החקיקה שתחשוף את מקור מימון תעמולת הבחירות באינטרנט, והטריקים לעקוף אותה

יום הבחירות מתקרב ובנובמבר מדינת ישראל שוב תלך לקלפי. לאורך השנים, תעמולת הבחירות השתנתה באופן דרמטי וחדרה למרחב הדיגיטלי, בו נעשה שימוש במגוון כלים חדשים. אלא שלצד השתכללות תעמולת הבחירות, ההגבלות עליה נותרו בעינן - נכון לשנת 1959, שנת חקיקת החוק. אמנם בשנת 2019, יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט לשעבר חנן מלצר, הוציא צו שחייב לסמן תעמולה בדיגיטל, אך הוא נוגע בעיקר לפרסומות ממומנות.

כיום, חלק ניכר מהתעמולה לא נמצאת בתוכן הממומן, אלא בתוכן שכביכול נחשב לאורגני - פעילות שנראית אמיתית, לייקים, תגובות ושיתופים. לפני שבוע הכנסת אישרה חקיקה שקובעת שכל תעמולת בחירות מטעם מפלגה, מתמודד או מי מטעמה, שבוצע עבורה תשלום - תהיה מחויבת בסימון. במילים אחרות, כל בוט, טוקבק או תשלום למשפיען שקיבלו תשלום על כך מגורם פוליטי - יחויב להיות מקושר למפלגה או המממן הפוליטי.

היעד: למנוע ניצול הכוח

ועדת חוקה של הכנסת דנה ביישום המלצות הוועדה הציבורית לבחינת חוק דרכי תעמולה בראשות השופטת בדימוס דורית בייניש, מה שהוביל לקידום החקיקה הזו. וועדת בייניש בחנה את חוק הבחירות (דרכי תעמולה), כשהמטרה הייתה להציע רפורמות לחקיקה הקיימת, בין היתר סביב סוגיות כמו שקיפות במרחב המקוון, בביטול תשדירי הבחירות כפי שהם היום ועוד.

"ביום שהתפזרה הכנסת לסבב הבחירות הראשון, כל סיעות הבית רצו את ההמלצות וקידמו אותן לוועדת חוקה", משחזרת פרופסור קרין נהון, ראשת חטיבת דאטה, ממשל ודמוקרטיה באוניברסיטת רייכמן, בין חברות וועדת בייניש. "הסעיף שעבר בשבוע שעבר בוועדת חוקה היה מוכן לחקיקה וכולם הסכימו עליו. בעצם אנחנו יודעים שהגיע טלפון מבלפור, דאז בנימין נתניהו ראש ממשלה. והחוק נעצר", לטענתה.

בהמשך לדברי פרופסור נהון, נזכיר שבמערכת הבחירות לכנסת ה-21 פורסם תחקיר של ידיעות אחרונות והניו יורק טיימס, בו נחשפה רשת בוטים שמפיצים את מסרי הליכוד. המפלגה שללה כל קשר לרשת החשבונות המזויפים.

לטענת פרופסור נהון, הרעיון שעומד מאחורי החקיקה החדשה הוא למנוע מניפולציה בדעת הקהל. "סעיף השקיפות הזה הוא חלק קטן ממערכת שלמה שצריכה להיות מוסדרת", אמרה. "אבל טוב שאנחנו בכיוון הזה, ושנוכל לוודא שמועמדים לא עושים שימוש לרעה בכוחם". לדבריה, החוק מאפשר חופש ביטוי, כי בעזרת שקיפות, הבוחר יכול לשייך את הביטוי לאומרו: "המפלגות יהיו אחראיות למה שהן מפרסמות, זה לא נועד להגביל אלא לאפשר לבוחרים להבין במה מדובר".

בעיית התוכן הלא ממומן

החקיקה החדשה אמנם מיועדת להסדיר את התעמולה באינטרנט, אך אל לנו לשכוח שמדובר במרחב דינאמי למדי - מה שלעיתים מקשה על אכיפת ההגבלות. "החקיקה הזו מתייחסת אך ורק לתכנים ששילמו עבורם", ציינה נהון, והסבירה: "משמע, שהחוק לא חל על מתנדבים שאינם מקבלים על כך תשלום. כך גם על מפורסמים החוק לא חל".

מסיבה זו, קשה לעקוב אחרי שביל הכסף שמוביל למפלגה. "זה יכול להיות בעל הון שמשלם ישירות לחוות חשבונות מזויפים, ואז המפלגה לא באמת קשורה לזה. כמובן שזו עבירה, אבל זה יותר מסובך", הוסיפה דהון. "יש לזכור שלנגד עיני ועדת בייניש שדנה בעניין לפני כמה שנים היה חשוב לעודד שיח, ולא לייצר אפקט מצנן שיפגע בו".

ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר, עמיתה בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה ומומחית למשפט וטכנולוגיה, שהייתה מעורבת בניסוח הצעת החוק התעמולה החדש, מצביעה גם היא על בעיות בו. לטענתה, צריך להסתכל על התעמולה כמערכת שלמה. הפעיל שמעלה את הסרטון אולי לא יסומן כי הוא יכול להיות אורגני, אבל מי שכן משתף ומהדהד אותו בתמורה לתשלום - יסומן. "אם לא נתפוס את התוכן בפרסומו, אז כן הפצתו", הוסיפה ד"ר שוורץ אלטשולר.

קושי בניטור מימון מחו"ל

בעיה נוספת בחוק היא אופן האכיפה שלו. אכיפת החוק תהיה צריכה להיות על ידי המפרסמים עצמם, קרי המפלגות, כך שקיימת סבירות שהפוליטיקאים לא יעשו זאת. ד"ר שוורץ אלטשולר תולה כאן את האחריות על המערכת עצמה: "הכוח בחוקי תעמולת הבחירות הן שהמפלגות מפקחות אחת על השנייה. המפלגות מדווחות לוועדת הבחירות המרכזית ופונות כשיש משהו לא בסדר".

רון שלי, שותף מנהל ומייסד משרד הפרסום הדיגיטלי Debby&Ron, גם התייחס לבעיות בחוק בכל הנוגע לאכיפה. "אנחנו לא נראה אף פעם מקרים בהם הכסף יעבור ישירות בין הצדדים", הוא סבור. "התשלום יעבור דרך מתווכים כדי שלא יהיה אפשר לעקוב אחרי זה. יהיה קשה לעקוב אחרי הכסף. בבחירות ישנם כלים מאוד מתוחכמים שאפשר להפעיל. יש חברות שמטפחות כבר שנים כל מיני אווטארים שונים - לא רק חשבונות ברשתות חברתיות, אלא כותבים באתרים ובלוגים, והתוכן נראה לגיטימי למרות שהוא לא אורגני. ככה הרבה יותר קשה לזהות שמדובר בתוכן לא אורגני ולא אמיתי".

לפי שלי, בין התחבולות האפשרויות שיש בידי המפרסמים כוללות תשלום מחוץ לישראל: "מקרים בהם הרגולטור לא יכול לעקוב אחרי התשלום. אם הפוליטיקאי ישלם לגורמים וחברות מחוץ לארץ - הרגולטור יצטרך לפתח כלים שינטרו את זה, וזה ייקח זמן. יש כאן אתגר טכנולוגי כי לרשתות החברתיות יש את היכולת לנהל את כל הדאטה, והן צריכות לקחת אחריות". שלי לא חושב שזה צריך להיות רק במישור המקומי והוא מאמין שנדרשת חקיקה בינלאומית נגד מכשירים טכנולוגים שעושים מניפולציות על תודעה ציבורית.

הקשיים בחקיקה החדשה:
- החקיקה מתייחסת אך ורק לתכנים ששילמו עבורם, ולא אלו שנעשים בהתנדבות
- הפוליטיקאים המפרסמים צריכים לאכוף בעצמם את החוק שחל עליהם
- שימוש בכלים חדשניים עשוי להקשות בזיהוי תכנים שאינם אותנטיים
- קיים קושי בניטור תכנים שמממונים על ידי גורמים מחוץ לארץ

מי מוגדר "בוט" ומתי השימוש הופך לבעייתי?

כחלק מהמאבק במניפולציה ברשתות החברתיות, בטוויטר בחרו לעשות סדר בנושא. לפי הרשת החברתית, הדרך לעשות את זה הוא לזהות ולאפיין תחילה מהו בוט - לתפיסתם, בוטים הם "חשבונות אוטומטיים".

אנשים הדביקו משמעות רעה לבוטים, אבל ישנם גם בוטים חיוביים - כמו בוטים למזג אוויר ובוטים שנותנים שירות לציבור. לכן, הם הכריזו על עיצוב מיוחד לבוטים שמראה אותם בעיצוב אפור ועם כיתוב ברור שמדובר בבוט. כך, משתמשים יוכלו לזהות שאכן מדובר בחשבון אוטומטי, ויכלו לקבל את המידע שהם רוצים בהתאם.

בוטים חיוביים כפופים למדיניות הרשת החברתית והם משתמשים ב-API של החברה כדי לפרסם בטוויטר. החשבון יכול להיות אוטומטי באופן מלא או בצורה חלקית. לעומת זאת, בוטים במובן השלילי של המילה הם חשבונות אוטומטיים שעוסקים בהתנהגות שיתוף תוכן מפריע (ספאם), זדוני או מזויף, ובטוויטר מכנים זו כמניפולציה בפלטפורמה שלהם. הרעיון הוא להטעות אחרים, לשבש את החוויה או לפעול בפעולה אגרסיבית כדי לשנות את השיח. על פי החברה, השימוש בבוטים מעין אלו כולל פעילות אנושית עם אוטומציה - מה שאסור בטוויטר.

שימוש בתהליכי אוטומטיזציה נועד להגדיל את מספר הלייקים והעוקבים, בעוד שחשבונות שמקושרות לאדם אחד ונועדו להשפיע על שיח. לפי הרשת החברתית, ברגע שמצליחים לזהות את ההתנהגות הפסולה, ניתן לפעול כדי להסיר אותה ולהרחיק לצמיתות את מי שמקדם אותה ברשת החברתית.