ניסוי השקל הדיגיטלי שמוביל בנק ישראל: כך הוא יעבוד

בנק ישראל פרסם בשבוע שעבר את תוצאות הניסוי שביצע בשקל דיגיטלי. הדרך לאימוץ שקל דיגיטלי בישראל עוד ארוכה, אבל המסמך של הבנק מספק הצצה לעתיד הכסף של העולם ככלל ושל המדינה בפרט. אולם עוד בטרם צוללים אל השקל הדיגיטלי, כדאי להבין את היטב את הרקע שעומד מאחורי קידום הפרויקט.

מטרתו המקורית של הקריפטו הייתה להחליף את המערכת הפיננסית, ולהקים כלכלה חלופית. הרעיון נוסד לאחר משבר 2008 שבו, כך לפחות טוענים חסידי הקריפטו, המערכת קיבלה החלטות לא ענייניות וחילצה את הבנקים, שביצעו השקעות כושלות בתחום ניירות ערך מגובי המשכנתאות - על חשבון האזרחים.

בבסיס הקריפטו עומד עיקרון הביזור: את ההחלטות מקבלים המשתמשים, ולא קבוצה מצומצמת. נוסף על כך, אין הגבלת גישה - כל אחד יכול להיות חלק מה"משחק" הפיננסי. בעשור החולף, המערכת הקריפטוגרפית הפכה לפופולרית, בייחוד במדינות מתפתחות שבהן קיים לאזרחים קושי בנגישות למערכת הבנקאית המסורתית. שני גורמים שהתפתחו בה איתגרו את הבנקים המרכזיים בעולם: הראשון הוא מטבעות שרצו להנפיק חברות ענק כמו מטא, והשני הוא המטבעות היציבים שמוצמדים לערך של מטבע קיים כמו דולר או אירו. מטבעות אלו, שאינם תנודתיים כמו מטבעות הקריפטו הרגילים, הפכו לפופולריים, והיקפם גדל.

המטבעות היציבים הם למעשה הבטחה כי המטבע יהיה כשוויו של המטבע הצמוד אליו בכל רגע נתון, ולשם כך יש צורך ברזרבות. נקודת ההשקה הזאת בין שווי המטבע הדיגיטלי לבין שווי מטבע אמיתי, היא בעלת השפעות על הכסף המסורתי. זה היווה קטליזטור לבנקים המרכזיים לפתח מטבע דיגיטלי מדינתי - CBDC (Central Bank Digital Currency), שייאפשר העברות מהירות ותשלומים מרחוק, תוך שליחה ישירה של המטבע מארנק לארנק. מדינות רבות בעולם עורכות כיום ניסויים ב־CBDC, ולומדות את היתרונות של המערכת והדילמות שלה. בעקבות זאת מגיע ניסוי בנק ישראל, ואלו התובנות ממנו.

1

הבנק ייטול החלטות לבדו

נקודת המוצא של הקריפטו הייתה הרצון לביזור, והבעיה עם מקבל החלטות יחידי. מנגד, בנק ישראל מתחיל את מסקנותיו דווקא בכך שהמצב הטוב ביותר הוא שיהיה גוף שייטול את ההחלטות עבור הלקוח. "ברשתות בלוקצ'יין מבוזרות לחלוטין אין אמון בין המשתתפים ברשת, והן מתבססות על מנגנוני קונצנזוס יקרים ומסורבלים", מציינים בבנק ישראל ומדגישים כי לעומת זאת, הקונצנזוס בניסוי שערכו בהיותו (PoA (Proof of Authority. כלומר, מבוסס על מוניטין הבנק המרכזי. "הבנק המרכזי הוא זה שמחליט מי יכול לשמש כמאשר עסקאות מאצילה את האמון ממנו נהנה הבנק המרכזי אל אותם גופים תוך שמירה על הביזור של המערכת".

מדברים אלו ניכר כי בבנק ישראל לא מבינים עד תום את הרעיון שעומד מאחורי הביזור. אם יש Authority אין ביזור, יש גורם אחד ויחיד שנוטל החלטות - וכך עובדת השיטה המסורתית. זה בסדר, רק שאין סיבה לנסות לצבוע את זה ב"באזז־וורדס" מהתחום. ואם טוענים כי במערכות מבוזרות אין אמון בין המשתתפים ברשת, צריך גם לזכור ולהתמודד עם הטענה כי אותם משתתפים ברשת הקימו אותה בגלל שאיבדו אמון בבנק המרכזי.

2

הפעילות תהיה מוגבלת

לצורך הניסוי, בנק ישראל יצר מערכת תשלום: הבנק המרכזי הוא זה שמנפיק את הכסף, מעביר אותו לנותני שירותי תשלום - והם עומדים בקשר עם הלקוח הסופי.
לכאורה, ניתן היה לדלג על נותני שירותי התשלום, להנפיק - ולהעביר את הכסף ישירות אל צרכני הקצה. עם זאת, הבנק המרכזי שולל זאת. הוא לא מעוניין לעמוד בקשר עם לקוחות, לבצע הליכים כמו הכרת הלקוח, וכו'.

ויתור על הבנקים ועל נותני השירותים הוא בעייתי למערכת הפיננסית, וכך כותבים בבנק ישראל בתוצאות הניסוי: "אחד הסיכונים הגלומים ביישום מטבע דיגיטלי של הבנק המרכזי הוא הסיכון ל־Bank Disintermediation - מצב בו הלקוחות ימשכו חלק גדול מחשבונות הבנק שלהם וימירו אותם לשקל הדיגיטלי". הסכנה בכך היא שלא יהיה לבנקים פקדונות שמשמשים אותם כבסיס למתן אשראי, דבר שיגביל את היכולת שלהם לתת אשראי.

בבנק ישראל מציינים כי "בהקשר זה, מדינות שונות בוחנות את הצורך בהגבלת השימוש ב־CBDC. על מנת למנוע פגיעה משמעותית במערכת הבנקאית במסגרת הניסוי, נבחנה היכולת להגביל את גובה העברה הבודדת, ומספר ההעברות הכולל ביום אחד, באמצעות כתיבת המגבלות בחוזה החכם". כלומר, על מנת שלא תשמרו את כל כספיכם בארנק דיגיטלי מחוץ למערכת הבנקאית - בוחן בנק ישראל להטיל מגבלות על השימוש בו.
הם מציינים כי במטבע הדיגיטלי של הבנק המרכזי של הבהאמס, Dollar Sand, יש שתי רמות ארנקים. בגבוהה מביניהן, ניתן להחזיק עד 8,000 דולר ויש מגבלת תשלום של 10,000 דולר. וזאת, כאשר הארנק מחובר לחשבון הבנק של הלקוח, וסכום שמעבר ליתרה יעבור אוטומטית לחשבון הבנק.

באירופה, ה־ECB הגדיר 3,000 אירו כרף אפשרי שמעליו לא ניתן יהיה להחזיק באירו הדיגיטלי. בבנק ישראל מציינים כי במטרה להשיג את המטרה של מניעת פגיעת המערכת הבנקאית, נכון יותר להגביל את גובה היתרה שניתן להחזיק ולא את סכום ההעברה, לחבר את הארנק הדיגיטלי ישירות לחשבון - ויתרה עודפת תעבור אוטומטית לחשבון.

3

מי יכתוב חוזים חכמים?

במסגרת הניסוי, בנק ישראל בחן את הסיכון בפקודות תשלום מורכבות יותר שנעשות באמצעות חוזים חכמים: ביצוע עסקה למכירת רכב שבמסגרתה מועבר תשלום בשקל דיגיטלי תמורת NFT שמייצג בעלות רכב.

החוזה החכם תוכנת לבצע את העברת הכספים והבעלות תמורת הסכום שמבקש המוכר, ונבדק האם יש סיכון למי שמבצע את התשלום? למשל, כאשר התשלום יבוצע והוא לא יקבל את הרכב. ההגנה על המשלם במקרה זה, תלויה בתנאי החוזה החכם שמתלה ביצוע שתי פעולות זו בזו.

"שאלה חשובה בהקשר זה הינה מיהו הגורם שבונה את החוזה החכם. במערכת השקל הדיגיטלי, לא סביר שבנק ישראל יכתוב אפליקציות לפעולות תשלום ספציפיות. מנגד, קשה להניח גם שיתאפשר לכל גורם לכתוב חוזה חכם על גבי הבלוקצ'יין עצמו, משום שהדבר עשוי להוות סיכון משמעותי למערכת כולה כתוצאה מבאגים בכתיבת הקוד של החוזה החכם, אם הקוד ייכתב בצורה לא יעילה שיגרום עומסים על המערכת כולה, או אם גורם עוין יכתוב חוזה חכם לא אמין, שיביא לאובדן כספים של הלקוחות", מציינים בבנק ישראל.

פתרון אפשרי שהוצג הוא שספקי שירותי התשלום יהיו מורשים לכתוב חוזים חכמים. מכך, עולה שאלה אחרת: באיזו מידה יידרש פיקוח על סוג החוזים והאמינות של הקוד של החוזה?

4

הפרטיות על השולחן

נושא נוסף שנבדק היה הפרטיות של המשתמשים בשקל הדיגיטלי. כיום, תשלום מזומן יכול להיות אנונימי לחלוטין, בעוד שכל תשלום דיגיטלי דורש זיהוי וקיים רישום של פרטי העסקה. על גבי הבלוקצ'יין נרשמות כל ההעברות, והשאלה היא כיצד מעצבים מערכת עם פרטיות ובאיזו רמה.

נקודת המוצא של בנק ישראל היא שלאזרח יש זכות בסיסית לפרטיות. לכן, במסגרת הניסוי שערך הבנק, הוא ביצע ניסויים במודלים טכנולוגיים שיאפשרו רמה מסוימת של פרטיות בשימוש בשקל דיגיטלי, ובו הקצה, במסגרת הניסוי, תקציב חודשי של 1,000 שקלים בחודש יישאר פרטי.