במדינה שבה כולם שומרים על החצר שלהם לא יהיו מטרו, טיסות, ואפילו חשמל

בארץ נימב"י (NIMBY - ראשי תיבות מתורגמים ל"לא בחצר האחורית שלי"), לא תהיה רכבת תחתית שתסע מתחת לגוש דן בעשור הקרוב. הסיבה? מקבלי ההחלטות (קודם כל מהקואליציה, אל תתבלבלו) נבהלו מכמה אנשים שיחפרו להם מנהרה מתחת הקרקע, ואולי - שומו שמיים - יפתחו להם תחנה מול הבית.

בארץ נימב"י, שדה התעופה הבינלאומי היחיד ייסתם בקרוב מעודף נוסעים, בגלל שהממשלה האחרונה ביטלה החלטת ממשלה קודמת להקמת שדה תעופה נוסף, כי כמה אנשים חזקים ומקורבים לא רצו שרעש מטוסים יפר להם את השלווה בבוקר הפסטורלי בעמק יזרעאל.

בארץ נימב"י, נשב בחושך ונבכה על מר גורלנו. לא מדובר רק בקלישאה פולנית, אלא בסיוט שבאמת עלול לקרות בקרוב. ככה זה כשכולנו רוצים חשמל בשקעים, כמו שאנחנו רוצים לנוע מהר ממקום למקום, כמו שאנחנו רוצים לטוס לאן שנחפוץ, אבל אף אחד לא רוצה תחנת כוח או שנאי ליד הבית. כך, בזמן שעם ישראל עסק השבוע בחוק המטרו, התמסמסה החלטה נוספת, לא פחות קריטית לאיכות חיינו כאן.

 תורים בנתב''ג / צילום: רונן משי

לפי החלטת ממשלה מתחילת אוגוסט שעבר, עד לחודש יולי 2022 נדרשה המועצה הארצית לתכנון ובנייה לקבל הכרעה "בנוגע לאספקת החשמל לגוש דן". לא פחות. והנה, יולי הגיע, אבל ההחלטה לא קרובה. בשעה שאף אחד לא באמת מאמין שיום אחד אולי לא יהיה לנו חשמל בבית (ואפילו מצאנו גז שיעשה את זה בזול), ברשות החשמל הזהירו מפורשות בכנסת ש"קיים סיכון לאספקת החשמל מ-2027".

לפי הרפורמה במשק החשמל משנת 2018, עד יוני אשתקד תחנת רידינג בתל אביב אמורה הייתה להימכר למשקיעים פרטיים. זאת, במטרה להקים שם תחנת כוח מודרנית לפני שזו הקיימת, שכבר חגגה 50, תסיים את חייה ותקרוס תחת העומס. בפועל, מי שמרח את ההחלטה ההיא היו בעיקר מוסדות התכנון, ובראשן עיריית תל אביב, שכמובן מעדיפים בצפון העיר מגדלים יקרים ותושבים מרוצים. למעשה, כל תוכנית חדשה לבנייה שאושרה בשדה דב המתפנה, הרחיקה את האפשרות הריאלית להקמת תחנות כוח מודרניות בחוף תל אביב.

לא רק ת"א יודעת למחות

רק ברגע קצר של התעשתות, בעיקר מול הזעקות של רשות החשמל, החליטה כאמור הממשלה שעד יולי 2022 הפור ייפול - או תחנות כוח חדשות ברידינג, או "חלופת הולכה", שמשמעותה לזהם את האוויר והקרקע לאחד מיישובי הסביבה, שייצר ויזרים חשמל לבתי התל אביבים. מה הבעיה? שלא רק בתל אביב יודעים למחות. גם באזור מסובים ומורשה - שבאחד מהם אמורה לקום תחנת מיתוג חדשה, לא פראיירים. כנ"ל בראש העין או בראשל"צ, שגם נקראו לדגל לטובת ייצור ואספקת חשמל לתל אביב.

אף אחד לא רוצה לוותר

ולפני שהחשמל עלול להיגמר (בפועל הוא כנראה לא באמת יגמר, והממשלה תצטרך לתקצב בבוא העת עבור תושבי תל אביב והסביבה גנרטורים מגה-מזהמים, מגה-מכוערים ומגה-יקרים), צריך לקחת בחשבון שבארץ נימב"י אנחנו צפויים בינתיים להרבה יותר הפסקות חשמל מקומיות. הסיבות שוב נימביסטיות, אבל מעט שונות.

 תחנת הכוח רידינג ת''א / צילום: תמר מצפי

ככל שהשכונות שלנו מצטופפות ומתחדשות וככל שנקנים יותר רכבים חשמליים, צריך כמובן לשדרג את רשת החשמל בתוך הערים עצמן. אבל אף אחד לא רוצה שנאי חדש ליד הבית שלו, והחוק לא נתן שום כלים לעשות זאת. לצורך מים, תקשורת, ביוב וכדומה יש סעיפים מפורשים המאפשרים לייעד קרקע ואפילו להפקיעה בעת הצורך, אבל לא כשמדובר בחשמל. לכן, כשחברת חשמל זקוקה לעוד שנאי ברחוב, העירייה לא רוצה, ובעיקר לא חייבת, לתת לה. אף בוחר הרי לא יאהב ראש עיר שהתיר לחברת חשמל לתקוע לו שנאי בפתח הבית.

בשורה התחתונה, כדאי שתקנו נרות, תתכוננו לימים ולילות בלי מזגן, ותצטיידו בתנור גז לחורפים שיגיעו. מול משבר הנימב"י גם במטרו ובנתב"ג, ממילא לא יהיו לנו הרבה אפשרויות לזוז מהבית.