בתל אביב, בנס ציונה ובמודיעין: משרד הפנים רוצה שתשלמו ארנונה הרבה יותר גבוהה

הכותב הוא יועץ כלכלי לרשויות מקומיות, מחברת בילד אסטרטגיה אורבנית

הרשויות המקומיות השלימו בסוף יוני את תהליך אישור הבקשות החריגות לשינויים בצו הארנונה ל־2023. אנו, תושבי הרשויות, נשלם את התעריפים המעודכנים החל מה־1 בינואר 2023. תהליך הבקשות החריגות לשינויים בארנונה החל ב־1992, כאשר הממשלה הסדירה את עדכוני הארנונה בחוק ההסדרים. עשור לפני כן רשויות יכלו לעדכן את התעריף לבדן, אך האינפלציה של שנות ה־80 ומהלכים לייצוב הכלכלה ב־1986 שמו לזה סוף.

ב־1992 הוגדרה מערכת היחסים הריכוזית שאנו מכירים היום - המדינה קובעת את העדכון האוטומטי, את תעריפי המינימום (מה שנהוג לכנות "תעריף נורמטיבי") והמקסימום שהרשויות מורשות לגבות למגורים ואת הסיווגים הראשיים. הרשויות יכולות לבקש, במסגרת בקשה חריגה, לעצב מעט את תעריפי הארנונה שלהן - צוהר של עצמאות מקומית בתוך מערכת הנחשבת לריכוזיות ביותר במדינות המפותחות.

  

אם בשנות ה־90 הבקשות נעשו בצורה מרושלת ולא מסודרת, בעשור וחצי האחרונים יש מתווה סדור להגשת הבקשות, ובשנים האחרונות הוא הפך ליותר ויותר בירוקרטי. אך התהליך עצמו לרוב נסתר מעיני הציבור וגם לא כל כך מעניין אותו. הסוגיה שמעניינת את רוב הציבור בהקשר של הבקשות הללו היא, באופן טבעי, הפחתה של תעריפי הארנונה או לכל הפחות הקפאה שלהם. נושא זה מקבל תשומת לב ציבורית יתרה ורשויות שפועלות להפחית את התעריף זוכות לפרגון, אפילו מצד תושביהן הביקורתיים ביותר.

הטבלאות החדשות מייצגות שינוי משמעותי

עד 2022 התעריף הנורמטיבי נגזר מטבלאות התעריפים של נוסחאות מענקי האיזון והתבסס בעיקר על האשכול הסוציו־אקונומי של הרשות. לקראת 2023 חל שינוי משמעותי בגישתו של משרד הפנים לנושא, ולראשונה הוצגה על ידו, במסגרת מסמכי ההנחיה לבקשות, טבלת תעריפים נורמטיביים חדשה, מבוססת אשכול סוציו־אקונומי ומדד פריפריאליות.

טבלאות התעריפים הנורמטיביים הללו (יש שלוש טבלאות, לכל שיטת חישוב) הן שינוי משמעותי בגישתו של משרד הפנים כלפי תעריפי הארנונה ואיתות משמעותי לרשויות המקומיות מהו התעריף הנכון לגבייה ממגורים ומה גבולות הגזרה בהפחתת תעריף.

אם בשנים האחרונות ניסו משרד הפנים ומשרד האוצר להשפיע על תעריף הארנונה למגורים דרך הדלת הראשית - תיקונים בחוקי ההסדרים - הרי שהפעם נוקט משרד הפנים גישה של הדלת האחורית. במקום לכפות על הרשויות העלאה של התעריף לארנונה למגורים, מונעים מהן באופן מוצהר להפחית אותו תוך הצבת רף גבוה מאוד.

כמה גבוה? במחצית הרשויות העירוניות התעריף הנורמטיבי גבוה ב־40% מהתעריף הממוצע. במילים אחרות - משרד הפנים חושב שכלל תעריפי הארנונה בישראל צריכים לעלות ב־40%, והתעריף ברשויות החזקות צריך להיות גבוה אף יותר.

ההשלכות: בפועל אי אפשר להפחית

יש לפער בין התעריף בפועל לתעריף הנורמטיבי כמה השלכות שכדאי לתושבים וגם לרשויות להכיר.

1. רק לרשות המקומית מותר לבקש ולהוביל שינויים חריגים בתעריף הארנונה - התעריפים לא יעלו בעקבות עדכון טבלת התעריפים הנורמטיבית, אלא אם הרשויות יבקשו להעלות אותם.

2. עם זאת, הורדת תעריפי הארנונה הפכה לבלתי אפשרית במרבית הרשויות. למעשה, משרד הפנים אומר לרשויות המקומיות באופן ברור "תעריפי הארנונה נמוכים, לא נאפשר הפחתות".

3. הקושי להפחית תעריפים קיים גם בשכונות החלשות. משרד הפנים מאפשר לרשויות להתאים בין האשכול הסוציו־אקונומי של השכונות לבין התעריפים (לפי אזורי ארנונה), אך התעריף הנורמטיבי לאשכולות הנמוכים גבוה מתעריף המינימום שחל ברוב הרשויות.

4. חישוב מענקי האיזון מושפע לרעה מפער שלילי בין תעריף נורמטיבי לתעריף ממוצע בפועל. אם משרד הפנים ישתמש בטבלאות החדשות של התעריפים הנורמטיביים גם בחישוב מענקי האיזון, הוא בפועל מקטין את המענק המחושב ולכן רשויות רבות עלולות לראות הקפאה של המענקים בפועל.

5. רשויות עצמאיות, שאינן מקבלות מענקי איזון, מושפעות פחות מהשינוי. אם זאת, רבות מהן מככבות ברשימת הרשויות עם הפער הגדול ביותר בין התעריף הממוצע והתעריף הנורמטיבי. תושבי הרשויות האלה לא צפויים לראות הקלות בתעריפי הארנונה בעתיד הנראה לעין.

בשורה התחתונה: עוד תיקונים בדלת האחורית

שנים רבות מדברים על כך שמבנה המיסוי המקומי בישראל בעייתי, שהמיסוי ממגורים נמוך ביחס להוצאה על התושבים ושנדרש שינוי משמעותי בשיטה הנוכחית. שנים רבות משרד הפנים גורר את הנושא ולא מביא לשולחן הצעה חדשה אלא תמיד בוחר בגישת הדלת האחורית, לרוב ללא דיאלוג עם הרשויות המקומיות. קיימת בעיה בשיטת המיסוי הנוכחית שמייצרת תמריצים שליליים רבים לרשויות, אך תיקונים בדלת האחורית אינם הדרך להתמודד עם הסוגיה.

נכון, המצב הפוליטי הלא יציב אינו בדיוק כר נוח לביצוע שינויים, אבל מדובר על נושא עם השלכות לטווח ארוך שאינו תלוי בזהות ההרכב הממשלתי. הגיע הזמן לשנות את שיטת המיסוי המקומי בישראל כמו שצריך, בחקיקה ראשית ולא בשיטת הסלמי או דרך חוק ההסדרים.