ישראל וערב הסעודית: קצב נורמליזציה איטי אך בטוח

הימן הוא ראש אמ"ן לשעבר וכיום מנהל המכון למחקרי ביטחון לאומי. גוז'נסקי הוא חוקר בכיר במכון

ביקור הנשיא ג'ו ביידן באזורנו השיב את סוגיית נרמול היחסים בין ירושלים לריאד לסדר היום. בשנים האחרונות ניכר שינוי ביחס הסעודי לשאלת הקשרים עם ישראל וקיימים איתותים לפשרות אפשריות מצדה. אלא שהרצון להאיץ בממלכה כדי שתחמם את יחסיה עם ישראל, ובוודאי לתת פומבי לקשרים שישנם, עלולים לפגוע בסיכויי המהלך. דווקא הישארות סעודית "במדרון אחורי" בסוגיית הנורמליזציה, לאור רגישויותיה, תוך סיוע לחימום יחסי ישראל עם מדינות ערביות ומוסלמיות, עדיפה כעת.

ערב הסעודית הלכה כברת דרך כדי לתמוך "מבחוץ" בהסכמי אברהם ובכיריה, בראשם יורש-העצר מחמד בן-סלמאן, מתבטאים באופן שונה כלפי ישראל. אולם לשם מתן פומבי ליחסים שכבר מתקיימים בין ירושלים לריאד וכדי לאפשר את הרחבתם באופן משמעותי יהיה על הסעודים להתגבר על רגישויות פנימיות וחיצוניות כאחד, הקשורות בין השאר לאופי הייחודי של הממלכה ולהן השפעה על מעמדה ואף יציבותה.

הממלכה תנקוט בצעדים בוני אמון כלפי ישראל אך קשה לקבוע אילו תנאים תציב ריאד להסכמה לתת פומבי ליחסים מלאים עם ישראל, אבל נראה שהיא מכינה את הקרקע לכך, בין השאר בכל האמור להכשרת דעת הקהל בממלכה שנותרה, ברובה, נגד נורמליזציה עם ישראל. הערכתנו היא שהממלכה תמשיך להכשיר את הקרקע ולהתקדם באופן מדורג לקראת פתיחות רבה יותר ביחסים עם ישראל, גם אם במודל שונה מזה של הסכמי אברהם, הן בעומק הפתיחות והן בקצב השינוי. אופייה השמרני ורגישויותיה הספציפיות מכוונות אותה לעבר דגם שונה במקצת של יחסים עם ישראל ביחס ליחסים שנרקמו למשל בין ישראל לאיחוד האמירויות ולבחריין.

מנופי השפעה רבים

לישראל ישנם מנופי השפעה לא מבוטלים שביכולתה להפעיל לקידום מגמת הנורמליזציה, בעיקר על רקע העכירות ביחסי ארה"ב-ערב הסעודית. ישראל גם נתפסת כשותף ביטחוני אמין בקרב מדינות המפרץ מול האתגרים המשותפים.

ההנהגה הסעודית, ככלל, נשארת עמומה בכל האמור לפרטים הספציפיים שהייתה רוצה לראות מכיוון ישראל בהקשר הפלסטיני, יתכן כדי לשמור בידה חופש תמרון מדיני ולהימנע מלהיות מוקד לביקורת ערבית ואחרת. סביר שהיא תרצה לראות במחוות משמעותיות של ישראל כלפי הפלסטינים ובתחילת דיאלוג ישראלי-פלסטיני ולו לשם קבלת אליבי מדיני להתקרבות משמעותית יותר לישראל.

אולם וזו אחת המסקנות מהתנהלות מדינות המפרץ עד כה, בהינתן התמריץ והלחץ המתאים, ערב הסעודית עשויה לנקוט צעדים החורגים מהקונצנזוס הערבי ומעמדותיה הקודמות בסוגיה הפלסטינית. לטיב היחסים בין וושינגטון לריאד ויותר מכך - למתן קשב אמריקאי רב יותר והובלה של נושא הנורמליזציה במזרח התיכון יש חשיבות מכרעת לקידום התהליך. אם ההנהגה הסעודית תעריך שהתקרבות לישראל לא תפגע ביציבותה, תסייע לה להדק את יחסיה עם ארה"ב, לשפר את הדימוי הקיצוני שדבק בה ולזכות בדיבידנדים כלכליים ומדיניים, היא עשויה להיות מוכנה ללכת עוד לקראת ישראל.

לצרף עוד מדינות

מעל הכול, לריאד יש עניין שמדינות נוספות, ערביות ומוסלמיות, יצטרפו למהלך, משום שכך יוענק הכשר מסוים להצטרפות מאוחרת יותר שלה. לפיכך, לא מן הנמנע, שדווקא הישארות סעודית "במדרון אחורי" בסוגיית הנורמליזציה, לאור רגישויותיה, תוך סיוע מאחורי הקלעים לחימום יחסי ישראל עם מדינות ערביות ומוסלמיות, היא האופציה העדיפה בשלב זה. זאת, גם מתוך הבנה שדחיפה ישראלית, כעת, להחצנת הקשרים, רק תפגע בהם ויש לתת לסעודים לנוע בקצב שלהם ולהמשיך לתמוך בנורמליזציה "מבחוץ". למרות שערב הסעודית עוברת בשנים האחרונות שינויי עומק חברתיים-תרבותיים משמעותיים, בעבור הממלכה שאלת היחסים עם מדינת ישראל נותרה קשורה לשאלת יציבותה ומעמדה וההערכה היא כי בעת הנוכחית הסכם נורמליזציה בדגם של הסכמי אברהם, נתפס עדיין כצעד אחד רחוק מדי.