קשה לחשוב על ברכת דרך איומה מזו לנשיא ארה"ב. ערב מסעו למזרח התיכון, סקר דעת קהל (ב'ניו יורק טיימס') הראה השבוע, כי שני שלישים מן הדמוקרטים בארה"ב אינם רוצים שג'ו ביידן יחזור ויהיה מועמד מפלגתם בבחירות לנשיאות של 2024. בין צעירים דמוקרטים, בני 18 עד 29, ההתנערות מביידן היא כמעט מלאה: 94% אינם רוצים בו. שיעור הפופולריות הכללי שלו, בין כל המצביעים, ירד ל־33%, אחד הנמוכים ביותר בהיסטוריה של סקרי דעת הקהל בארה"ב.
■ ישראל היא רק תירוץ: הסיבה האמיתית לביקור ביידן במזרח התיכון
■ ביקור ביידן במזרח התיכון הוא הימור גדול על היחסים עם ערב הסעודית
בפוליטיקה האמריקאית, זו הצבעת אי־אמון מהמדרגה הראשונה. מאז שאמריקאים התחילו להצביע בבחירות מקדימות, לפני קצת יותר ממאה שנה, מפלגות חזרו והרשו לכל נשיא מטעמן להתמודד על תקופת כהונה שנייה, אם רצה. כל נשיאי ארה"ב רצו, לפחות מאז 1900, אם כי ששה מהם נכשלו בבחירות הכלליות.
ביידן חוזר ומודיע כי מנוי וגמור אתו להתמודד בעוד קצת יותר משנתיים. יתכן שהוא עושה כן, כדי שלא להיקלע אל המעמד הנקרא בעגה הפוליטית "הברווז הצולע", או בעצם החיגר (lame duck). באמריקה, פוליטיקאים המתקרבים אל סוף כהונתם ואינם מנסים להאריך אותה, או אינם מורשים (מפני שהחוק מגביל אותם), נחשבים ל"ברווזים". כוחם והשפעתם אוזלים. יש אפוא לביידן סיבה טובה שלא להיתפס כברווז. אבל סטירת הלחי המצלצלת מידי תומכיו הטבעיים מעניקה לנשיאותו נופך סופני.
אולי כמו רייגן? אולי לא
כמובן, דעת קהל, אכזרית ככל שתהיה, היא מטבעה הפכפכה. ג'ו ביידן עמד כבר בעיצומה של הקריירה הפוליטית שלו ב־1982, כאשר סקרי דעת הקהל העמידו את הנשיא הרפובליקאי רונלד רייגן בתחתית עמוקה ומחוסרת תקווה. שנתיים אחר כך רייגן נחל את ניצחון הבחירות הגדול ביותר של כל הזמנים (ב־49 מ־50 המדינות). מה קרה בין לבין? הכלכלה זינקה ממיתון חריף עם אינפלציה היסטורית ועם רבית־נשך אל צמיחה מסחררת ושוק עבודה גואה.
ביידן יכול להתנחם שגם רייגן נחשב אז לזקן מדי, ממש כמוהו, אם כי הוא היה צעיר בשבע שנים מביידן כיום; גם רייגן נהג לשכוח, להתבלבל, להיכשל בלשונו; גם הוא היה תלוי לחלוטין בטלפרומפטר, ואמרו עליו שהוא בובה בידי יועציו. אז באמת מדוע ג'ו ביידן אינו יכול להיות כרונלד רייגן?
הכול יתכן בפוליטיקה. אבל הבדל חשוב אחד הוא שלרייגן היה מאגר ניכר של פופולריות, שקדמה לחוסר הפופולריות; הוא עורר חיבה אינסטינקטיבית, וידע איך לשאת נאום, גם אם הוא מעולם לא כתב אותו. וחוץ מזה, הוא הצליח להפיח באמריקאים דרגה של אמון בעצמם ובארצם.
השבוע שמענו את התוצאות המבהילות של שאלת שבשבת־הרוח הקלאסית, שסוקרי דעת קהל בארה"ב מציגים למרואייניהם. רק 13% השיבו בהן על השאלה "האם ארצנו מתנהלת בכיוון הנכון?" כמעט 80% השיבו בלאו. אמריקה שקועה בפסימיות עמוקה, ותהיה אחריותו הממשית של ביידן למצב הזה אשר תהיה, הוא בהכרח קוצר את פרותיה של הפסימיות.
הבוחרים לא מתעניינים ב"משבר הגלובלי"
בשבוע הבא ימלאו 18 חודשים לנשיאותו. תקופת־החסד שלו נמשכה בערך ארבעה חודשים, לפני שהתחילה הגלישה הגדולה. בארבעה ביולי 2021 הוא ציין בחגיגיות לא רק את יום העצמאות ה־245, אלא גם את "יום העצמאות מן הקורונה". לרוע מזלו, זמן קצר מאוד אחר כך התחיל להתפשט זן האומיקרון. חודש וחצי אחר כך אמריקה נחלה את תבוסתה המהממת באפגניסטן. ענני מלחמתה של רוסיה נגד אוקראינה התחילו להתחשר באופק לקראת סוף 2021.
בסוף השנה שעברה, ביידן ואנשיו עדיין הכחישו את חומרת האינפלציה. כאשר התחוורו ממדיה, במהלך החורף, ביידן הטיל את האשמה על ולדימיר פוטין. אחר כך הוא סיגל לעצמו טון פסיבי־אגרסיבי של הצטדקות, "אם אני אשם באינפלציה אז מדוע יש אינפלציה בכל כך הרבה ארצות אחרות?" ההיסטוריה הפוליטית מלמדת אותנו עד כמה חסרת טעם היא ההצטדקות הזו, ועד כמה אין היא מטבע עובר לבוחר. הבוחרים אינם מתעניינים ב"נסיבות", או ב"משבר גלובלי".
חולשתו הפנימית של ביידן משפיעה בהכרח על יכולתו לנהל מדיניות חוץ. קודם כול מפני שזרים מזהים חולשה פנימית, מנצלים אותה או מגיבים עליה. נשיא חלש מתקשה לעורר אמון מצד זרים.
ארה"ב כבר נמצאת בעיצומה של מערכת בחירות ארוכה ויקרה לקונגרס. הציפיה הפחות או יותר כללית היא שהרפובליקאים יחזרו וישתלטו לפחות על אחד משני בתי הקונגרס. יש סימנים גוברים, שרוב רפובליקאי יקשה על המשך הסיוע הצבאי והכלכלי המסיבי לאוקראינה. הסיבות מורכבות. אין כאן בהכרח התנגדות לעצם התמיכה באוקראינה, אלא להיקפה. אבל התוצאה הבלתי נמנעת תהיה החלשת אוקראינה והתקרבות רוסיה אל מימוש יעדי המלחמה שלה.
בדרך להשפלה בחצר המלך
התייצבותו של ביידן בחצר המלך סלמאן בערב הסעודית עומדת להיות אקט של השפלה. במהלך מערכת הבחירות שלו, ב־2020, ביידן דיבר בחריפות בגנות סעודיה ובייחוד בגנותו של בן המלך, מוחמד, האיש שהביון האמריקאי מייחס לו חד משמעית את ההוראה לרצוח את העיתונאי ומבקר המשטר, ג'מאל חאשוקג'י. ביידן הבטיח אז להפוך את ערב הסעודית למדינה "מנודה" (pariah), "כפי שראוי לה".
הוא עולה לרגל אל בית סעוד כמי שכפאו שד. הוא זקוק לחסדי הסעודים כדי לנסות ולהפחית את מחיר הנפט, וכדי לצמצם את תלותן של הדמוקרטיות המערביות במקורות אנרגיה רוסיים. עד כה הסעודים גילו נכונות מוגבלת להפליא לעזור. שלומן של הדמוקרטיות בתור שכאלה אינו מעניין אותם. אין להם כל סנטימנטים כלפי אוקראינים, המגינים על ריבונותם, או על זכותם לבחור את ממשלותיהם.
מה ביידן יכול להציע להם תמורת שירותים, שאולי יסכימו לספק ואולי לא? הוא יכול ללחוץ את ידו של הנסיך מוחמד בפומבי, ולהאציל עליו בזה את הלגיטימיות שהנסיך איבד מאז הרצח האכזרי בקונסוליה של ארצו באיסטנבול. נראה שהוא יקבל אותה. הנשיא ארדואן עצמו סלח לו, ואירח אותו באנקרה בחודש שעבר, מפני שהוא זקוק עד ייאוש לתמיכה כספית. נראה שהנסיך אינו זקוק לידידי נפש, אלא רק לשותפים נואשים.
ציר אסטרטגי רוסי־איראני מדאיג
האם חולשתו הפוליטית של ביידן יכולה להועיל גם לישראל? רק באותו המובן שנשיא חלש יכול לדרוש הרבה פחות. אבל ישראל אינה יוצאת נשכרת מחולשה אמריקאית.
מסעו הפתאומי של ולדימיר פוטין לאיראן, והידיעות שרוסיה עומדת לרכוש מאות רחפנים איראניים, צריכים להדיר שינה מעיניהם של מקבלי החלטות בישראל. ציר אסטרטגי רוסי־איראני בין הים הכספי לים התיכון יעמיד הנחות ישראליות במבחן חמור; למשל ההנחה שיהיה אפשר לפלרטט עם פוטין וללחום באיראן. לנוכח הנסיבות האלה, ארה"ב מעולם לא הייתה שותפת ברורה וטבעית יותר.
־
על הרקע הזה באו השבוע מספרים מדאיגים למדי על ירידת התמיכה בישראל בשורות המפלגה הדמוקרטית בארה"ב ובין צעירים. 53% מן הדמוקרטים ו56% מבני 29 ומטה אומרים למכון סקרים בולט בוושינגטון, שהם "רואים בשלילה" את ישראל.
ביידן הוא מאחרוני הדור שבו ישראל נחשבה הן לנכס אסטרטגי והן לשותפת מוסרית ורעיונית בהגנה על העולם החופשי. בדור ההוא, ישראל נהנתה מהילה רומנטית. הסקר, שהתפרסם השבוע, מחייב ישראלים לתהות מה יחליף את ההילה. מאחר שרק מיעוט של ישראלים מצביעים בבחירות בארה"ב קצת קשה לישראל לסמוך על התקווה שדונלד טראמפ יחזור ליישב את ההדורים. אולי כן, ואולי לא.
_________________
רשימות קודמות ב yoavkarny.com וב https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב twitter.com/YoavKarny
כתבות
ני"ע
