לפעמים גם דיבורים הם התחלה של מעשים

מצוין

לפחות כולם מדברים על חשיבות התחב"צ

"יאיר, אני מעביר לך את הסטיק", אמר בנט ללפיד בטקס חילופי הכיסאות של ראשי הממשלה. ואם אירועי השבוע האחרון משקפים משהו, אפשר לקוות שהוא התכוון סוף סוף לסטיק ההיגוי של רכבת, כזו שמסיעה המוני נוסעים ומקרבת אותנו להיות מדינה נורמלית.

חוק המטרו לא אושר אמנם לפני פיזור הכנסת, אבל הבשורה החשובה היא שהפוליטיקאים שלנו התחילו להפנים את החשיבות האדירה שיש לתחבורה הציבורית עבור המיליונים שחיים כאן. לפעמים גם דיבורים הם התחלה של מעשים. נכון שאם שר האוצר ליברמן, או שרת התחבורה מיכאלי, היו מבינים את זה כבר בפברואר, כשיו"ר ועדת מיזמי התשתיות יוליה מלינובסקי אישרה את החוק לקריאה שנייה ושלישית, היינו מזמן עם חוק מטרו מאושר, אבל מוטב מאוחר מאשר אף פעם. כן, גם כשהזעקות האחרונות היו בעיקר פופוליזם. מותר להתנחם בכך שמדובר בסיסמאות על מערכת הסעת המונים, ולא על עוד הטבה לבעלי רכבים פרטיים. שדיברו פה על מטרו, רכבת תחתית שתיסע לכל הפחות בעוד עשור או שניים, ולא על עוד פלסטר ליום יומיים.  

בלתי מספיק

חבל שבשוק הנדל"ן אין מונופול להאשים

מאות יזמים בונים אלפי פרויקטים למגורים ברחבי הארץ, ואפילו החברות הגדולות ביותר אחראיות לאחוזים בודדים מסך המכירות כאן. אזורים, למשל, שיאנית המכירות בשנה שעברה, מכרה בסה"כ 1,164 דירות, מתוך 56 אלף דירות חדשות שנמכרו בשוק - 2% בלבד.

השבוע הציגה הכלכלנית גלית בן נאים, מי שמפרסמת את הסקירות החודשיות של הכלכלנית הראשית במשרד האוצר, בדיקה חדשה. הדוח הראה כי בשנים 2006 עד 2020, בהן עלה מדד מחירי הדירות בשיעור של 133%, זינק שיעור הרווח (לפני מס) של 30 יזמיות הבנייה הגדולות משיעור של 3.8% ב-2006 ל-16% ב-2020 - עלייה של יותר מפי 4.

במילים אחרות, התחרות בין מאות החברות היא לא פעם אשליה בלבד. כזו שמונעת למשל מהציבור לכוון את האש לחברה מסוימת - כי בנדל"ן אין ענקית כמו אסם, קוקה קולה או שטראוס. במציאות של היצע נמוך, של סחבת עצומה בהליכי התכנון ואישורי הבנייה, ושל שווקים מאוד מקומיים, חברות הנדל"ן יכולות לבקש כמעט כל סכום לדירה - מבלי לחשוש לבריחת הקונים למתחרות.