעלה - קיבלה כיל מהוות"ל, ולפיו היא פועלת.

לאחר שהאזור בו פעלה תחנת השאיבה הישנה של כיל באגן הצפוני של ים המלח התייבש בשל נסיגת קו המים (מפעלי כיל אחראיים על כשליש מהתייבשות ים המלח), עלה הצורך של החברה לתכנן תעלה חדשה שתאפשר את המשך ניצול משאבי ים המלח. בוות"ל, ביקשה כיל שלא לאטום את התעלה באמצעות יריעות, וגייסה לצידה חברה מומחית מהולנד, שטענה כי אין בכך צורך. ברשות הטבע והגנים הסתייגו ודרשו לאטום את התעלה כדי למנוע חלחול של המים אל השטח הרגיש, אותו כיל מגדירה בדוחות הכספיים שלה "אחת המניפות המפותחות והגדולות שעודן קיימות באזור, אותה חשוב לשמר, תוך הגנה על המגוון הביולוגי". בוות"ל החליטו שלא לאשר את דרישת הרשות - ונציגיה לבסוף ויתרו לכיל על אותו איטום שייקר ויאריך את משך הזמן של בניית התעלה.

כעת, הנחות היסוד של כיל והוות"ל התבררו כשגויות והטבע ניזוק. לפי כיל, הזיהום הוא תולדה של "זרימה בלתי צפויה של מי תמלחת מעל הקרקע, בשל שילוב בין חלחול בתעלת ההזנה ותנאי שטח מורכבים". ברט"ג חוזרים כעת על הדרישה שלא התקבלה בוות"ל - לאטום את התעלה. למרות שברט"ג צפו מראש את המפגע, לא רק שהתעלה פועלת מתוקף היתר הוות"ל כדין, אלא שלפי מקורות, התעלה אושרה תוך אישור לחלחול של אחוז מסוים מהמים הזורמים דרכה. גורם ברשות המים מסביר כי "רישיון ההפקה של כיל קובע את כמות ההפקה השנתי, וכולל גם צפי לדליפות. ככל שהם פועלים במסגרת זו, אנחנו לא מפקחים והם לא מחויבים בדיווח".

בדיווח לבורסה, כתבה כיל כי "להערכת החברה, היקף חלחול התמלחת מתעלת ההזנה אינו חורג מנתוני התכנון המאושר". לפי גורמים המעורים בפרטים, לכיל הותר חלחול של 2% מהמים המוזרמים, בציפייה שאלו יזרמו בחזרה לים המלח מתת הקרקע, למרות הנזקים הסביבתיים הפוטנציאליים. אגב כך, למרות שבפועל אושר לחברה להזרים דה פקטו באמצעות חלחול מים בחזרה לים המלח - היא לא נדרשה בהיתר הזרמה של המשרד להגנת הסביבה.

ייתכן כי מאז שהחלה התעלה לפעול, במשך חודשים, המים חלחלו למניפת הנחל מהקרקעית, מפני שבתחתית התעלה אין איטום מלבד שכבות חרסית. כשתת הקרקע הפכה רוויה במים, הם צפו על פני השטח, ובין האשלים והשיחים במניפת צאלים זורמים כעת מים מלוחים שמקורם בתעלת כיל, הפוגעים והורגים את ערכי הטבע באזור. אראלי זועם על המצב בשטח, ועל כך שהמדינה אפשרה לכיל לתכנן את התעלה בהליך מזורז עם הקלות סביבתיות. "אם מותר לתעלה לחלחל ב-2% בשנה, ובשנה המפעלים שואבים 450 מיליון קוב, מדובר ב-9 מיליון קוב שזורמים לטבע בשנה. 9 מיליון קוב זה גזר דין מוות על כל מה שצומח וחי ממזרח לתעלה. כל זה, כי מפעלי ים המלח לא כפופים לוועדת התכנון והבנייה. אם המועצה האזורית תמר אומרת להם - תעשו ככה וככה, הם הולכים לוות"ל. לא ברור מי החליט שמפעלי ים המלח הם תשתית לאומית, אין שום דבר לאומי בפעילות שלהם מלבד הכסף שזורם לכיסו של עידן עופר. כיל מנהלת את אזור ים המלח, הם עושים באזור מה שהם רוצים. בעיניי, זה פשע נגד תושבי האזור והטבע. מישהו צריך לעמוד על זה לדין, אבל אני לא מאמין שזה יקרה".

מיתוג ירוק במקום שמירה על הסביבה

כיל היא החברה הגדולה ביותר בבורסה בישראל. השנה האחרונה הייתה פנומנלית עבור החברה במונחים כספיים. בעקבות הזינוק במחירי האשלג והפוספטים בעולם, רווחי כיל זינקו ברבעון הראשון של 2022 ביותר מ־350% בהשוואה לרבעון המקביל אשתקד, לשיא של 632 מיליון דולר. כך, החברה צופה לסיים את השנה עם רווח תפעולי שנתי של כ-3.5 מיליארד דולר.

בשנים האחרונות, הפכה כיל את תחום הקיימות לנושא אותו היא מציבה בחזית הפרסומים הנוגעים לה. כך למשל, באתר החברה, מוצגים בזה אחר זה מנהליה, יחד עם ציטוט המצביע על ה"אני מאמין" של הדובר, העוסק לעיתים בסביבה. כך למשל, מנכ"ל החברה, רביב צולר, אומר: "עם המשאבים הייחודיים שלנו וכושר המצאה פורץ דרך, אנחנו באמת יכולים להשפיע על פתרון אתגרי הקיימות בעולם. מאיה גרינפלד, סמנכ"לית התקשורת, אומרת: "צרכנים מעדיפים מותגים עם מחויבות לקיימות סביבתית. זה המקום שבו אנו מרגישים מחויבים להוביל", ניצן משה, סמנכ"ל התפעול, מתגאה ב"הטמעת קיימות בכל היבטי הפעילות שלנו", אבירם להב, סמנכ"ל הכספים, בכך שכיל "מקדמת את שיפור ביצועי ה-ESG שלה". במאמר שפרסמה עובדת החברה, מיטל ליאון, במגזין "אקולוגיה וסביבה" ב-2017 באשר לתעלה המדוברת, כתבה: "כיל החליטה ליישם מדיניות פרו-אקטיבית של שמירה על הסביבה שהיא פועלת בה".

בעוד שכיל מתגאה בקידום ערכי קיימות מעל כל במה וכמעט בכל הודעה העושה את דרכה ממשרדי החברה לתקשורת, שאלנו את אנשי החברה כיצד הדברים מתיישבים עם ההחלטה לחזור ולהפעיל את התעלה המזיקה למניפת צאלים. מכיל נמסרה תגובה כללית בלבד, בה החברה התגאתה ב"השקעות בהיקפים של מאות מיליוני שקלים מדי שנה בסביבה".

כמה משקיעה החברה בתקינה סביבתית ובהגנה על הסביבה? קשה לדעת. בכיל טוענים כי בשנת 2021 הסתכמו ההשקעות הסביבתיות בכ-267 מיליון שקל, אך מסרבים לפרט מה כולל אותו סכום. מאידך, בתכתובת פנימית בין חגי חורב, מנהל אקולוגיה ותשתיות פוספט בחברה, לבין המשרד להגנת הסביבה, עולים נתונים שעלולים להעיד על סכומים נמוכים יותר. ברותם אמפרט, הושקעו 210 מיליוני שקלים בעמידה בחוק אוויר נקי, במשך יותר מעשור. אמנם מדובר בחזית אחת שבה פועלת החברה, אך במציאות שבה חברות לא כפופות לחובת דיווח בנושאי סביבה בדוחותיהם הכספיים, לא יכול הציבור לדעת כמה באמת השקיעו.

הנזק לשטח נאמד בעשרות מיליוני שקלים

החברה לא עומדת בכל החובות הסביבתיות שהושתו עליה. כך למשל, ביולי 2021 חודש היתר הפליטה של רותם אמפרט, מפעל שלפי המשרד להגנת הסביבה, הוא השני במדד המדרג את המפעלים הגרועים סביבתית בישראל (מפעלי ים המלח מדורגים במקום השביעי ברשימה, ומגנזיום ים המלח במקום העשירי). החברה ביקשה מהמשרד להגנת הסביבה לעדכן את ההיתר כך שיקבע שהמפעל יטפל רק בפרויקטים בעלי חשיבות סביבתית גבוהה, ואילו היתר יבוצעו במסגרת ההיתר הבא - רק ככל שתאושר לחברה כרייה בשדה בריר. לפי החברה, עד סוף שנת 2021 השלימה רותם ישראל רק 77 מתוך 194 מטלות פרטניות הנדרשות במסגרת ההיתר, כך לפי דוחות החברה. 

המשרד להגנת הסביבה התייצב לצד רותם אמפרט, ואכן קיבל את דרישותיה לדחיות בפרויקטים סביבתיים שמטרתם להפחית את זיהום האוויר ומכך את הפגיעה בבריאות התושבים ובסביבה. זאת, למרות שהמשרד גילה בבחינה שערך, כי המפעל מפר הוראות סביבתיות שהשית עליו במסגרת היתר הפליטה הישן.

לפי פרופ' ניר בקר, רקטור המכללה האקדמית תל חי, נזק ארוך טווח בתוואי השטח המדברי על פני קמ"ר, נאמד בכ-90 מיליוני שקלים. לשם השוואה, הסכום שגבתה ישראל מרותם אמפרט מבית כיל עבור תמלוגים על הפקת פוספטים, מסתכם ב-8.6 מיליון שקל ב-2020. את הנזק שגרמה תעלת החברה במניפת צאלים, עדיין מנסות הרשויות להעריך. לפי רשות הטבע והגנים, ייקח זמן רב לתקן את הנזק שנגרם ורק שיטפונות, אם יהיו משמעותיים, יסייעו לשטיפת הקרקע העליונה. בתת הקרקע הצפי שתהיה מליחות גבוהה לאורך שנים רבות. "החשש שלנו התממש", אומר אסף צוער, אקולוג ברשות.

כיל: "החברה לקחה אחריות מלאה לטיפול ולשיקום האזור"

תגובת כיל: "החברה פועלת בשקיפות ובתיאום מלא עם הרשויות בכל הקשור לפרויקטים סביבתיים ומקדמת פרויקטים והשקעות בהיקפים של מאות מיליוני שקלים מדי שנה. החברה פעלה באותו האופן גם בכל הנוגע לתכנון והקמת תעלת ההזנה, אשר אושרו על ידי כל הגורמים המקצועיים והרשויות. נדגיש כי החברה עמדה בכל התנאים והאישורים שניתנו . החברה לקחה אחריות מלאה לטיפול ולשיקום האזור, תוך המשך בחינת הסיבות הייחודיות בתוואי השטח הנקודתי שהובילו להגעה לא צפויה של מי הים לקצה המניפה".

בנוגע להיתר הפליטה של רותם אמפרט, מהמשרד להגנת הסביבה נמסר בתגובה: ״בשנת 2020 מפעל רותם אמפרט פנה למשרד להגנת הסביבה בבקשה לדחות חלק מהדרישות הנמצאות ברישיון העסק והיתר הפליטה שלו. בנוסף, המפעל הודיע כי חברת רותם אמפרט צפויה להיסגר במידה ולא תאושר כרייה בשדות נוספים ולכן ביקש לצמצם את היקף ההשקעות בביצוע דרישות סביבתיות, שכן לטענתו השקעות אלה ירדו לטמיון במקרה שהמפעל ייסגר בשנים הקרובות. בעקבות זאת, נעשתה בחינה משותפת במשרד ביחד עם היחידה סביבתית נגב מזרחי, על-מנת לבחון את פניית המפעל. הבחינה הצביעה, כי לאור העובדה שהמפעל מפר חלק מהוראות ההיתר יש לקדם אכיפה ובנוסף, יש לקבוע לוחות זמנים ישימים לעמידה בדרישות.

"לאור זאת, הוחלט לקבל את בקשת המפעל ולאשר דחיות בפרויקטים בין אם באמצעות צו מנהלי לפי סעיף 45 לחוק אוויר נקי ובין אם בעדכון היתר. במקביל, פעל המשרד להטלת עיצום כספי למפעל בגין אי התקנת מערכת rto לטיפול בפליטות מזהמים. המפעל מבצע פרויקטים רבים שביצועם פרוס לאורך השנים. סיום הפרויקטים צפוי בשנת 2026".