כך פותרים את משבר הדיור? ירידה בשכר ומחסור בעובדים ועדות התכנון והבנייה

השיח אודות משבר הדיור והאצת הליכי התכנון זוכה להתייחסות רבה בתקשורת ומטעם פוליטיקאים. אלא שבפועל "מייבשים" את עובדי התכנון והבנייה: דוח הוצאות השכר של הגופים הציבוריים לשנת 2020, אשר פרסם הממונה על השכר במשרד האוצר, מצביע על ועדות תכנון "רזות" ואף על שחיקה מסוימת בשכרם של העובדים, אשר במידה רבה "יושבים על השאלטר" של ענף הבנייה כולו.

445 משרות בכל הוועדות

על פי הדוח שפורסם בימים האחרונים, שיעור העובדים והמשרות בוועדות התכנון והבנייה הוא כ-0.3% בלבד מכלל העובדים והמשרות בשלטון המקומי: 445 משרות קיימות היום בוועדות אלו, לעומת 147,248 משרות בשלטון המקומי כולו. כתוצאה מכך, עלות ההעסקה של עובדי הוועדות היא 0.5% מכלל עלויות ההעסקה של השלטון המקומי, כלומר 130 מיליון שקל.

לשם השוואה, במועצות הדתיות בישראל יש 3,719 משרות - פי שמונה ויותר מוועדות התכנון והבנייה - והוצאות השכר על עובדיהן כפולות - כ-260 מיליון שקל.

לצד זאת, הדוח מראה שהשכר הממוצע (ברוטו) של עובדי התכנון והבנייה גבוה ביחס לכלל העובדים בשלטון המקומי. שכר היסוד הממוצע של עובדי התכנון והבנייה, בתוספת רכיב הוותק, עומד על שכר 9,456 שקל לפי הדוח, לעומת ממוצע של 8,060 שקל בשלטון המקומי כולו. עוד מראה הדוח ששיעור עובדי הוועדות ששכרם נמוך מהממוצע במשק הוא 23%, נמוך מכל יתר הסקטורים בשלטון המקומי.

  

השכר הממוצע של מקבלי שכר גבוה ועובדי דירוגים בוועדות הוא 14,465, לעומת שכר ממוצע של 11,246 שקל בשלטון המקומי כולו. השכר הממוצע לבעלי תפקידים בכירים בוועדות התכנון והבנייה הוא הגבוה ביותר בשלטון המקומי, ועומד על 30,369 שקל.
אולם, יש לציין שלאורך 2019 ו-2020 חלה ירידה של 1.7% בשיעור השינוי הנומינלי בשכר של עובדי ועדות התכנון והבנייה.

התוצאה: פקק אין סופי

בכל הנוגע למחסור המשווע בעובדים, לגלובס נודע שישנם מכרזים בוועדות התכנון שפורסמו כבר ארבע וחמש פעמים, ונסגרו מבלי שניגש אליהם ולו מועמד אחד. לכך יש ביטוי מיידי בשוק: ככל שישנם פחות עובדים, כך לוועדות יש פחות זמן להתעסק עם כל בקשה להיתר, בטח במציאות שבה אין עדיפות להיתר לסגירת מרפסת, שנמצא באותו מעמד של בקשה להיתר עבור בניית 500 יחידות דיור חדשות. לאורך שנים מצטברות עוד ועוד בקשות כתוצאה מההתפתחות ענף הבנייה, וכל אחת מהן ממתינה "על המדף" חודשים שלמים, ואף יותר מזה.

"כל התוכניות במדינה תקועות", אמר צחי כץ, מהנדס העיר מודיעין מכבים רעות ויו"ר איגוד מהנדסי ואדריכלי הרשויות המקומיות. "תוכניות ממתינות חודשים וגם שנים להחלטה בלי שקורה דבר. אני בעצמי ממתין להחלטה עבור תוכנית מתאר במודיעין ולא מקבל תשובה כבר יותר מחצי שנה".

לדברי כץ, תת התקינה שממנה הם סובלים היא עניין שהם מלינים עליו הרבה מאוד זמן: "זה חוסר תקינה תמידי, ובכל ועדה יש חוסרים משמעותיים. במהלך העבודה שעשינו עם שרת הפנים לבחינת תנאי השכר של עובדי הוועדות, פנינו ל-50 ועדות שונות - בכולן חסרים עובדים. אנחנו לא מצליחים לקלוט עובדים חדשים ולא מצליחים לשמר עובדים בגלל התנאים".

אמנם השכר הממוצע של עובדי ועדות התכנון והבנייה גבוה ביחס לשאר העובדים בשלטון המקומי, כפי שמראה הדוח, אך מאחורי הנתונים מסתתר פרט חשוב: מדובר בעובדים שעברו הכשרה ולימודים ארוכים, בהתמחות ספציפית, דרישות מחייבות לעבודה בוועדות הללו. למרות זאת, רבים מהם משתכרים פחות מהממוצע במשק.

"עובד מתחיל בהייטק, למשל, מקבל שכר שמתקרב לרמות השכר שלי - ולי יש 30 שנות ותק", מדגים כץ. "אף אחד מהעובדים שלי לא יתקרב למחצית מזה. עובדים בוועדות עם 10 וגם 12 שנות ותק מביאים הביתה 8,000 או 9,000 שקל נטו בחודש, ומדובר בעובדים שבלעדיהם כל הכלכלה של המדינה תקועה".

לדברי אורית נבו, דוברת איגוד המתכננים, עובד ועדה מקומית הוא איש תכנון, איש אקדמי שלמד הרבה שנים ועוסק במקצוע מאוד מובחן ומדויק, ולכן השוואת רמת השכר לכלל העובדים בשלטון המקומי בעייתית. "נתוני הדוח מצביעים על הבעיה המרכזית, והיא כוח-האדם: הוועדות המקומיות הן הלחם והחמאה של ענף הבנייה, והרוב מתנקז לשם בסופו של דבר", אמרה נבו, והוסיפה: "לכן, חשוב להגדיל את מספר העובדים בוועדות ולהעלות את השכר, במיוחד בדרגים הנמוכים".