פרשת העלמת המס בבנק הפועלים: הציבור משלם את המחיר

עו"ד דויטש היא מנכ"לית וד"ר סולניק היא היועמ"שית של לובי 99 - הלובי הציבורי

בית המשפט המחוזי-כלכלי דן בימים אלה באישור הסדר פשרה בפרשת סיוע בנק הפועלים להעלמות מס ללקוחות הבנק האמריקאים. מדובר בפרשה חמורה, בה סייע הבנק לחלק מלקוחותיו להונות את רשויות המס האמריקאיות (דרך סניף שוויצרי), שהסתיימה בהודאת הבנק בסיוע שיוחס לו ובקנס כספי שהוטל עליו על ידי הרשויות האמריקאיות בסכום בלתי נתפס של 875 מיליון דולר (לא כולל עלות עורכי-הדין, רואי-החשבון והמומחים ששכר הבנק, המוערכת בכמאה מיליון דולר נוספים). נזק, שאותו משלם הציבור הישראלי, המושקע במניות הבנק באמצעות כספי הפנסיות שלו.

בעקבות הפרשה נפתח בישראל הליך של תביעה נגזרת, שביקש למצות את הדין עם נושאי המשרה של הבנק בשל הפרת חובותיהם. בתגובה, החליט בנק הפועלים להקים ועדה "בלתי תלויה" בראשות השופט בדימוס יורם דנציגר (שאת חבריה בחר הבנק ושאת שכרם הוא זה שקובע ומשלם).

פשרה מקלה

למרות הממצאים הקשים והברורים שאליהם הגיעה הוועדה בכל הנוגע להתנהלותם של נושאי המשרה, שעולים כדי אפשרות מסתברת להפרת חובות הזהירות ברף גבוה של פזיזות (באופן שלא מאפשר להסתפק אך ורק בכיסוי ביטוחי אלא עליהם לשלם מכיסם-שלהם); המליצה הוועדה על פשרה שמכוחה ישולם לבנק הפועלים פיצוי של כ-140 מיליון דולר מחברת הביטוח בלבד כדי לחתום את הפרשה כליל.

באותה נשימה המליצה הוועדה, בפחדנות האופיינית לוועדות מסוגה, יש להודות, לפטור את נושאי המשרה מלשלם מכיסם-שלהם במסגרת הפשרה. כלומר, בניגוד לממצאיה הקשים, היא הסיקה שאין לחייב אותם לשלם אף לא אגורה שחוקה (ובתוך כך, אף הסיקה שהם לא צריכים להחזיר לבנק בונוסים של מיליונים שקיבלו לאורך השנים). זאת, הגם שבהליך שנוהל נגד נושאי המשרה בבנק לאומי בגין אותה פרשה ממש (בעניין לנואל) - נושאי המשרה שם כן חויבו בהסכם הפשרה להחזיר חלק מהבונוסים. עתה עובר הזרקור לבית המשפט, שאמור לבחון את הסדר הפשרה ולהכריע אם לאמץ את ההמלצות התמוהות לטעמנו של הוועדה הבלתי תלויה במלואן ולאשר את הסדר הפשרה כמות שהוא אם לאו.

אנו סבורות שאישור הסדר הפשרה כפי שהוגש יפגע בתכלית המהותית של ההוראות הרלוונטיות של דיני החברות במדינת ישראל. אפס אחריות אישית של נושאי משרה משמעה אפס גמול ואפס הרתעה. יהיה בכך כדי לשחוק עוד יותר את נורמות ההתנהלות, הממילא רופפות, שחלות על דירקטוריונים והנהלות, בפרט של החברות הציבוריות החזקות במשק.

ומי משלם את המחיר?! הציבור, שמושקע במניות באמצעות כספי הפנסיה שלו ושמחזיק בבנק הפועלים את פקדונותיו וחשבונותיו. הוא משלם פעמיים: גם את הקנס, שהקטין את רווחיו של הבנק, וגם את מחיר הכיסוי הביטוחי, שנגזר מהפרמיות המנופחות שגובות חברות הביטוח מהבנק. אם ההליך יסתיים בפשרה המוצעת הציבור ישלם פעם שלישית: בהעדר קביעת נורמה משפטית-ציבורית שתטיל אחריות על בעלי המקצוע החזקים במשק בגין העוולות והמחדלים שביצעו (כפי שמוטלת אחריות על בעלי המקצוע החלשים).

מכירות את הנושא

לאחרונה, בפאנל שנערך בכנס לשכת עורכי הדין (עוד פאנל מיני רבים שאליו הזמינה הלשכה בעיקר עורכי דין מהמשרדים הגדולים ובקושי עורכי דין שמייצגים את האינטרס הציבורי) ניסו אי אלו עורכי דין בכירים לחמוק מלהתמודד עם הטענות שלנו, ועל הדרך "הסגבירו" שלובי 99 "לא בקיא בפרטים" ולכן פוגע באינטרס הציבורי.

אלא שאנחנו דווקא מכירות גם את תמצית המנהלים של דוח הוועדה "הבלתי תלויה" שבנק הפועלים הואיל לפרסם (תמצית, שהבנק עצמו ערך, על כל המשתמע מכך; את הדוח המלא על נספחיו הוא בטח שומר בכספת) וגם את התובענה שהוגשה- על מנת לאשר הגשת תביעה נגזרת. אלה, מספיקות כדי ללמדנו שהוועדה עסקה בהפרת חובות מסתברת גם ברף הגבוה , שאמור לחייב את נושאי המשרה לשלם פיצוי מכיסם-שלהם. הדרישה שיעשו זאת היא דרישה משפטית-ציבורית תקפה, שתגיע גם לפתחו של בית-המשפט בהתנגדות שנגיש לאישור הסדר הפשרה. הוא זה שיכריע.

בניגוד לאופן שבו בעלי אינטרס מנסים להציג זאת, הלובי אינו נלחם בנושאי המשרה מתוך איזו איבה אישית. מדובר באנשים שתפקידם היה לנהל ולפקח על גוף שחשיבותו הציבורית איננה מוטלת בספק, הבנק הגדול במדינה, ושהתנהלותם המופקרת גרמה לנזק עתק שאותו כאמור משלם הציבור. הדרך היחידה להבטיח התנהלות תקינה בעתיד, שלהם ושל המוסדות שהם מנהלים, היא הטלת אחריות שבצדה סנקציות אישיות.

אז נכון, קשה לעורכי הדין הבכירים להתנתק מהפוזיציה, הם הרי מרוויחים מפרשות כאלה; אבל אולי, אם רק לרגע יחשבו, בכנות, על מה שהם משאירים פה לדור העתיד, הם יבינו, שמשחק הכיסאות של דירקטורים ומנהלים חסרי אחריות בביצה הישראלית, בו איש לא משלם את המחיר מלבד הציבור הרחב, פוגע בכולנו וחייב להיפסק.