מחירי הדלק מעמידים למבחן את התיאבון האמריקאי למלחמה קרה חדשה נגד רוסיה

רוסיה מנהלת שתי מלחמות ברגע זה: מלחמה חמה עם אוקראינה, שמחירה נמדד במוות והרס, ומלחמה קרה נגד המערב שמחירה נמדד בקשיים כלכליים ואינפלציה.

הנשיא הרוסי ולדימיר פוטין יודע שבמלחמה הקרה הזו, הזמן אינו לצידו. אפילו כשסין נמצאת בצד שלו, לארה"ב ולבנות בריתה יתרון עצום בעושר, ידע, טכנולוגיה ומימון. הנתיב היחיד של פוטין לניצחון הוא להטיל על צרכנים מערביים מחירים כל כך גבוהים בטווח הקצר שהתמיכה הפוליטית באוקראינה תתפורר.

התפתחויות מהעת האחרונה עלולות לספק לפוטין תקווה. לאחר שההלם של הסנקציות הראשונות של המערב נשחק, הכלכלה הרוסית, חבולה ככל שתהיה, עוד לא התמוטטה. בינתיים, סנקציות עצמיות של רוכשים מערביים וההקטנה המכוונת של הזרמת הגז על ידי פוטין העלו את מחירי האנרגיה בחדות במערב, ותרו תחת המעמד הפוליטי של המנהיגים שם. מפלגתו של נשיא צרפת עמנואל מקרון הפסידה את הרוב שלה בפרלמנט, בזמן שמניין המושבים של המפלגה הימנית הידידותית לפוטין עלה. בבריטניה, ראש הממשלה בוריס ג'ונסון הפסיד שתי בחירות משנה לאחרונה.

בארה"ב, מחירי הדלק הגבוהים ממשיכים לפגוע באחוזי התמיכה בנשיא ג'ו ביידן ומגדילים את הסבירות לכך שהדמוקרטים יפסידו שליטה בקונגרס בסתיו. מבקרים הדביקו על משאבות הדלק סטיקרים עם הפנים של ביידן שעליהן כתוב "אני עשיתי זאת". בזמן שהרפובליקאים תומכים בסנקציות נגד רוסיה, הם גם מאשימים את ביידן ללא הרף במחירי הגז הגבוהים יותר דרך צעדי מדיניות שהגבילו את ההיצע, כמו חיסול צינור הנפט Keystone XL מקנדה.

למעשה, ייצור הדלק בארה"ב עלה מאז שנכנס ביידן לתפקיד. אבל מחירי הנפט נקבעים בעקבות המאזן העולמי בין היצע לביקוש, שהחריף בשנה שעברה ונעשה הרבה יותר גרוע לאחר הפלישה הרוסית לאוקראינה. בלי המלחמה הזו, היה מחיר נפט הגולמי ברנט עומד על 90 דולר לחבית, לפי הערכות ג'י פי מורגן. במקום זה, המחיר נע בין 100 דולר ל־128 דולר מאז פברואר. ביום שלישי נמכרה חבית נפט תמורת 114 דולר.

מחירי דלק זולים או אגרוף הברזל של פוטין באירופה

ביידן רוצה שאמריקאים יראו זאת כמחיר הסולידריות עם אוקראינה. "לכל הרפובליקאים בקונגרס שמותחים עליי ביקורת... האם אתם אומרים שהיה עדיף שיהיו לנו מחירי דלק זולים יותר בארה"ב ואת אגרוף הברזל של פוטין באירופה? אני לא מאמין לזה", אמר בשבוע שעבר. וישנם סקרים הרומזים שאמריקאים מוכנים אפילו לספוג נזק מסוים כדי להעניש את רוסיה על התנהגותה.

ועם זאת, ההיסטוריה והנסיבות עומדות בדרכו של ביידן. מבחינה היסטורית, אמריקאים לא מתאגדים סביב הנשיא כשזעזועים גיאופוליטיים גורמים לעלייה במחירי הנפט; להיפך. ב־1973, מדינות ערביות עשו אמברגו על ייצוא נפט לארה"ב כעונש על כך שתמכה בישראל במלחמת יום הכיפורים. משבר האנרגיה שהיה התוצאה של זה, יחד עם פרשת ווטרגייט, חיסלו את אמון הציבור בנשיא ריצ'רד ניקסון. העלייה במחירים שקרתה אחרי המהפכה האיראנית ב־1979 עזרה לסיים את נשיאותו של ג'ימי קארטר.

מה שמחמיר את המצב, ביידן נכנס לתפקידו עם סדר העדיפויות הלא נכון למשבר מסוג זה, כי שאיפתו לצמצם את השימוש בנפט ובגז, ולא להגדיל את ההיצע שלהם. הוא החל לשנות כיוון, למשל כשעודד יותר ייצוא של גז טבעי נוזלי לאירופה ותיקן את היחסים עם ערב הסעודית. אבל הוא עדיין לא הכריז שמלחמה קרה חדשה מצריכה אסטרטגיית אנרגיה שונה מזו שעליה עשה את הקמפיין שלו לנשיאות.

גרמניה נגמלת מהנפט הרוסי לפני שפוטין יסגור את הברזים

לגבי לקחים, הוא יכול להסתכל על גרמניה, שם הממשלה עשתה בדיוק את זה. גרמניה, שתלויה מאוד בגז הרוסי, שוקלת הקצבה של הדלק הזה לחימום בחורף הקרוב, בציפייה לכך שפוטין יסגור את הברזים. זה הצריך משר הכלכלה רוברט האבק לנקוט בצעדים שהם לכאורה מנוגדים לרוח המפלגה הירוקה שהוא אחד ממוביליה, כמו למשל פתיחה מחדש של תחנות כוח פחמיות ווידוא יבוא גז מקטאר, הנתונה לביקורת בינלאומית בגלל יחסה לעובדים מהגרים.

בריאיון משבוע שעבר עם הירחון דר שפיגל, הבהיר האבק שמשהו הרבה יותר חשוב מונח על הכף. פוטין "רוצה להגביר את הלחץ על האוכלוסייה כדי להגביר את אי הוודאות והפחד - הקרקע הפורייה ביותר לפופוליזם שהוא מקווה שישמיד את הדמוקרטיה הליברלית שלנו מבפנים", אמר. "ואנו לא יכולים להרשות לזה להצליח". כשנשאל לגבי העסקה עם קטאר, אמר "אין שחור ולבן כשזה מגיע לדלקי מאובנים, רק אפור... אין ברגע זה כובעים לבנים. אבל יש כובע אחד שחור, ופוטין חובש אותו".

הדיבור הישיר של האבק לא פגע בו מבחינה פוליטית. הוא ושרת החוץ אנלנה ברבוק, שגם היא ממפלגת הירוקים, הם שני הפוליטיקאים הכי פופולריים במדינה.

לגבי ביידן יכול להיות שלכל זה היישום יהיה מאוד מוגבל: הבעיות הפוליטיות שלו הרבה יותר עמוקות ממחיר הדלק. עם זאת, בהשוואה להאבק, או אפילו ניקסון וקארטר, ביידן מתמודד עם הזעזוע הגיאופוליטי הזה עם הרבה יותר נכסים. שלא כמו בשנות ה־70, היום ארה"ב היא יצואנית נטו של דלק ומוצריו, ואחת היצואניות הגדולות בעולם של גז טבעי נוזלי. בהיותה יציבה מבחינה פוליטית ואחראית מבחינה סביבתית, ארה"ב היא השחקנית החשובה ביותר במאמצי המערב להיגמל מהאנרגיה הרוסית.

בדו"ח מהחודש שעבר, הציגה ג'י פי מורגן נתיב בו תוכל ארה"ב להגדיל את תפוקת הנפט ב־6 מילון חביות ביום עד 2026. זה יצריך 400 מיליארד דולר של השקעה פדרלית והקלה ברגולציה, "לא משימה פוליטית פשוטה בהתחשב בתומכי המעבר האנרגטי באגף השמאלי ותומכי השוק החופשי מימין", נכתב בדו"ח. אבל זה "יוריד את רוסיה לדרג הביניים של יצרניות האנרגיה בעולם".

"אנחנו, לא רוסיה, מעצמת האנרגיה של העולם", אמר דניאל ירגין, היסטוריון של נושא האנרגיה וסגן יו"ר של S&P Global. תוך שנתיים או שלוש, כוח המינוף של פוטין ייעלם, אמר ירגין.

האתגר מבחינת ביידן ומנהיגים מערביים אחרים הוא לנווט בשישה החודשים הקרובים בזמן שפוטין מבזבז את קפיטל המינוף שעוד נותר לו.