תאונות עבודה: המחוזי רוצה להרתיע את המנהלים

הכותב מוביל את תחום דיני איכות הסביבה והבטיחות במשרד יגאל ארנון - תדמור לוי

עכשיו כבר אין ספק: אנו עדים למגמה ברורה בפסיקה של החמרת הענישה כלפי נושאי משרה ובעלי תפקידים בכירים בתחום הבטיחות בעבודה. הסנונית האחרונה שמבשרת לנו על המגמה האמורה, הגיעה לפני ימים אחדים בדמות פסק דינו של בית המשפט המחוזי (מרכז) בערעור על הרשעת חברת דלק תעשיות ונושאי משרה בה בעבירה של גרימת חבלה ברשלנות, עקב תאונה שגרמה לעובד לפציעות קשות. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור והעמיד את ההרשעה על כנה.

מהכרעת הדין של בית משפט השלום, ומפסק הדין של בית המשפט המחוזי בערעור, ניתן ללמוד כיצד מפרשים בתי המשפט כיום את דרישות הדין כלפי ארגונים ונושאי משרה. אמנם מרבית המקרים של תאונות בעבודה כלל לא מגיעים לכדי כתב אישום, אולם בית המשפט מבהיר כי לפחות במה שנוגע לגזרתו, הוא לא מתכוון לעשות חיים קלים למנהלים.

ההחלטה: בהכרעת הדין קבע בית משפט השלום כי על אף שהעובד הועסק על ידי קבלן ששכרה החברה, יש לראות בו עובד החברה, בהתאם לכלל בדיני הבטיחות לפיו החברה אחראית לכל אדם הבא בשעריה. במטרה להרתיע את הגורם האחראי הרלוונטי ביותר, לא איפשר בית המשפט לחברה להתנער מאחריותה לעובד באמצעות התקשרות עם קבלני משנה.

שנית, נקבע כי אחריות החברה ונושאי המשרה בה נגזרת בין היתר מחובות הזהירות החלות עליהם, אשר מטרתן להבטיח כי לא יחמקו מאחריות אם התרשלו. בהתבסס על דוקטרינת האחריות השילוחית, קבע בית המשפט כי התרשלות החברה מובילה למסקנה כי גם נושאי המשרה התרשלו.

שלישית, בית המשפט דחה את עמדת מנכ"ל החברה ולפיה אין ביכולתו להיות אחראי לכל אחד ממאות עובדיו באתרים השונים של החברה, וכי לשם כך מינה תחתיו אנשי מקצוע שמהם הוא מקבל עדכונים ודיווחים, כמו סמנכ"ל תפעול וממונה בטיחות. פקודת הבטיחות דורשת כי נושא המשרה יוכיח שהעבירה נעברה שלא בידיעתו, וכי הוא נקט אמצעים סבירים למניעתה. בית המשפט קובע כי גישתו של המנכ"ל לא הייתה מספקת וכי אין די בקביעת מדיניות בטיחות כללית ובהסתמכות על אחרים באופן כללי.

בית המשפט המחוזי אף קבע כי הגם שהרשעת נושאי המשרה תפגע קרוב לוודאי בהמשך עיסוקם, האינטרס הציבורי במניעת תאונות עבודה גובר על האינטרס של הנאשמים.

בית המשפט קבע כי תאונות העבודה "אינן גזירה משמיים" וכי ענישה מרתיעה תבטא, לגישתו, את החומרה של אי הקפדה על דיני הבטיחות. בית המשפט אף קבע כי העונש שנגזר על נושאי המשרה, מאסר על תנאי וקנס כספי, אינו חמור דיו, וכי היה מקום לשקול ענישה של מספר חודשי עבודות שירות.

פרשנות: מהכרעת הדין ומפסק הדין בערעור ניתן לגזור שלוש מסקנות בולטות, המבטאות מגמה עדכנית בפסיקה בעניין אחריות נושאי משרה לתאונות עבודה: האחת היא כי התקשרות עם קבלני משנה אינה מסירה את אחריות החברה לעבודות הנעשות בה ולתוצאותיהן. השנייה קובעת כי נושאי משרה לכל אורך שדרת הניהול נושאים באחריות מלאה לבטיחות בתאגיד, ואל להם להסתמך על אחרים אלא לפעול באופן אקטיבי והשלישית, והמרכזית מכולן, היא שבתי המשפט מגלים יד קשה בכל הקשור לאחריות להפרת דיני הבטיחות בעבודה ויחמירו עם נושאי משרה, גם במקרים בהם משמעות הדבר היא פגיעה אנושה בקריירה שלהם.

במציאות כזאת, מוטב כי נושאי משרה בארגונים יקפידו ביתר שאת על ניהול הבטיחות בארגון על ידי גורמים האמונים על כך ויוודאו, תוך פיקוח, כי החוק נשמר. בדרך זו יבטיחו את שלומם של עובדיהם, ויוכלו להימנע מהרשעה פלילית ומסיכון המשך דרכם התעסוקתית. 

ע"פ (מחוזי - מרכז) 555670 ־ 12 ־ 10 זילביגר נ' מדינת ישראל